ביום האזכרה לציון שנה לנפילתו של רס"ר (במיל') ד"ר זכריה פסח הבר ז"ל, הוציאו הבוקר (שלישי) משפחתו וישיבת ההסדר הר עציון, בה למד, את הכרך הראשון בספרו "מנחה חדשה".
מדובר בסדרת ספרים המבוססת על חיבורים תורניים שכתב בעצמו בעת לימודיו בישיבה, ושהפכה לאחר מותו לפרויקט הנצחה ייחודי המשלב את אהבתו לתורה עם חריפותו התורנית.
זכריה הבר, בן 32 בנופלו, היה תלמיד חכם ולוחם, שחיבר בין עולמות שונים. לצד לימודיו בישיבת הר עציון, השלים דוקטורט במדעי הצמח ואבטחת המזון באוניברסיטת תל אביב. בנוסף לכל אלה, היה גם לוחם בחטיבת המחץ בשריון ושירת במילואים בעזה, שם נפל ב-ו' בשבט תשפ"ד.
במהלך שנות לימודיו בישיבת הר עציון, בלט זכריה בלמדנותו ובשקדנותו העיקשת. חברו לספסל הלימודים, עידן בורגר, פרסם פוסט מרגש בימי השבעה לאחר מותו, בו שיתף ברגע בלתי נשכח מתקופת הלימודים שלהם יחד. באחד מסדרי הערב בשיעור ד' יחד, הסתכל עידן על הסיכום שכתב זכריה ונדהם. "איזה סיכום מרשים אתה כותב", אמר. וזכריה, בצניעותו האופיינית, ענה בפשטות: "כן. אני כותב סיכומי סוגיות מרכזיות בש"ס על כל השו"ע וסדרי קדשים וטהרות".
עידן תיאר את זכריה כבעל אישיות עדינה וצנועה לאין שיעור, עם ידע תורני עצום. "תמיד פניתי אליך לתקציר מקורות ותמיד התפלאתי איך אתה יודע בדיוק מה הרב לומד מכל מקור. תמיד חידדת ודייקת, הוספת עניין בכל מה שנגעת", סיפר. בסיום הפוסט סיים עידן את הסיפור שהחל בשיעור ד' וקפץ שנה אל רגע אחד מכונן בשיעור ה'. "נו זכריה? איך הולכת משימת סדרי ערב שלך?", שאל בבדיחות תמימה. "מעולה. אני ממש לקראת סיום", ענה. וכשביקש עידן לקבל את הקובץ, חייך זכריה והסכים. "החלל שהשארת בעולם עצום ונשתדל למלאו", כתב עידן וכך החל לעבוד על הוצאת ספריו של זכריה.
הפרויקט שהפך להנצחה
כשהתברר למשפחה כי זכריה חיבר חומר תורני מקיף ועמוק, התלבטו במשפחה כיצד להתייחס אליו והאם לפרסמו לרבים. "ההחלטה שלנו לפרסם את הספר לא הייתה מובנת מאליה", כתבו הוריו, אהרון ומרים הבר, בהקדמתם בראשית הספר. "במובן מסוים, לקחנו טיוטה מזכריה שאין לנו דרך לדעת אם היה מרוצה ממנה לגמרי או אם היה מוכן שהיא תתפרסם. אחרי שלמדנו מהספר והכרנו את הצגת הרעיונות והגישות החדשניות שבו, התחלנו להרגיש יותר ויותר בנוח עם ההחלטה לשתף אותו עם העולם" שיתפו.
הוריו הוסיפו כי "האובדן של זכריה, אדם שמח, חייכן, אופטימי, אמפטי, חכם, סקרן וחרוץ, עם לב של זהב ועתיד זוהר לפניו, הינו אובדן נורא עבורנו. עם זאת, אנחנו מקבלים נחת מתורתו וממסירותו ליהדות ולקב"ה, כפי שעולה מחיבורו, ומהאמונה שלו בחשיבות של לימוד תורה והרבצתה". בדבריהם אמרו כי הם מקווים שפרסום הדברים יאפשר למורשתו במסירות וחריצות בלימוד תורה, וחיפוש תמידי להתקרבות להקב"ה דרך מצוות, להתקיים אף לאחר היעדרו".
הספר וייחודו
הרב משה ליכטנשטיין התייחס לכתיבת הסוגיות ע"י זכריה ואמר כי הן היו "מגילת סתרים שמחברו כתב לעצמו ולא לאחרים". לדבריו, כתיבתו משקפת "למדן צעיר ואת עולמו של תלמיד חכם שהיה רך בשנים ואב בחכמה. למגינת לב, לא נזכה למשנה אחרונה מאת המחבר ולא נדע מה היה שונה בזקנותו" כתב בצער.
גם הרב ליכטנשטיין לא חסך בהתעלותו וכתב: "לא חלמתי שמדובר בעבודה בעלת היקף מרשים ביותר, ועד כמה תהיה מצודתו פרושה על רחבי הש"ס. כיום ניתן לומר ללא היסוס שתלמיד חכם רציני ביותר היה בינינו ולא היינו מודעים לכך".
על ההספק קצר השנים הסביר: "הדבר הינו מדהים וההסבר היחידי לכך שזכה לראות ברכה כזו בעמלו היא יכולתו המרשימה ביותר לבחור יעד תורני, להציב לעצמו מטרה שאפתנית ולפעול מתוך מחויבות טוטלית ומשמעת עצמית להגשמת התוכנית". לבסוף כתב כי "הוצאתו לאור של הספר הזה יש בו כדי לנחם, להרשים ולצער".