הרב שלמה שפירא, חבר בית הדין הרבני הגדול שפרש לאחרונה, התייחס למשבר התקנים בעולם הדיינות ותקף את בג"ץ.
זאת לאחר שבית המשפט הורה שלא לכנס את הוועדה למינוי דיינים בשל חשש למינוי קרובים לכאורה.
"קשה שלא לחוש מורת רוח שעה שבית המשפט העליון נותן ומותיר על כנו צו כזה אף שלא מדובר בבחירת אותם קרובים שלפי הנטען ואף לא בהשתתפות של קרוביהם, חברי הוועדה, בדיוני הוועדה בעניינם, אלא בעצם הכללתם בתוך רשימת המועמדים, בה בעת ששלושה משופטיו של אותו בית משפט עליון עצמו ובהם מי שנבחרו זה עתה לכהונת נשיאו וסגן הנשיא מכהנים בוועדה לבחירת שופטים שבחרה את אותם נשיא וסגן נשיא עצמם.
כאן אין המדובר בקרובי חברי הוועדה אלא בחברי הוועדה עצמם, ולא בהכללתם ברשימת מועמדים אלא בבחירתם, שמא לא שמעו הללו את אמרת חז"ל 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'?", תהה הרב.
לדבריו, "התמיהה עולה עשרת מונים שעה שנשווה אל מול עינינו את מצוקת המתדיינים בבתי הדין שממנה בוחר הצו האמור להתעלם בשל הדרישה הטהרנית העוסקת בספק ספיקא של מינוי מקורבים, ובהשוואה לה את עניינה של בחירת הנשיא וסגנו, שלא הוסיפה דבר למניין השופטים המכהנים ואף לעניין הנשיא – גם קודם לה החזיק אותו נשיא באותן סמכויות כממלא מקום הנשיא, כשאך בשל מאבק 'עקרוני' אל מול גורמים פוליטיים – מאבק שלגופו כמובן לא אנקוט עמדה – ללא כל צורך אמיתי של ציבור המתדיינים, בחר מי שבחר להתעלם מקיומם של הפגמים שלפחות למראית עין בבחירה זו".
הוא טען כי "בעוד כשמדובר במערכת בתי הדין הסובלת מחוסר כרוני של דיינים (כשמספרם הכולל של הדיינים בה אף כשכל התקנים מאוישים גדל בהשוואה למספרם בקום המדינה רק בכארבעים אחוזים בעוד האוכלוסייה הנזקקת לשירותיהם הכפילה עצמה באותה תקופה פי עשרה ויותר) המחריף שבעתיים כשאין כלל התקנים מאוישים ננקטת מגמה של פשפוש בציציות חברי הוועדה ובשיקוליהם גם במחיר של תקיעת מקלות בגלגלי מינויי הדיינים לאורך זמן על חשבון כלל ציבור המתדיינים".
בפתח דבריו התייחס הרב שפירא למצוקת עולם הדיינות. "לא למותר לציין כי ככלל מצבת דייני בית הדין הגדול חסרה. עם פרישת הגאון הרב מיכאל עמוס והחתום מטה עתה המתווספת לפרישת הגאון הרב אליעזר איגרא לפני חודשים ספורים – נעשתה מצבת הדיינים חסרה מאוד. תוצאת חיסרון זה צפויה להיות עיכוב והתמשכות בכלל ההליכים הנידונים בביה"ד הגדול ובעניינים, כענייני הקדשות, המצריכים קביעת הרכב מיוחד שדייניו משמשים במקביל גם בהרכבים 'הרגילים' – על אחת כמה וכמה. בשולי דברים אלה אך לא בשולי חשיבותם יש לציין כי גם בבתי הדין האזוריים לוקה מצבת הדיינים בחסר, ובחלק מבתי הדין – בחסר משמעותי וניכר מאוד"
לדעתו "פתרון למצוקת המתדיינים אינו בידינו. לשם פתרונה נדרשת הוועדה למינוי דיינים להתכנס, לבחור ולמנות דיינים חדשים לבתי הדין האזוריים ולבחור ולמנות לבית הדין הגדול דיינים מתוך דייני בתי הדין האזוריים המכהנים. אך גם בידיה של הוועדה לא מצוי המפתח לעת הזאת שכן ידיה וידי השר הממונה האמור לכנסה כבולות באזיקים שהניחו עליהם שופטי בג"ץ בצו שנתנו לפני חודשים רבים ושאותו טרם ביטלו – צו המונע את כינוס הוועדה ואת מינוי הדיינים ושניתן על בסיס עתירה שבה עלתה הטענה – תואנה כי בין המועמדים רבים שלהם קרובי משפחה בקרב חברי הוועדה או בקרב אישים שלהם לכאורה, לפי הנטען, השפעה עקיפה עליה".
"קשה שלא לחוש מורת רוח מקיומו של צו כזה משך חודשים רבים – לרבות לאחר שהתחלפו הרבנים הראשיים לישראל המכהנים בוועדה, ואף חבר נוסף שבה פרש, ומשכך לכאורה היו צריכות להיבטל מאליהן לפחות חלק מן הטענות, שהלוא מי שבאו במקומם של אחרים ודאי לא היו מעורבים ביצירת רשימת מועמדים הכוללת את קרובי קודמיהם – כשבניתים הציבור נפגע מן המחסור במצבת הדיינים".
לסיום כתב הרב שפירא כי מצווה לפרסם החלטה זו. "מצווה לפרסמה לתועלת הציבור, שמא יתרום הפרסום להשמעת שוועת המתדיינים, ושמא עורכי הדין של שני הצדדים כמו גם של מתדיינים רבים אחרים יפעלו לרתום את לשכת עורכי הדין שידיה רב לה, שחבריה חברים בשתי הוועדות, והמעורבת מאוד בהנעת תהליכים ומאבקים משפטיים לטובת המערכת המשפטית שבתי הדין הרבניים הם חלק ממנה, ואף אם יש הרואים בהם 'בנים חורגים' לה – מצופה כי יובן כי המתדיינים בה, שכידוע באים מכל חלקי החברה היהודית בישראל – אינם צריכים להיות 'בנים חורגים' ולסבול מן המחסור בדיינים".
תגובת הרב יעקב יקיר, ראש בית המדרש תורת המדינה ומנהל תחום במרכז יכין : "בית המשפט העליון פועל באופן שיטתי ומודע על מנת לצמצם ולכרסם בכוחו של בית הדין הרבני. מדובר בעשרות שנים של הצרת צעדי בתי הדין הן במישור המנהלי והן במישור הערכי. בולט לרעה בתחום זה, הוא מי שמינה את עצמו באמצעות חביריו לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
בפסקיו הוא מתעלם מהסמכויות החוקיות של בתי הדין, מפרש את חקיקת הכנסת המפורשת בצורה שאינה עולה עם לשון החוק ותהליכי החקיקה, ומתערב בבוטות גם בתכנים תורניים מובהקים שעיצבו את כל העולם היהודי ותרבותו, אפילו בעשרת הדברות. דבריו האמיצים של הרב שפירא מהווים שיקוף למציאות וקריאת השקמה לציבור ולנבחריו, לפעול ולהשיב לבתי הדין את אשר נלקח מהם שלא כדין על ידי יצחק עמית וחבריו ולתת מענה לתרבות הכוח בבית המשפט העליון".