קשה שלא ליפול בקסמו של דונלד טראמפ. הנשיא האמריקאי מציע פתרונות נועזים ויוצר רושם של בעל ברית אמיתי לישראל. אך יש לזכור אמת אחת פשוטה: טראמפ מחויב קודם כל לאינטרסים של ארצות הברית. כל החלטה, כל יוזמה, כל תמיכה – כולן נובעות משיקולים אמריקאיים טהורים.
כעת עולה שאלה קריטית – האם ישראל הולכת ומאבדת את ריבונותה על עזה? אם ארצות הברית תשלוט באזור, נמצא עצמנו יום אחד מתמודדים עם צורך לשחרר את עזה משליטה אמריקאית, כפי שכבר שחררנו אותה בעבר. האם ישראל תהפוך לכוכב ה-51 של ארה"ב? והאם באמת נכון שהימין הישראלי תומך בכך בשם התקווה לסיום המלחמות?
הרמזים לכך שארה"ב מעוניינת בשליטה בעזה אינם חדשים. מאז נושאת המטוסים האמריקאית שהוצבה באזור, דרך בניית המזח על ידי האמריקאים, ניתן היה להבין שהם לוטשים עיניים לרצועה. מדובר באינטרס גיאופוליטי ברור – שליטה באחד האזורים הרגישים ביותר במזרח התיכון.
לכן, הגיעה העת שעם ישראל יתעורר ויתחיל להתנהל מתוך תחושת ערך עצמי וריבונות אמיתית. די להישען על אמריקה. די להיכנס תחת חיבוק הדוב של הדוד סם. די להתעלם מהמסרים של טראמפ המסתתרים מתחת לפני השטח.
טראמפ עשוי להיות שותף טוב, אך אין לטעות – האינטרסים של אמריקה קודמים בעיניו לאינטרסים של ישראל. עלינו להעמיד מנהיגים בעלי חזון שידעו לשמור על האינטרסים הישראליים בראש סדר העדיפויות.
המצב הנוכחי מציב בפנינו אפשרויות חדשות, והן דורשות תבונה ואסטרטגיה. ייתכן שאפשר לנצל את מה שטראמפ מציע, אך הדבר חייב להיעשות באופן שבו ישראל שולטת בגורלה – לא באמצעות מסירת עזה לידיים זרות ולא על ידי הפיכתה לפרובינציה אמריקאית.
עזה הייתה ותהיה עיר יהודית מפוארת. כל הרצועה היפהפייה לצידה צריכה להיות תחת ריבונות יהודית מלאה, בהתיישבות יהודית בלבד. זהו חזון היסטורי ועתידי גם יחד. כל ויתור על הרעיון הזה, כל טשטוש של המציאות, עלול להוביל לבכייה לדורות.
עם ישראל לא צריך לחיות לפי תכתיבים זרים. הגיעה העת להרים ראש ולהפסיק להיות חגבים בעיני עצמנו.