הלך לעולמו חיים אלברט, מראשוני המתיישבים ביו"ש שהיה שותף בהקמת יישובים רבים ביניהם קשת, עפרה ונווה צוף.
הלווייתו תצא היום (שישי) בשעה 11:00 מבית הכנסת בשומריה לבית העלמין ביישוב. יושבים שבעה בבית המנוח בשומריה.
הפעם הראשונה שבה התגייסו חיים ז"ל ואשתו שושנה לסייע להתיישבות הייתה בהקמת מושב קשת ברמת הגולן.
אחרי הסכם הפסקת האש של מלחמת יום כיפור, ובזמן ששר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר הפציר בממשלה לעשות ויתורים טריטוריאליים בגבול עם סוריה, קיימו אנשי תנועת ארץ ישראל השלמה הפגנה בירושלים. אנשי רמת הגולן ביקשו להעביר את ההפגנה לבונקר בקונייטרה, והמקום שאב אליו דתיים וחילונים מכל גוני הקשת. מהבונקר הזה צמח היישוב.
"הייתי אב לשלושה, אחד מהם בן פחות מחודש. במשך שבוע שושי אפילו לא ידעה איפה אני", סיפר אלברט בראיון לעפרה לקס ב'בשבע'. טלפונים, מיותר לציין, לא היו זמינים. חיים נשאר במקום במשך חודש, "עד שהיה הסכם והם עברו למשתלה".
שנה אחר כך עלה על הקרקע היישוב עפרה. החבר'ה, שהתחילו כפלוגת עבודה, החליטו ביום ט' באייר התשל"ה להישאר ללינת לילה במבנים הירדניים הנטושים שלמרגלות ההר. עד מהרה נודע שיש הרבה רווקים אבל מעט מדי משפחות במקום. "אחרי שהעניין פורסם בתקשורת, היה אמור להיות סיור עיתונאים וח"כים ובראשם יוסי שריד, שהיה אז בתחילת הקריירה שלו". חיים ושושי הוזעקו למקום על ידי חנן פורת. "הוא אמר: תעשה מצווה, תגיע תוך שעתיים-שלוש עם המשפחה למקום".
"הקב"ה גלגל שזה בדיוק היה התור שלנו לצאת לנופש, והעמידו לרשותנו רכב גדול במיוחד. לקחנו איתנו ציוד של גן ודברים כאלה, שיהיה יותר נוח. בדיוק כשפרשנו את השולחן הקטן לילדים, הגיעה חבורת העיתונאים שתיעדו וצילמו. היינו שם שבוע, וזה היה הנופש שלנו".
מי ששמע תיאורים מימי עפרה הראשונים, מבין שלא מדובר במלון חמישה כוכבים, לא בצימר מפואר ואפילו לא ביישוב עם מים וחשמל. "אני חושב שהקמתי שם את השירותים הראשונים המחוברים למים מזה אלפיים שנה. הייתי אז אינסטלטור, כולבויניק כזה, אז חיברתי".
במקביל התרחשו העליות של גרעין אלון מורה ואלפי תומכיו לסבסטיה. מבצעי העלייה דרשו גב לוגיסטי חזק, החל מהסעת האנשים וכלה בהבאת ציוד. ברוב העליות השתתף חיים, אם כמסייע לוגיסטי, ואם כמי שהביא אנשים ועלה איתם. בעלייה השמינית והאחרונה הוא היה ממובילי האוטובוסים מאזור הדרום. כמו רבים אחרים, גם הדרומיים נעצרו באזור טולכרם והתחילו ללכת ברגל. נרות החנוכה שהודלקו בשטח גרמו להתרגשות גדולה. גשם הזלעפות והקור לא העיבו על הנחישות. בפעם הזאת, השמינית, הושגה הסכמה לשהייה המיוחלת באזור, במחנה קדום. "אחרי האישור נסעתי הביתה להביא את המשפחה. כי יש אישור, אבל מי יעלה לגור שם?".
השנה היא שנת תשל"ח. גרעין נווה צוף הדתי עולה יחד עם גרעין נווה צלח החילוני לשטח. עשרות המשפחות התגוררו בתנאים קשים במבנה המשטרה המוזנח, כולל בבתי מעצר, כשהילדים לומדים בבית ספר מרוחק ובלי שירותי מרפאה. אט אט עזבו משפחות את המקום. "נשארו שש או שבע משפחות", משחזר חיים, "אנשים אמרו לחנן פורת: קח את המפתחות. ניסינו, לא הצלחנו, אלא אם אתה מביא לנו משפחות לחיזוק. ואז הוא נזכר שיש משפחת אלברט". פורת פנה לחיים במהלך עוד ישיבה סוערת של מזכירות גוש אמונים בנושא נווה צוף. "הוא אמר לי, אם אתה עולה לשם תוך שבוע אני מבטיח לך עולם הבא. זה קידוש השם. חס וחלילה אם היישוב יתפרק אחרי כל הרעש והצלצולים שעשינו. זה יהיה חילול השם".