כשעם ישראל הגיעו לארץ ישראל - פסק המן מלרדת. המדבר הוא מקום נחשים ועקרבים, כשיש נחשים ועקרבים גם המצב הרוחני ירוד, כי הא בהא תליא.
אז אם במדבר זכו ישראל שירד להם מן, אז כשהם באים לארץ ישראל שהמצב החומרי הרבה יותר גבוה, קל וחומר שצריך לרדת מן, ואם כן למה המן פסק מלרדת?
הזוהר מביא את הפסוק "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" (דברים ח, ט), ואומר שבארץ ישראל אין לחם מסכן, לחם עוני, אלא לחם מהודר.
ה'חסד לאברהם' מסביר שהמדבר הוא מקום טומאה ולא יכולה לחול בו קדושה, אם יהיו גידולים במדבר - הם יהיו של טומאה. לכן המן היה צריך לרדת מהשמים, כי אין לו על מה לחול, אבל בארץ ישראל שהיא ארץ הקודש, הקדושה חלה בתוך הפירות שלה, בתוך הגידולים של הארץ.
הקדושה של ארץ ישראל, ממלאת את התוכן שהיה במן, וכך לתוכן הרוחני יש על מה לחול.