לפני שבוע, במקביל להמראתו של ראש הממשלה לוושינגטון, שמענו בתקשורת הישראלית ש"טראמפ דורש מישראל לסיים את המלחמה", ש"טראמפ שונא את נתניהו" ו"יש ביניהם משקעים שישפיעו על הפגישה".
כתבים חפוזים מיהרו לדווח שהפגישה האישית תימשך "רק רבע שעה" ופרשנים מפונפנים באולפנים הסבירו שטראמפ ידרוש מישראל לשלם מחיר משמעותי, וכמובן, בראש ובראשונה, שטראמפ לא אוהב מלחמות וישראל לא תורשה להמשיך לטפל בחמאס.
ואז הגיע טראמפ.
במסיבת עיתונאים בלתי נשכחת, ניפץ הנשיא האמריקני מאה אחוז מהתחזיות, ההגיגים, ההבלים והשקרים שהופרחו באולפנים. הוא נתן לישראל פחות או יותר כל מה שהיא הייתה יכולה לבקש, ואז הוסיף בונוס.
לא רק שטראמפ לא רמז – אפילו לא בטעות או בערך – שיש לו איזו כוונה שהיא להגביל את ישראל, למעשה הוא הבהיר שישראל, מנקודת מבטו, אמורה לחדש את המלחמה ולסיים את ניקוי עזה, ואז הוא הוסיף שתי תוספות עסיסיות, על הצורך בטרנספר עזתי ועל כוונתו לקיים שם שליטה אמריקאית. תוספות מהסוג שאם היה נאמר כאן עד לפני חמש דקות, היה מוביל לפתיחת חקירה בהסתה על ידי היועמ"שית, תשאלו את מיכאל בן ארי.
אפשר להתלבט עד כמה סיכוייה של תוכנית הטרנספר גבוהים, אבל כדאי להבין שיש דבר אחד שכבר השגנו בעצם ההכרזה, והוא שינוי נקודת המבט הקיצונית של הממשל האמריקני ובעקבותיו של הלחץ הבינלאומי כולו. בממשל ביידן הייתה נקודת המוצא שישראל היא פושעת מלחמה, אולי בלית ברירה – אבל פושעת מלחמה. משכך, הדגש היה על צמצום 'פשעי המלחמה' של ישראל, לכן נעצרו החימושים, לכן ישראל נדרשה להצניח סיוע ולכן הגענו למראות ביזאריים של התקנת מזח בחסות אמריקנית לטובת העזתים התמימים.
אצל טראמפ, נקודת המבט הפוכה. לאמור, העזתים הם קבוצה רצחנית שצריך להזיז ממקומה ולנתק מאדמתה. ועכשיו, כל דיון צריך להיפתח מנקודת המבט הזו. ירצו הסעודים, הקטארים או אפילו חמאס עצמם לצמצם את רוע הגזירה? יצטרכו להציע תמורה ראויה.
ואז הגיע גם הנושא האיראני. ראיתי שיש לא מעט בימין שהתאכזבו, הם ציפו כנראה שטראמפ יכריז כבר מלחמה על איראן או משהו... אבל אם להיות רציונלי, טראמפ נתן לישראל הרבה יותר ממאה אחוז ממה שהיא צריכה בנושא האיראני.
צריך להבין, בתודעה הישראלית כשמדברים על "עסקה" או "הבנה דיפלומטית" עם איראן, עולות אסוציאציות לתקופת אובמה. אבל טראמפ איננו אובמה, כשהוא מציג את האופציה הדיפלומטית על השולחן, הוא לא מדבר על הקפאה לכמה שנים או על הבנות מפוקפקות, הוא מדבר על השמדה של האירוע הגרעיני עד תום.
אולי כדי להבין עד כמה שונה הגישה הזו מגישת אובמה, צריך להזכיר שני דברים: האחד, טראמפ כבר חתם על הקשחת הסנקציות מול איראן והכלכלה האיראנית מתדרדרת בימים אלה לשפל של כל הזמנים. השני, טראמפ גם הבהיר בקולו מה תהיה האלטרנטיבה – הפצצה ישראלית של אתרי הגרעין. במילים אחרות, טראמפ פשוט מציע לאיראנים להשמיד בעצמם את הגרעין, במקום לאפשר לישראל לעשות זאת. מה רע?
כעת, משתם המסע וראש הממשלה חזר לשגרה הישראלית כדי להתעסק בקטטות קטנות בקואליציה ובדיוני סרק על כתבות עתיקות באתר וואלה, כדאי להזכיר את הפער העצום בין הציפיות שמיצבה כאן התקשורת הישראלית ובין המציאות, שכללה גם הישגים 'קטנים' כמו הטלת סנקציות על בית הדין בהאג, השקת המאבק באנטישמיות בקמפוסים והעלאת חבילה נוספת של נשק עבור ישראל בשווי של מיליארד דולר.
נדמה שאפשר לסכם בפשטות: היה זה אחד המסעות היותר מוצלחים אי פעם של ראש ממשלה ישראלי בבירה האמריקנית, כזה שתוצאותיו החיוביות ילוו אותנו עוד שנים ארוכות קדימה.
תודה ראש הממשלה.