שר התרבות מיקי זוהר חתם על רפורמת הקולנוע המשנה מהותית את דרכי מימון הקולנוע הישראלי, כאשר מעתה המדד לתקצוב יצירות הוא הצלחתן בישראל ולא בפסטיבלים בינלאומיים אליטיסטיים ולא פעם גם נגועים באנטישמיות.
חתונה קיפניס, יועצת אסטרטגית בתחומי התרבות חברת מועצת הקולנוע וממקדמי הרפורמה, מסבירה בראיון לערוץ 7 את חשיבותה של הרפורמה וכבר בפתח דבריה מדגישה כי עיקרה של הרפורמה הוא דווקא הגדלת התקציב וייצוב התקציב לתעשיית הקולנוע.
"העיקר הוא הגדלת תקציב הקולנוע ממאה מיליון לשנה למאה ושלושים שנה לשנה בחמש השנים הבאות, מה שיביא יציבות לתעשיית הקולנוע. מדובר בתעשייה מאוד מצליחה ואיכותית שהייתה זקוקה ליציבות הזו, וכעת היא מקבלת את התקצוב הנוסף". לדבריה משיחותיה עם אנשי התעשייה רובם מודה ושמח על התוספת הזו שתניב עוד יצירות ועוד יוצרים, ובעיקר רואים שם את היציבות המאפשרת מרווח נשימה יצירתי בעיקר אחרי תקופת הקפאת יצירה שהובילה המלחמה.
באשר לסוגיית התקצוב ושיקולי התקצוב היא מבהירה כי היעד היה להביא יותר ציבור ישראל לאולמות הקולנוע. משום כך "במסגרת הרפורמה דאגנו לכך שהציבור הישראלי ייקבע מה הוא רוצה לראות על המסך. כל סרט שיזקוף לזכותו יותר צופים, קרנות הקולנוע יקבלו (בעבורו) יותר כסף. זה בעצם המפתח שעומד בכל סוגיית הרפורמה".
על דבריה אלה שאלנו את קיפניס כיצד העובדה שבעתיד יבואו יותר צופים לאולם הקולנוע תגרום לכך שהיוצר יקבל יותר כסף כבר בשלב היצירה, השלב שבו הוא זקוק לכסף. "אנחנו מחפשים סיפור טוב שמעניין את הציבור הישראלי, סיפור שעשוי בצורה שתעניין את הקהל, רוצים שילוב של עשייה טובה וגם סיפור שמעניין את הציבור. יש מומחים גדולים שיודעים לאתר את הסיפורים האלה, לבחון אותם ולעבוד עם יוצרים שיודעים לעשות סרט טוב מסיפור טוב. זה יצריך ממקבלי ההחלטות לחפש את הסיפורים האלה, הסיפורים שהקהל הישראלי רוצה לראות".
האם המשמעות היא לא השארתה של ההחלטה על תקצוב יצירה בידי אליטה סגורה שגם תגדיר כעת מראש איזה סרט צפוי להצליח ואיזה לא, איזה יאהב הציבור הישראלי ואיזה לא? האם במסווה של שיקול עניני שכזה לא יעדיפו שוב חברי אותה אליטה מצומצמת שמקבלת החלטות את אותם סרטים פרו פלשתינים ומכפישי ישראל? "הם יצטרכו להוכיח את זה במכירת הכרטיסים. אם הציבור הישראלי ירכוש כרטיסים ויבוא לבתי הקולנוע, יכול להיות שזה הסיפור שמעניין אותם".
"אנחנו סומכים על מקבלי ההחלטות שיעשו את ההחלטות הנכונות כדי להביא את הציבור הישראלי לבתי הקולנוע. אף אחד לא יכול לנבא, אבל הם שאמורים לאתר את הסיפורים שיעניינו את הציבור הישראלי וזה מה שחשוב לנו. כשעבדנו על הרפורמה ראינו שהיו הרבה סרטים שמעט מאוד הגיעו לראות אותם". האם את דלות הצופים של אותם סרטים ניתן היה לצפות מראש? קיפניס משיבה בחיוב: "אנחנו יודעים איזה סרטים הציבור רוצה לראות. אנחנו יודעים שהציבור רוצה לראות סרטים שמספרים את הסיפורים שלו, של העם בישראל וכשאנחנו מעודדים את זה במבחני התמיכה, הסיכוי שמקבלי ההחלטות יבחרו בסרטים האלה גדל".
עוד היא מציינת כי כחלק ממבחני התמיכה ישנו ניקוד לסרטי סטודנטים, סרטי נשים, סרטי ביכורים, תמיכה בפריפריה ועוד. "ככל שנראה יותר גיוון על המסך וככל שנראה יותר סיפורים ישראלים, סיפורים שלנו נראה יותר אנשים בבתי הקולנוע".
עוד הוספנו ושאלנו את חתונה קיפניס אם נכון לזלזל בפסטיבלים ולהעדיף באופן מוחלט שכזה את דעת הקהל? האם במבחן המציאות לא נגלה בעוד עשור שהקולנוע הישראלי אולי זוכה לצופים רבים אבל איכותו ירודה ואינה עומדת בסטנדרטים איכותיים? "אנחנו מדברים על איזונים. לא מבטלים את העידוד של יוצרים להצטיין ולהגיע לפסטיבלים בחו"ל. נתנו גם לזה ניקוד, אבל לא כמו שהגיע בעבר וזה לא יהיה השיקול היחיד ליצירת סרט. בנוסף, אפשר גם וגם, גם להצליח בארץ וגם בחו"ל. יצטרכו לעבוד יותר".
על אותו ניקוד שניתן לסרטים שיופיעו בפסטיבלים חזרנו על שאלת הניבוי. האם ניתן לנבא כבר בשלב היצירה, השלב שבו יוצר זקוק לכסף על מנת להפיק את היצירה שלו, אם היא תגיע לפסטיבל כזה או אחר? קיפניס משיבה ואומרת כי אמנם לא ניתן לנבא איזה פסטיבל יקבל את הסרט, אך "מנהלי הקרנות יודעים לנווט את הסרטים לפסטיבלים המתאימים, הם עוזרים ליוצרים, מעודדים וימשיכו לעודד אבל זה לא יהיה אחד השיקולים הבודדים. כעת יש עידוד גם לצופה הישראלי לראות יותר סרטים שמעניינים אותו. זה השינוי המרכזי ברפורמה הזו".