דירוג האשראי של מדינת ישראל היה מאז ומתמיד נושא מורכב, המשקף את המתח המתמיד בין הצרכים הביטחוניים הייחודיים של המדינה לבין השאיפה ליציבות כלכלית.
מורכבות זו קיבלה משנה תוקף מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כאשר חברות הדירוג הבינלאומיות נדרשו להעריך מחדש את חוסנה הכלכלי של ישראל בצל המערכה הצבאית המתמשכת.
מאז תחילת המלחמה חוו דירוגי האשראי של ישראל שינויים משמעותיים. בעוד שהנתונים הכלכליים הבסיסיים של המשק נותרו איתנים – עם יתרות מטבע חוץ בשיא של מעל 220 מיליארד דולר, שקל יציב, וענף הייטק משגשג – בחרו חברות הדירוג להדגיש את הסיכונים הגיאופוליטיים בהערכותיהן.
בחינה מעמיקה של החלטות הדירוג בשנה האחרונה מעלה תהיות מטרידות. בעוד שהנתונים הכלכליים מצביעים על חוסן מרשים ,הדירוגים משקפים תמונה שונה לחלוטין. נראה כי השיקולים המנחים את חברות הדירוג חורגים מהתחום הכלכלי הטהור. חברות הדירוג הורידו את דירוג ישראל מספר פעמים תחת המסווה של סיכונים גיאופוליטיים. הנימוקים שהובאו להורדות אלו מעידים על התערבות בוטה בשיקולים מדיניים וביטחוניים, תוך התעלמות מהחוסן הכלכלי המרשים של המשק הישראלי.
המערכת הפיננסית הישראלית הוכיחה את עצמה כיציבה וחזקה לאורך המלחמה. למרות האתגרים הביטחוניים המשמעותיים, המשק ממשיך לתפקד, והמגזר העסקי מגלה חוסן מרשים. העובדה שחברות הדירוג בוחרות להתעלם מנתונים אלה ולהתמקד בתרחישי קיצון פוליטיים, מעידה על הטיה בסיסית בשיקול דעתן.
חשוב להבין שחברות הדירוג אינן פועלות בחלל ריק. הן מושפעות מאג'נדות פוליטיות ומלחצים בינלאומיים, והדבר ניכר בהחלטותיהן. במקום להתמקד בנתונים הכלכליים היבשים, הן נותנות משקל מופרז לתחזיות פסימיות המבוססות על הנחות פוליטיות מוטות.
כשבוחנים את החלטות הדירוג האחרונות, מתגלה דפוס מדאיג של התעלמות מהישגי המשק. בעוד שהמגזר העסקי מצליח להתמודד עם אתגרי המלחמה, ענף ההייטק ממשיך להוביל בחדשנות עולמית, והיצוא הישראלי שומר על יציבות, חברות הדירוג מעדיפות להתמקד בתרחישי אימה פוליטיים שאינם משקפים את המציאות בשטח.
ההיסטוריה של דירוגי האשראי בישראל מלמדת שיש להתייחס אליהם בעירבון מוגבל. במהלך משברים קודמים, כמו מבצע צוק איתן ומשבר הקורונה, הוכיחה הכלכלה הישראלית חוסן מרשים שעלה על כל התחזיות הפסימיות .גם כעת, הנתונים הכלכליים מצביעים על יכולת התאוששות מהירה וחזרה לצמיחה ברגע שיושג ניצחון צבאי.
הניסיון מלמד שישראל מצליחה להתמודד עם אתגרים ביטחוניים וכלכליים מורכבים בצורה טובה יותר מרוב המדינות המפותחות. היכולת לגייס משאבים לאומיים למאמץ המלחמתי, תוך שמירה על יציבות כלכלית, היא עדות לחוסנו של המשק הישראלי. חברות הדירוג, המתבוננות מרחוק, אינן מצליחות להבין את העומק של חוסן זה.
בעוד שהורדות הדירוג מקבלות כותרות ראשיות, חשוב לזכור שהן משקפות דעה חיצונית המבוססת על מודלים כלכליים מיושנים שאינם מותאמים למציאות הישראלית. העובדה היא שהמשקיעים הזרים, שמכירים את השוק הישראלי מקרוב, ממשיכים להשקיע בישראל ולהביע אמון ביכולת ההתאוששות של המשק.
חשוב להבין שדירוג האשראי הוא מכשיר פיננסי שנולד בעידן כלכלי אחר, כאשר השווקים היו פחות משוכללים והמידע היה מוגבל. כיום, כאשר המידע נגיש וזמין לכל, והשווקים מגיבים בזמן אמת להתפתחויות, חשיבותן של חברות הדירוג הולכת ופוחתת.
הניסיון של עשרים השנים האחרונות מלמד שחברות הדירוג נכשלו בחיזוי כל המשברים הכלכליים המשמעותיים, החל ממשבר הדוט.קום ,דרך המשבר הפיננסי של 2008 ועד למשבר הקורונה. בכל המקרים הללו, הן העניקו דירוגים גבוהים לגופים שקרסו ימים ספורים לאחר מכן.
גם בהקשר הישראלי, הדירוגים מתעלמים מהשינויים המבניים העמוקים שעבר המשק בעשורים האחרונים. הם אינם מביאים בחשבון את התפתחות תעשיית ההייטק, את הפיכת ישראל ליצואנית אנרגיה, ואת החוסן החברתי המיוחד שמאפשר התגייסות לאומית בעיתות משבר.
מה שמטריד במיוחד הוא שחברות הדירוג מנסות להכתיב לישראל מדיניות ביטחונית באצטלה של שיקולים כלכליים. זוהי חציית קו אדום שמעידה יותר מכל על האג'נדה הפוליטית המנחה אותן, ומחייבת בחינה מחודשת של מידת ההסתמכות על דירוגים אלו.
המסקנה המתבקשת היא שיש להתייחס לדירוגי האשראי כאל כלי אחד מני רבים בהערכת מצב המשק, ולא כאל מדד מוחלט. החוסן האמיתי של הכלכלה הישראלית נמדד ביכולתה להתמודד עם אתגרים, להסתגל למצבים משתנים ולצמוח גם בתנאים מורכבים. על פי כל המדדים הללו, המשק הישראלי מוכיח את עצמו כאיתן וחסון.
בסופו של דבר, עתיד הכלכלה הישראלית אינו נקבע בחדרי הישיבות של חברות הדירוג, אלא בשטח – במפעלים, בחברות ההייטק, במשרדים ובעסקים הקטנים. היכולת המוכחת של המשק להתאושש ממשברים, לצד החוסן החברתי והלאומי, מבטיחים שגם הפעם נצא מחוזקים מהאתגר הנוכחי.
מתוך דו"ח לאזרח שהוציא שר האוצר בצלאל סמוטריץ'
