אחת לתקופה מתמודדת הציונות הדתית עם מתקפה חריפה של גדול בעולם התורה החרדי. בימים האחרונים היו אלה דבריו של הרב דב לנדו, ראש ישיבת סלובודקה.
בעקבות הדברים נשמעות תגובות שונות של רבנים בציונות הדתית, ובשיחה שערך ערוץ 7 עם הרב אביעד שינוול, ראש ישיבת ההסדר שדמות נריה בבקעת הירדן, עלתה שאלת הרלוונטיות של תגובות שכאלה שממילא לא זוכות ליחס כלשהו מצד הציבור החרדי.
הרב שינוול קובע בראשית הדברים כי התגובה מצידם של רבנים ציונים דתיים נצרכת הן בשל השפעתם החוצה והן בשל השפעתם פנימה, והוא מרחיב: "זה חשוב החוצה כי אנחנו מקשה אחת. אנחנו אמנם לא נפגשים בתכנית כזו או אחרת, אבל הקולות נשמעים כי בסוף הדברים מתגלגלים בצורה פורמאלית כזו או אחרת. יש לרבים בציונות הדתית ממשקים קרובים וחזקים עם העולם החרדי גם אם לא מצהירים על זה. זה קיים".
"בנוסף, יש חשיבות גם פנימה. הביקורת הזו מכווצת את הלב ללא מעט אנשים בציונות הדתית, שחושבים שאולי זה נכון ואולי יש מידה של אמת בכך, בעיקר כשהדברים נאמרים על ידי אדם גדול. התגובות צריכות להיאמר כדי להתחזק בתורת רבותינו", אומר הרב שינוול ואנחנו שואלים אם משמעות הדברים היא שהציונות הדתית עדיין מחפשת אישור מהמגזר החרדי ולמעשה היא חיה בתחושת נמיכות וחולשה.
הרב שינוול משיב ואומר כי אכן לעיתים קיימת תחושה כזו, ולעיתים תחושה שכזו קיימת גם בשיח עם הציבור החילוני. "יש לנו לפעמים תחושת חולשה לשני הכיוונים. הדבר הזה קיים ואנחנו צריכים לדעת לזקוף קומה ולדעת שאנחנו לא שילוב מוזר ושעטנז בין העולמות. יש לנו אמת גדולה על פי תורת הרב קוק, יש לנו משהו גדול לומר. זקיפות הקומה אינה ביזוי האחרים שאינם כמונו, אלא אמת משמעותית משלנו ואנחנו לפעמים מגמגמים בה, לעיתים בגלל מתקפות מגדולים כמו הרב לנדו ולעיתים מדברים שמטיחים בנו אנשי שמאל כאלה ואחרים".
הרב שינוול מסכים להערכה שתחושת הנמיכות הציונית דתית הזו נובעת בין השאר מתוך "תודעת המקף" שהנחיל בשעתו יוסף בורג המנוח ומתחושת הגשר שמדוברת רבות בעשורים האחרונים. כשזו התחושה הרי שעל גשר דורכים. הרב שינוול מספר על ימיו כילד בבית הספר היסודי, כאשר רב בית הספר דיבר על הציונות הדתית כגשר בין חרדים לחילוניים. "עם המסר הזה הלכתי עד הגירוש מגוש קטיף, ואז הבנתי שעל גשר דורכים ושאני לא מוכן להיות גשר. יש לי אמת גדולה ואני לא מגיע מתוך חולשה אלא מתוך תורה גדולה, עצומה, מורכבת ולא שטחית, ואני מוכן לשלם עליה מחיר".
ובאשר לתוכן דברי הרב לנדו, שאלנו את הרב שינוול מדוע דבריו מטרידים כאשר הם מגיעים מנציג של מי שמתנער מהציונות ובעיניו תורת הציונות הדתית אינה רצינית ואינה עמוקה. אולי יש בזה משהו? "כשמדברים בצורה שטחית, ברור שיש יתרון לעולם שהוא או שחור או לבן, או לימוד תורה שמנותק מכל מה שאינו לימוד תורה, או עולם חילוני קיצוני, אבל אנחנו לא משלבים בין שניהם, אלא אומרים אמירה מורכבת שמטבעה היא מעמיקה ולא ניתן להבין אותה בצורה שטוחה".
הרב שינוול מדגיש כי אמנם יש יתרון לעולם החרדי מתוך אותה ראיית שחור ולבן, אך המציאות היא מורכבת והחיים מורכבים. האם ניתן לזרוק את הצבא והציונות לפח? הרי הן מצווה מדאוריתא, גם אם קשה עם דברים שמתרחשים שם ויש מורכבויות. זו אינה סיבה להשליך הכול. "גם זוגיות ומשפחה מורכבות. העולם יותר מורכב ועמוק מאמירה שכולנו נהיה תלמידי חכמים וכל מי שבחוץ יישאר מחוץ לאירוע".
"כשיהושע בן נון יצא לקרב זה לא היה כי הוא ז'בוטינסקי, אלא כי הוא תלמיד של משה רבנו, וכשטבחו ב-1200 אחינו ואחיותינו תלמידי חכמים יצאו לקרב. יש שנשארו אדישים וזו בעיה עצומה וגדולה", אומר הרב שינוול ומספר על תפילת ערבית אליה נקלע בבית כנסת חרדי בימיה הראשונים של המלחמה, ובעוד הוא נתון בסערת נפש מסיטואציה קרבית קשה שבה היה מעורב, שמע את באי בית הכנסת מדברים על טעמו של הצו'לנט. "אתם לא מחוברים לאירוע ולמה שקורה כאן. מה אכפת לי שאתם צדיקים גדולים שלומדים תורה. אתם לא מחוברים לעם ישראל. קל להגיד שאנחנו בישיבות צודקים והציונות הדתית היא פרווה, אבל זה לא נכון. זה מורכב ועמוק ולא ניתן להבין את זה בשטחיות".
על דבריו של הרב לנדו לפיהם הלומד תורה עושה למען עם ישראל לא פחות מהנלחם בצבא, אמירה שנראה ממנה קיומו של קשר לעם ישראל וצרתו, אך בצורה אחרת מהקשר הצבאי והלוחם, על כך אומר הרב שינוול כי הוא עצמו מוכן לקבל את האמירה הזו, אמירה נכונה לכשלעצמה, ובלבד שהיא אינה מנותקת ושהדובר אינו מנותק מהעם. "לא יתכן שאחינו נטבחים ואתה תעסוק בצולנט". הרב לנדו בוודאי שאינו עוסק בצ'ולנט, אבל הצבת חומת דת שמפרידה בין העולם החרדי לצרתו של עם ישראל יוצרת מצב של התבדלות שבו מי שגדול כמו הרב לנדו אכן לומד תורה, אך מי שאינו לומד מגיע לעיסוק בצולנט.
לזאת מוסיף ומדגיש הרב שינוול ואומר: "אני מכיר תלמידי חכמים עצומים וגדולים שהם קצינים בכירים בצה"ל, שהיה ברור להם שכאשר נפתחת מלחמה הם יוצאים לקרב. הם לא פחות תלמידי חכמים, אלא להיפך, הם תלמידי חכמים גדלים יותר כי הם מחוברים לאומה. המהר"ל וגדולי ישראל מסבירים שהקשר שלנו לתורה נובע מהחיבור לעם ישראל. אם ההליכה לצבא היא מצווה, אז מי שמקיים אותה הוא פחות מהאחר שלא התגייס לצבא?. אני לא מבין למה ראש ישיבה קצין הוא פחות מראש ישיבה חרדי. זו מצווה חשובה וגם זו מצווה חשובה".