ערפאת שיגר את יועצו לביטחון לאומי ג'יבריל רג'וב לטקס החתימה על מסמך ז'נווה, שייערך בשוויץ היום.
מקורות ערביים טענו כי ההחלטה של ערפאת נובעת משיקולים אישיים-פוליטיים. הוא מעוניין שרג'וב ייצג אותו בטקס החתימה, בצדו של פארס כדורה, אך בד בבד הוא מסרב להביע תמיכה ביוזמת המסמך, ואומר כי היא אינה מייצגת את הרשות הפלשתינית.
ערפאת מעוניין, אומרים המקורות הערביים, לשמור על הזיקה המסורתית שבינו לבין גוש השמאל בישראל, וכן עם ארגונים ועם גופים בינלאומיים התומכים ביוזמה.
עם זאת הוא חש את ההתנגדות שמעוררת היוזמה בציבור הערבי ולכן נזהר לבל תידבק בשמו בקרב בני עמו. מאחורי הקלעים הוא היה בין הראשונים שהצטרפו לגל ההתנגדות למסמך.
ככלל, לא הביע ערפאת בפומבי, לא תמיכה ולא התנגדות כלפי היוזמה, והוא מצליח להחזיק בשתי העמדות המנוגדות גם יחד.
במאמר בבטאון "נתיב" של חודש נובמבר כתב ד"ר דוד בוקעי, מזרחן בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, כי ערפאת מעוניין בקידום "הסכמות ז'נבה" משום שהוא מעוניין ללבות מחלוקות בחברה הישראלית ולערער את מעמדה הבינלאומי של ממשלת ישראל. מבחינתו של ערפאת, כך כתב בוקעי, עד שההסכם הווירטואלי הזה ייזרק אף הוא לסל האשפה של ההיסטוריה, לאחר שיירצחו עוד יהודים, בינתיים הוא יזרע מחלוקות סוערות בציבור הישראלים, ואלה ימשיכו להכות זה בזה ויחריפו את הפילוג והשסעים. כך יצליח ערפאת להקטין את יכולת המיקוח של ממשלת ישראל, ואת מרחב התמרון העתידי שלה.
בוקעי מוסיף כי עבור ערפאת משמשות ההסכמות מכשיר לשיקום מעמדו, שהתערער גם אצל ידידיו באירופה, ולהצגתו כרודף שלום וכפרטנר להסדרים מדיניים. פעילות מעין זו נקט ערפאת כבר בתחילת שנות השבעים, באמצעות טקטיקת הפגישות עם אישי שמאל בישראל, והיא נמשכה ביתר שאת בשנות השמונים. כעת הוא חוזר לאותה מדיניות, וזאת כדי להיגאל מן המלכוד שבו הוא נמצא. בוקעי הוסיף כי מדובר בטקטיקה ידועה בעולם הערבי, והיא, כלשונו, "עידוד וסיוע לארגוני אופוזיציה של היריב, כדי לפגוע בלגיטימיות של השלטון". (ר)
מקורות ערביים טענו כי ההחלטה של ערפאת נובעת משיקולים אישיים-פוליטיים. הוא מעוניין שרג'וב ייצג אותו בטקס החתימה, בצדו של פארס כדורה, אך בד בבד הוא מסרב להביע תמיכה ביוזמת המסמך, ואומר כי היא אינה מייצגת את הרשות הפלשתינית.
ערפאת מעוניין, אומרים המקורות הערביים, לשמור על הזיקה המסורתית שבינו לבין גוש השמאל בישראל, וכן עם ארגונים ועם גופים בינלאומיים התומכים ביוזמה.
עם זאת הוא חש את ההתנגדות שמעוררת היוזמה בציבור הערבי ולכן נזהר לבל תידבק בשמו בקרב בני עמו. מאחורי הקלעים הוא היה בין הראשונים שהצטרפו לגל ההתנגדות למסמך.
ככלל, לא הביע ערפאת בפומבי, לא תמיכה ולא התנגדות כלפי היוזמה, והוא מצליח להחזיק בשתי העמדות המנוגדות גם יחד.
במאמר בבטאון "נתיב" של חודש נובמבר כתב ד"ר דוד בוקעי, מזרחן בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, כי ערפאת מעוניין בקידום "הסכמות ז'נבה" משום שהוא מעוניין ללבות מחלוקות בחברה הישראלית ולערער את מעמדה הבינלאומי של ממשלת ישראל. מבחינתו של ערפאת, כך כתב בוקעי, עד שההסכם הווירטואלי הזה ייזרק אף הוא לסל האשפה של ההיסטוריה, לאחר שיירצחו עוד יהודים, בינתיים הוא יזרע מחלוקות סוערות בציבור הישראלים, ואלה ימשיכו להכות זה בזה ויחריפו את הפילוג והשסעים. כך יצליח ערפאת להקטין את יכולת המיקוח של ממשלת ישראל, ואת מרחב התמרון העתידי שלה.
בוקעי מוסיף כי עבור ערפאת משמשות ההסכמות מכשיר לשיקום מעמדו, שהתערער גם אצל ידידיו באירופה, ולהצגתו כרודף שלום וכפרטנר להסדרים מדיניים. פעילות מעין זו נקט ערפאת כבר בתחילת שנות השבעים, באמצעות טקטיקת הפגישות עם אישי שמאל בישראל, והיא נמשכה ביתר שאת בשנות השמונים. כעת הוא חוזר לאותה מדיניות, וזאת כדי להיגאל מן המלכוד שבו הוא נמצא. בוקעי הוסיף כי מדובר בטקטיקה ידועה בעולם הערבי, והיא, כלשונו, "עידוד וסיוע לארגוני אופוזיציה של היריב, כדי לפגוע בלגיטימיות של השלטון". (ר)