ד"ר איליה צ'ורני, מנהל מחלקת הרדמה בבית החולים השרון, חושף עדות על הטיפול הרפואי שמוענק למחבלים בבתי החולים הציבוריים בישראל.
לדבריו, אין הגדרה ברורה לגבולות הטיפול, מה שמוביל למתן טיפולים רפואיים מקיפים גם במקרים שאינם הכרחיים.
"הייתי במילואים בשדה תימן, ראיתי שבמקרים כמו 'רק' להציל איבר או לטפל יותר מזה - אנחנו עושים כל הזמן יותר מזה", מספר ד"ר צ'ורני ל'ישראל היום'. לדבריו, "אין שום גורם שמחליט מה הגבול, עד כמה אנחנו יכולים להיות הומניים, עד כמה אנחנו צריכים לטפל במחבלים האלה?".
הוא משתף לדוגמה בסיפור שנחשף אליו: "נתקלתי במקרה של מחבל עם פגיעה ברגל ויש שתי אפשרויות - או להוריד את הרגל, או לבצע בו ניתוח מורכב עם חיבורים של כלי דם, עצבים עצמות וכד', בשתי האפשרויות החיים של המחבל נשארים אותם חיים".
"הוא לא מת. הדילמה היא האם לכרות לו את הרגל, או לנתח אותו במשך 20 שעות בשביל להציל לו את הגפה. לצערי מטפלים בו בצורה 'אקסטרה', כמו שעשינו לסינוואר כשגילו לו גידול ממאיר במוח. אפשר היה לעשות לו רק כימותרפיה ולתת לו לשרוד, אבל במקום זה הלכנו על ניתוח מורכב מסובך להוצאת הגידול ועשינו הכל כדי להשאיר אותו בחיים".
בעקבות העדות, ח"כ יוליה מלינובסקי פנתה ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה בדרישה לקיים דיון דחוף בנושא. מלינובסקי מתריעה כי המצב הנוכחי יוצר תחושת חוסר ביטחון ופוגע במערכת הבריאות הציבורית.
"המצב כיום הוא בלתי נסבל – מחבלי נוחבה מקבלים טיפול רפואי בבתי החולים הציבוריים כאשר לא תמיד מדובר בטיפול מציל חיים, לצד אזרחי מדינת ישראל, תוך פגיעה בתחושת הביטחון של הצוותים הרפואיים והמטופלים", כתבה ח"כ מלינובסקי.
במכתבה היא שואלת מדוע משרד הבריאות אינו פועל בשיתוף עם שירות בתי הסוהר להקים חדרי ניתוח ויחידות התאוששות במתקני הכליאה, שיאפשרו ניתוק מוחלט בין מחבלים לבין אזרחי ישראל.
בנוסף, היא דורשת הגדרה ברורה של קריטריונים לטיפולים מצילי חיים לעומת טיפולים מעבר לנדרש, על מנת למנוע ניצול משאבי מערכת הבריאות הציבורית.
"יש להגדיר מתווה ברור שייתן אך ורק טיפול רפואי הכרחי, תוך מניעת ניצול משאבי מערכת הבריאות הציבורית מעבר לנדרש", הדגישה מלינובסקי.