1.
לישראל אין סיבה להיות מופתעת מהניסיון של חמאס להפר את ההסכם שגובש עימו אך לפני כשלושה שבועות, ולעצור את שחרור שלושת החטופים שהוא אמור לשלח לחופשי בשבת הקרובה.
אין שום חידוש בכך שארגון המרצחים הסדיסטי הזה הוא גם מפר הסכמים סדרתי, שלמילה שלו אין שום ערך. ומכיוון שברור לחלוטין שהסינוואר שטרם חוסל ושאר בכירי חמאס לא יכבדו הסכמים אם אין להם אינטרס מובהק, לא ברור מדוע הסכימו מנהלי המשא ומתן מטעמנו לתת להם כמעט את כל מבוקשם בשלב מוקדם של ביצוע העסקה.
באופן כללי, קשה להימנע מהתחושה שהדחף להגיע לעסקה כאן ועכשיו, והכניעה ללחץ מטה החטופים והתקשורת, גרמו לנושאים והנותנים מצידנו - בראשות האלוף ניצן אלון, ראש השב"כ רונן בר וראש המוסד דדי ברנע - לגלות להיטות יתר ולנהל את המשא ומתן ברשלנות חובבנית. ואולי במקום לשלוח לקטאר ולמצרים את בכירי מערכת הביטחון, טוב יותר היינו עושים אילו שלחנו מטעמנו איש עסקים ממולח או עורך דין מפולפל.
קשה להבין מה ההצדקה לקפיצה המטורפת בין המחיר הסביר ששילמנו בעסקה הראשונה בסוף 2023, לבין המחיר המופקע שהסכמנו לשלם בעסקה של תחילת 2025. הפער הוא עצום, גם במספר המחבלים המשוחררים תמורת כל חטוף, גם בחומרת העבירות שעליהן נשפטו, גם במספר ימי הפסקת האש שהאויב ינצל כדי להתאושש ולהתבצר, וכמובן בתקדים המסוכן של תשלום באמצעות ויתור על נכסים אסטרטגיים שהושגו בדם חיילינו.
2.
אבל נעזוב לרגע את מסגרת העסקה הבעייתית מאוד. נניח שהחלטנו ששחרור 33 חטופים, מתוכם 25 חיים, מצדיק את המחיר המטורף הזה. עדיין צריך היה להיות ברור שכדי שחמאס אכן ימלא את חלקו, עלינו להשאיר בידינו מספיק מנופי לחץ עליו. כאשר עושים עסקה עם סוחר שידוע כרמאי, אם בכלל עושים, כלל זהירות אלמנטרי הוא לא לתת לו את התשלום כל עוד לא קיבלת את כל הסחורה. לכן אסור היה בשום אופן להסכים לחזרת האוכלוסייה לצפון הרצועה וליציאת כוחות צה"ל מציר נצרים בשלב מוקדם כל כך. אם רצינו שלפחות השלב הראשון בעסקה יושלם כמסוכם, היה צריך לקבוע שבתמורה לשחרור חטופים הדרגתי יקבל חמאס הפסקת אש, שחרור מחבלים והגדלת האספקה. את הנכסים האסטרטגיים החשובים לו מאוד, חזרת האוכלוסייה מהדרום לצפון ופינוי ציר נצרים, צריך היה לשמור עד לשלב שבו לפחות כל החטופים החיים שוחררו לחופשי.
עוד כלל אלמנטרי, שנכלל בשעתו במסקנות ועדת שמגר לעניין עסקאות חטופים, קבע כי תמורת חללים שלנו אין לשלם בשחרור מחבלים חיים, אלא בגופות מחבלים בלבד. העיקרון הזה הוא גם צודק וגם חכם, כי הוא מתמרץ את החוטפים לשמור על חיי החטופים. נראה שבעסקה הזאת העיקרון הזה לא נשמר, ולא ברור למה. הבאת מתי מצווה לקבר ישראל היא מצווה גדולה מאוד, אבל היא לא יכולה להצדיק את סכנת הנפשות שבשחרור מחבלים רוצחים, גם אם נניח שפיקוח נפש של חטופים חיים כן מצדיק הסתכנות כזאת. יש בידינו גופות מחבלים רבות, בהן גם נבלתו של יחיא סינוואר שהיא יקרת ערך מאוד בשביל החמאסניקים המונהגים בידי אחיו. ההיגיון אומר שבניהול נכון של משא ומתן ניתן היה להחזיר את כל החללים שלנו בעסקה שבה תוחזר לחמאס גופתו של רב המרצחים השטני הזה וגופות נוספות, וללא צורך בשחרור מחבלים חיים בתמורה. אומנם הצדק מחייב לאבד את זכרו בים, כמו שעשינו אנו לאפרו של אייכמן והאמריקנים לגופתו של בן־לאדן, אבל למען הבאת חללינו לקבר ישראל ניתן היה להתפשר על כך.
העובדה שחמאס יכול כעת לעשות שריר ולאיים בעצירת העסקה היא כישלון של צוות המשא ומתן. כמובן, גם ראש הממשלה ושרי הממשלה שהחליטו לבצע את העסקה במתכונתה הם שותפים מלאים בכישלון הזה. בכל אופן, טוב עשה מי שהחליט להחליף את צוות המשא ומתן ולהעמיד בראשו את השר רון דרמר. לא רק משום שהדלפות ותדרוכים עוינים לממשלה יצאו מהצוות הזה כל הזמן, אלא בעיקר משום שבשורה התחתונה ברור שחבריו, כבודם במקומו מונח, הביאו לנו עסקה גרועה.
3.
מכיוון שההסכם הזה היה כה גרוע, טוב תעשה ישראל אם תראה בהפרתו בידי חמאס הזדמנות להשתחרר ממנו. ידיד ישראל הנשיא דונלד טראמפ אמר בעקבות ההפרה שעל חמאס לשחרר את כל החטופים עד שבת בשעה 12:00, או שייפתחו עליו שערי הגיהינום. בהמשך הבהיר טראמפ שהוא לא כופה על ישראל את עמדתו, אבל כך הוא ממליץ לה לנהוג. ומכיוון שהחתימה על ההסכם הגרוע הזה תורצה בטענה שמדובר בתכתיב של הממשל החדש, אין סיבה ששעת הרצון הזאת מצידו לא תנוצל כדי להשתחרר מההסכם. אם לא ישוחררו כל החטופים עד שבת בצהריים, יש לנו אור ירוק מטראמפ לצאת להסתערות מחודשת.
התרחיש האופטימי לקראת כניסת טראמפ לתפקידו דיבר על תנאים חדשים שיאפשרו לישראל להכריע סופית את חמאס, כשהיא נהנית מאספקת אמצעי לחימה סדירה, מטרייה מדינית אמריקנית מול לחצים בין־לאומיים, והיתר להשתמש גם בעצירת הסיוע ההומניטרי כאמצעי לחץ. העסקה שנטען כי נחתמה בלחץ הממשל הנכנס טרפה את הקלפים, אך כעת חזרנו למצב הראשוני. טראמפ מייעץ לנו ומאיץ בנו לפתוח במתקפה רבתי נגד חמאס. עם גיבוי אמריקני מלא, עם שר ביטחון בראש אחר ועם רמטכ"ל חדש, זה הזמן לשוב ולהסתער עד להשגת יעדי המלחמה במלואם, כשהפעם יש לחתור ליעד נוסף – העברת אוכלוסיית עזה למדינות אחרות ברוח חזונו של טראמפ.
4.
כדי להשיג את אחד מיעדי המלחמה העיקריים, פירוק שלטון חמאס, יש לנטרל את שליטת חמאס באוכלוסייה בשלושה מהלכים. ראשית, יש להשתלט על שטח הרצועה ולהקים ממשל צבאי ישראלי שישלוט בין השאר בחלוקת המזון לאוכלוסייה. כשהאוכלוסייה תפסיק להיות תלויה בחמאס לצרכיה הבסיסיים ביותר, ולא תהיה מאוימת על ידו, ניתן יהיה להשיג ממנה שיתוף פעולה שיסייע בשחרור החטופים ומידע מודיעיני שיסייע לנו ללכוד את בכירי חמאס ולוחמיו. שנית, יש לאפשר לכל מי שמעוניין בכך לצאת משטח עזה אל מדינות שיביעו נכונות לקלוט את הפליטים, בסיוע ממשל טראמפ שהניח את יוקרתו על המהלך הזה. ככל שיותר עזתים יעזבו את השטח, כך לא תישאר לחמאס אוכלוסייה המשמשת מחסה לאנשיו ומקור להשגת כסף וכוח אדם. ולבסוף, יש לחזור להילחם בחמאס בכוחות גדולים בכל רצועת עזה בו זמנית, ולהשלים את מלאכת החיסול של המחבלים וראשיהם עד שהם ייאלצו להיכנע או למות. כפי שכבר נאמר לא פעם, ההסכם היחיד שנכון לכרות עם חמאס הוא הסכם הכניעה שלו, שבמסגרתו יוחזרו לידינו כל החטופים, החיים והמתים.
5.
המחשבה כאילו לא ניתן להביס את חמאס תבוסה מוחלטת היא מוטעית לחלוטין. עוצמת המכות שחטף ארגון הטרור לא הייתה רחוקה מלהביא אותו להתמוטטות מורלית ולכניעה. שני הגורמים העיקריים שהחזיקו את רוח הלחימה של חמאס עד כה הם מצד אחד שליטתו באוכלוסייה ובסיוע ההומניטרי, ומצד שני התקווה של ראשיו, שלצערנו איננה נטולת יסוד, שישראל תיכנע ותוותר על הניצחון כדי לקבל את החטופים.
כשאנו נתמכים ברוח הגבית החזקה של ממשל טראמפ, ולאחר שהאיום מצפון הוסר כמעט באופן מלא, מצבנו כעת טוב שבעתיים אם רק לא ניתן לעייפות ולפסימיות להשתלט עלינו. אם נאפשר לחמאס לצאת מנצח, קלושים הסיכויים שהוא יחזיר את כל החטופים, המשמשים בידו כבני ערובה להבטחת הישרדותו. אם נאזור אומץ ותושייה לחזור למערכה עם רוח חדשה, רבים מאוד הסיכויים שחמאס יגיע לנקודת השבירה המוראלית שלו תוך זמן לא רב וימסור לידינו את כל החטופים במסגרת הסכם כניעה - שלו, לא שלנו.
לתגובות: [email protected]