עופר בורנשטיין, יועצו של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, לענייני המזרח התיכון, מתייחס בראיון לערוץ 7 למאמצי צרפת מול איראן במגמה להביא ללחץ על חמאס להשלמת עסקה ובתוך כך ליוזמותיו של הנשיא האמריקאי אודות עתיד רצועת עזה.
"צרפת החליטה כבר מהשבעה באוקטובר לפעול בכל ערוץ לשחרור החטופים. הנסיעה הראשונה של מקרון הייתה לישראל, לרש"פ ולמצרים. מאז צרפת פועלת מול קטאר ומצרים שגם הם שחקנים מרכזיים בנושא הזה. התבקשנו לפעול גם מול הטורקים ופעלנו. בתחילת הדרך היו גם פניות לאיראנים מתוך מחשבה שיש להם אפשרות להשפיע על החמאס. האם הם הפעילו את הלחץ הזה על החמאסאו לא, אני לא יודע", אומר.
על מנופי ההשפעה והלחץ מצרפת על איראן אומר בורנשטיין כי "יש לצרפת יחסים דיפלומטיים עם איראן, כך שיש מסלולי הידברות רשמיים פתוחים כל הזמן". עוד הוא מזכיר כי צרפת הצטרפה בלית ברירה לסנקציות על איראן בעניין הגרעין, אבל כרוב המדינות שחתמו על ההסכם ההוא גם צרפת מאמינה שהדרך הנכונה היא להגיע להסכם פוליטי בעניין העשרת האורניום. "אנחנו מאוד פועלים כדי למנוע עימות צבאי שלא ישרת את האינטרס של אף אחד. האם זה יצליח? הנשיא טראמם יחליט בקרוב איך הוא פועל מול איראן. אנחנו ראינו בחיוב אךת העובדה שטראמפ שלח את אילון מאסק לטהרן לפני שבועיים מה שמוכיח שיש רצון אמריקאי להידברות. האיראנים גם אמרו שהם רוצים הידברות מול האמריקאים ואני מקווה שזה נכון".
בורנשטיין מביע תקווה שהלחץ שהפעיל הממשל הצרפתי על האיראנים בעניין החטופים אכן השפיע, אם כי אין לו וודאות בכך. "כל המנופים הופעלו על איראן בהקשר הגרעין ואיראן נמצאת תחת סנקציות שצרפת חלק מהן. המצב הכלכלי באיראן קשה מאוד וכך גם המצב הפוליטי. נותר מנוף דיפלומטי ופוליטי שאיראן לא יכולה להתעלם מהם. איראן לא יכולה להתעלם מבקשות צרפתיות והעובדה היא שלא מזמן שוחרר אסיר צרפתי, כך שיש יכולת להפעיל מנופים פוליטיים ודיפלומטיים כדי להגיע להישגים".
בורנשטיין מדגיש בדבריו את מחויבותו של מקרון לנושא החטופים ושחרורם. "זה כמעט יומיומי אצלו. כל משפחת חטופים שהגיעה לפריז נפגשה אתו. יש גם אינטרס ישיר, כי יש חטופים ממוצא צרפתי כמו עופר קלדרון ששוחרר. צרפת גם קיימה טקס אזכרה ל-34 נרצחים. לא הייתה מדינה שקיימה טקס שכזה. זה היה בחלקת גדולי האומה והשתתפו כל המערכת הפוליטית, ימין שמאל ומרכז עם כל חברי הממשלה", אומר בורנשטיין ומציין כי באירוע הוגדר טבח השבעה באוקטובר כאירוע בררברי, אנטישמי, פוגרום המזכיר תקופות אפלות ו"שצרפת תעשה ככל יכולתה כדי להחזיר את החטופים". עוד הוא מזכיר כי על מנת להגיע להסכם האחרון המגעים התקיימו בצרפת. נציגי מוסד, שב"כ, קטאר ומצרים התכנסו בפריז לנסח את ההסכם הנוכחי.
בורנשטיין מציין את הבקשה האיראנית שהגיעה לפריז לפעול מול ממשלת ישראל על מנת להביא להפסקת אש. "היינו רוצים לראות את כל החטופים משוחררים לבתיהם ושהפסקת האש תהיה לאורך זמן גם כדי לשקם את עזה וגם כדי למצוא חלופה לשלטון החמאס. זו העמדה הרשמית של צרפת".
על עמדתו של חמאס והאינטרסים שלו בעסקת חטופים, אומר ברונשטיין כי לתפיסתו כמי שמכיר את הרש"פ ולו חברים רבים בעזה, האבסורד הוא שחמאס צבר נקודות. ישראל שהותקפה בצורה ברברית וזכתה לתמיכה בינלאומית כוללת הפכה למדינה שבעיני בית הדין בהאג ראש ממשלתה נחשב לעבריין נמלט ועל ישראל מוטלות סנקציות, זו בעיניו מציאות אבסורדית. "זה נורא. איך הפכנו ממותקפים בשבעה לאוקטובר לאנשים רעים?", הוא תוהה ושולל את התחושה שמדובר באנטישמיות רגילה ומוכרת, על אף שלא ניתן להתעלם מהעלייה באנטישמיות גם בצרפת וגם בכלל אירופה.
"האינטרס של חמאס הוא להתקיים ולטרפד כל עסקה אפשרית בין ישראל לסעודיה, כי הם הרגישו שבעקבות הסכם אברהם הנושא הפלשתיני ירד מסדר היום. במובן הזה הם הצליחו להחזיר את העניין הפלשתיני . הם רואים ניצחון למרות עשרות אלפי ההרוגים". להערכתו של בורנשטיין לא ניתן יהיה למחוק את החמאס והוא יצוץ מחדש בעוד מספר שנים. את החמאס, הוא אומר, לא ניתן למחוק בנשק אלא במאבק במקורות הכוח שלו, העוני והבורות. להערכתו אם לעזתי יהיה אופק עתידי וקדמה פחות אנשים יתגייסו לחמאס.
על דבריו אלה אנחנו שואלים איך הוא מסביר תמיכה בחמאס גם במקומות עשירים כדוגמת רמאללה ואל בירה. בורנשטיין משיב ואומר כי גם אם הדברים לא נעימים לאוזן ישראלית יש לזכור ש"אבו מאזן באופן פומבי אמר שמה שקורה בעזה הוא באחריות חמאס שרצה שתהיה קטסטרופה כזו. חמאס הוא אויב הרש"פ שלא תסלח לחמאס על ההשתלטות תוך רצח בדם קר של מאות פעילי אש"ף".
בדבריו מבקר בורנשטיין את מה שהוא מגדיר כ"התפיסה הישראלית של חיזוק החמאס והחלשת הרש"פ", תפיסה שלהבנתו נועדה למנוע פתרון מדיני של שתי מדינות, אך זו "תפיסה שגויה" לטעמו ו"היום מבינים שחמאס לא יכול להיות פרטנר, בטח לא כשהוא רואה באלימות שיטה להגיע לפתרונות". לתפיסתו והערכתו של בורנשטיין "חמאס ימשיך להיות כוח פוליטי, ואני לא יודע באיזו צורה, אבל מה שאנחנו צריכים לדרוש הוא שכל כוח ברש"פ יצטרך לוותר על הנשק ולהכיר במדינת ישראל. אם החמאס ייוותר על הכוח הצבאי שלו לא נוכל למנוע ממנו להיות כוח פוליטי".
בורנשטיין אכן רואה עתיד בו חמאס מוותר על נשקו ולכך, הוא אומר, מובילים מספר אלמנטים. "ישראל אומרת למצרים שהגבול לא יכול להיות מחורר כמו שהיה עד היום. רוב הדברים הגיע לעזה מציר פילדלפי. בנוסף, איראן נחלשה, היא איבדה את הכוח בלבנון ובסוריה ומאבדת כוח בתימן, והעזרה לחמאס כבר לא בעדיפות גבוהה. איראן מבינה שיש בעל בית חדש בוושינגטון. נשק לא יעבור בקלות רבה כל כך מאיראן לעזה ואני לא רואה מקורות חימוש אחרים", הוא אומר ומביע תקווה "שלמדנו את הלקח ושירותי המודיעין הישראליים יהיו הרבה יותר נוכחים בעזה יחד עם הרש"פ". על שיתוף הפעולה עם הרש"פ, בו תולה בורנשטיין לא מעט תקוות, הוא אומר כי יש לזכור את שיתוף הפעולה במאבק מול הטרור בטול כרם וג'נין. להערכתו אין חלופה לשליטת הרש"פ בעזה, ובלבד שיהיה פיקוח שימנע מנשק להגיע לידי הארגונים השונים שם.
על רקע דבריו אלה לפיהם אין לטעמו חלופה מדינית אחרת, אנחנו שואלים אם ניתן להבין מכך שתכניתו של הנשיא האמריקאי לעתיד עזה אינה באה בחשבון מבחינת האמריקאים, והוא משיב: "יש דברים ריאליים במה שהוא אמר. אנחנו רוצים לראות את עזה כמו סינגפור או דרום צרפת, אבל אנחנו לא חושבים שניתן להזיז אוכלוסייה של שני מיליון בני אדם בעל כורחם. כל זה צריך לבוא בהסכמה".
אנחנו מזכירים לבורנשטיין שמדובר בהגירה מרצון עם חלופה שתשפר את איכות חייהם של העזתים, ועל כך הוא אומר: "זו הנקודה המרכזית - אם הם רוצים. לא שמעתי על עזתים שרוצים ללכת לגור במצרים, מעבר לכך שיש משבר כלכלי גדול במצרים". ומה באשר למקומות אחרים שיוכלו לקלוט אותם? "כל מה שנעשה בהסכמה צריך לכבד. מה שלא בהסכמה הוא בלתי אפשרי. אם הנשיא האמריקאי מוכן לתת להם דרכון אמריקאי יכול להיות שהם ירצו, אבל אי לא חושב שזה חלק מהתכנית שלו. אני מקבל פניות של חברים עזתים שמבקשים ויזות אירופיות, בוודאי שהם ירצו לחיות בדנמרק או בארצות הברית, אבל לא זה מה שהוא מציע להם".
"צריך לתת להם אפשרות לבחור והכול צריך להיעשות בהסכמה כדי שהעתיד יהיה טוב יותר לילדים והנכדים שלנו. ללא עתיד טוב יותר השבעה באוקטובר ייראה כמו משחק ילדים לעומת מה שצפוי בעוד עשרים שנה, ואת זה אפשר למנוע", דברי בורנשטיין.