מפקד צוות זק"א שדרות, אביחי עמוסי, התראיין בעמדת החברה הממשלתית לתיירות ומשרד המורשת באתר המכוניות השרופות על רגעי הזוועה שאינם מרפים מה-7 באוקטובר, ההתמודדות עם האובדן והבחירה בחיים.
"כל מה שאתה נחשף אליו בזק"א, עוד לפני ה-7 באוקטובר, לא יכול לצאת מהראש", מספר עמוסי, "אבל השאלה היא איך אתה מתייחס לזה. הזמן מרפא ועושה את שלו. מאות רכבים עברו לידינו, כל אחד מהם צרוב בתודעה לעד – הוא והמראות שבו. ועדיין, הנה אני יושב כאן".
ב-7 באוקטובר עמוסי וצוותו בזק"א שדרות הוזעקו לזירות ההרג הקשות בדרום, כשהם מתמודדים עם מראות חסרי תקדים של גופות שרופות וחללים רבים מפוזרים בשטח. הצוות עסק באיתור, איסוף וזיהוי החללים, תוך ניסיון להביאם לקבורה בכבוד, למרות התנאים הקשים והסכנה המתמשכת. עמוסי מתאר כיצד עם הגעתו לפסטיבל נובה, בשעות הלילה, הוא הבין את גודל האסון כשנחשף לכמות הגופות העצומה, שהלכה והתבררה כהרבה מעבר למה שניתן היה לשער בתחילה.
"בשמחת תורה, רק ב-12 בלילה כשהגעתי לנובה, נחשפתי לאוהל ולמקום שבו הייתי צריך לטפל בגופות השרופות. מהר מאוד הבנו שזה לא ייגמר ב-70 או 80 גופות שהיו במשאית, אלא מדובר בסיפור של מאות רבות, זה היה בלתי נתפס".
"באותן שעות אין רגשות ואין זמן להתאבל, רק הלם. היו איתי חברי צוות במוצאי שבת, ב-8 באוקטובר וכל אחד הרגיש שהוא מפקפק בעצמו, האם זה באמת קורה?? היינו צריכים לדבר אחד עם השני כדי לאמת שהדברים שחווינו אכן התרחשו. אלה מראות שהמוח לא מצליח לעכל".
גם חודשים לאחר מכן, השגרה עדיין רחוקה. "עד היום אני לא בשגרה. אחרי חודשיים ועשרה ימים סיימנו פה את הזיכוי, והיו לנו ממצאים רבים שהיו צריכים להגיע לקבר ישראל. חפרנו בור ענק של קבר אחים, קברנו הכל ואז הרגשתי את עוצמת הפוסט-טראומה. עד היום אנחנו מתמודדים עם זה".
עמוסי מוצא נחמה בכוחה של האמונה. "כעם ישראל, כאנשים מאמינים, אנחנו יודעים שאין עצב לחוד ושמחה לחוד, הכל מתערבב ביחד. בשבעה של החתן של אחותי שנפל בעזה, חיתנו באותו יום את הבן שלנו. זה לא זה מול זה, אלא הכל שזור יחד. כמו בט"ו בשבט, למרות שהעצים עדיין עירומים, אנחנו מאמינים בפוטנציאל שבתוך העץ, ולכן זה חג".
"אנחנו צריכים להסתכל קדימה, לא לעצור בחצי מבט, אלא להישיר מבט ולדעת שמפה רק צומחים. בשדרות הצטרפו עוד 1,500 משפחות מתוך אמונה שהמקום יפרח וישגשג. צריך לראות עין בעין ולהאמין שהכל עוד יצמח".