בהמולת התותחים לא שמנו לב שאחד המבנים המפוארים והמשוכללים ביותר שבנה המין האנושי קרס אל תוך עצמו - המוסר האנושי. כמו הבניינים שחטפו פגיעה ישירה ביסודותיהם והתמוטטו אל תוך עצמם, כך גם המוסר האוניברסלי.
מדהים לראות כיצד ראשי אוניברסיטאות העילית האמריקאיות לא מצליחים להוציא מפיהם בשימוע בקונגרס שאסור להטיף לרצח יהודים בקמפוסים. או לשמוע את ראשי מדינות אירופה מגינים על בית המשפט בהאג ומאיימים בצו מעצר על ראשי מדינת ישראל, תוך השוואתם לרוצחי החמאס. מדהים לראות את רפיסות העולם הנאור אל מול הצונאמי האנטישמי.
אחד ממנבאי קריסה זו היה פרידריך ניטשה במאמרו המפורסם 'מות האלהים', אותו הרבה מו"ר הרב צבי יהודה קוק לצטט, בדברו על התרסקות עולם המוסר הנוצרי. ניטשה תיאר את המשבר העמוק:
"הרגנו את אלהים..... מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת ממערכת השמש? לאן היא נעה עכשיו ?לאן נעים אנו? אין אנו צונחים מטה מטה ? ואחורה והצידה ולפנים – לכל עבר ?היש עדיין למעלה ולמטה ?האין אנו תועים כבתוהו אינסופי ?האין החלל הריק נושף עלינו?..."
"ועוד. מספרים, שבאותו יום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב: "הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים ?”
ניטשה מתאר את דחיקת האלוקים כאובדן מפת הדרכים היציבה והמוצקה של המין האנושי. כאילו נעלמה הגרביטציה, ואין שום כוח מארגן מסודר שמחזיק ומכוון את התרבות והמוסר. נעלם המצפן המוסרי.
לפי הראי"ה קוק, שורש הבעיה נעוץ בנצרות שהפקירה את המשפט ממקורו האלוקי והתמקדה במידת הרחמים והחסד המדומה שמקורו בלב האנושי. הפקרת המשפט היא עקירת ההלכה שמקורה אלוקי ושלילת מעמד הר סיני כיסוד המכונן של המוסר והתרבות האנושית. בעקבות הנצרות, הפילוסוף עמנואל קאנט טען שהמקור למוסר נמצא בנפש האנושית עצמה - "פעל רק על פי אותם חוקים שאתה נותן לעצמך." זהו רצח האלוהים (הנוצרי) של ניטשה.
כשנקרא השבת את עשרת הדיברות החרוטים על לוחות הברית, עולה השאלה העתיקה - מדוע התורה מצווה על 'המצוות השכליות'? האם האדם יתאווה לרצוח ולגנוב אלמלא הציווי האלוקי? למרבה הצער, התשובה היא חיובית. הדור שאחרי השואה חזה בקריסת אומת התרבות הגרמנית, שהביאה לעולם את באך ובטהובן, את קאנט וגיתה, והפכה לאומת רשע רצחנית. המוסר והערכים הנעלים אותם קידשו היוו עטיפה דקיקה שלא הצליחה לדכא את החיה שבאדם.
חנה ארנדט, שסיקרה את משפט אייכמן, דיברה על 'הבנליות של הרוע' - במקום חיית טרף, היא פגשה פקיד אפרורי שהיה רב-מרצחים. הרשעה הרצחנית עטופה במעטפת בירוקרטית מהוגנת לכאורה.
הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" המהווה סיכום עגום לפרשת הבריאה הוא המבוא לצורך הניצחי במעמד הר סיני.
הבנליות של הרוע נובעת משלילת מעמד הר סיני כעוגן היסודי של המוסר האנושי. האדם זקוק לציווי האלוקי, לעוגן המוחלט, גם לגבי מה שנראה לו מוסרי ומתקבל על הדעת.