נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, נשא בבית הנשיא נאום מרגש לרגל כניסתו לתפקיד, ובו שיתף בסיפור חייו האישי ובדרך הארוכה שעבר מילדותו ועד לפסגת מערכת המשפט.
"האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אך האדם נושא עמו גם את נוף שכונת ילדותו, את נוף משפחתו ונופי נעוריו, ואת כל אותם נופים שעל פניהם חלף בדרכו", פתח עמית.
"הנופים הראשונים בחיי-שלי היו אלה של שכונת שפירא בדרום תל אביב, שבה השתקעו הוריי לאחר ששרדו את זוועות השואה – אודים מוצלים מאש, שכמעט לא נותר שריד ממשפחותיהם העניפות, ואשר עלו לארץ בדלות ובחוסר כל", המשיך וסיפר.
עמית תיאר את הדרך הקשה שעברו הוריו. "אבי, שמואל ז"ל, עבר במהלך השואה בין מחנות ריכוז ועבודה – וביניהם בוכנוולד, פלאשוב, סקרז'יסקי – עד ששוחרר על ידי הרוסים במאי 1945. גם אל מול הסבל הרב שחווה אבי בתקופת השואה, הוא חיפש וראה תמיד את הטוב שבאדם", אמר.
אמו, הדסה אירנה ז"ל, הייתה ילדה קטנה כאשר איבדה את משפחתה. "אמי נמצאה משוטטת לבדה ביער בגיל 6, לאחר שבני משפחתה נרצחו ככל הנראה לנגד עיניה. אמי הובאה לכומר של העיירה וגדלה בבית אחותו של הכומר עד גיל 12, מבלי לדעת על יהדותה. לאחר קום המדינה אותרה אמי בדרך נס, הושבה לחיק היהדות, ובנתה בשתי ידיים בית במדינת ישראל", תיאר עמית.
על אף שהוריו בחרו להמשיך הלאה ולא לשקוע בעבר, השואה הייתה תמיד חלק מהווייתם. "בית ילדותי היה בית שמח, והוריי לא דיברו על שעבר עליהם בתקופת השואה. למרות זאת, השואה הייתה חלק בלתי-נפרד מחיינו, נוכחת-נפקדת בבית, והיא הורגשה במיוחד בכל אותן שמחות משפחתיות שנחגגו בלי סבא וסבתא, בלי דודים ודודות", אמר עמית.
עמית סיפר על חשיבות החינוך בעיני הוריו, שלא זכו להשכלה בעצמם, אך דאגו שהוא ואחיו ילמדו בבתי הספר הטובים ביותר. "החל מגיל 8 השכמתי קום ונסעתי בארבעה אוטובוסים מדי יום – אל בית הספר בצד השני של העיר, ולאחר בית הספר, אל מסעדת הפועלים של הוריי ביפו, שם עזרתי להם עד שעות הערב", שיחזר.
לדבריו, הערכים של עבודה קשה, הקרבה ואחריות ליוו אותו מאז ילדותו. "עבודה קשה, מוסר עבודה, נחישות, הקרבה, יושר וגמילות חסדים – אלה המידות שקיבלנו כדוגמה אישית מהוריי זכרם לברכה", אמר.
עמית שיתף בזיכרונותיו ממסעדת הפועלים של הוריו ביפו, שהייתה "אותם מקומות שבהם, כפי שכתב מאיר אריאל, 'שמים הרבה הרבה לב בצלחת / בשביל מעט מעט כסף קטן'".
"אל המסעדה הגיעו פועלים ועובדי כפיים, בעלי עסקים סמוכים, דתיים וחילוניים, עוברי אורח מזדמנים, ערבים ויהודים, ובסמוך לשעת הסגירה פקדו אותה גם קבצנים ומוכי גורל שזו הייתה ארוחתם החמה היומית או השבועית", סיפר.
השופט עמית סיכם את דבריו בקשר הישיר בין חוויות ילדותו לבין דרכו במערכת המשפט. "המגוון האנושי הזה הוא תבנית נוף ילדותי ונעוריי, שעמה הגעתי אל העשייה כמשפטן, תחילה כעורך דין ובהמשך כשופט", אמר.