יתרו, ככהן מדיין, הכיר את כל מערכות המשפט בעולם העתיק. הוא ככל הנראה ראה שופטים מושחתים, בתי דין מוטים, וצדק שהופקר לטובת אינטרסים. דווקא כ'איש מבחוץ', הוא זיהה את מה שאחרים החמיצו: מערכת משפט זקוקה קודם כל לאמון מוחלט של הציבור.
כשיתרו מייעץ למשה על בחירת השופטים, הוא מציב ארבע דרישות: 'אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע'. לא רק יכולת משפטית, אלא בראש ובראשונה יושרה אישית ואומץ לב לעמוד על האמת.
מול עקרונות אלו, מערכת המשפט שלנו עומדת כיום בניגוד מוחלט.
בראשה עומד החל מליל אמש, נשיא שמונה בהליך קלוקל. יצחק עמית, שנבחר במחטף אנטי דמוקרטי תוך התעלמות משאלות קשות וטיוח חשדות לכאוריים במספר פרשות של ניגודי עניינים ועברות בניה לכאורה.
למינוי ועדת חקירה על ידי נשיא שנבחר בדרך לא דרך ועומד בראש מערכת מוטה המהווה חלק מהבעיה אנחנו מתנגדים.
זו אותה מערכת שהתערבה שוב ושוב בשיקולים מבצעיים מובהקים: החל מהתערבות בוטה בנהלי פתיחה באש בגבול עזה, דרך התערבות בתוואי גדר ההפרדה ביו"ש מטעמים 'הומניטריים', ועד להגבלת פעילות צה"ל במרחב התפר.
אותה מערכת שדרשה מצה"ל תשובות במקרים של ירי על 'מפגינים' - שהתבררו כחוליות חמאס מאומנות - היא שתחקור כיצד הגענו לאסון?
ברור לכולנו שנדרשת חקירה מעמיקה לבדיקת כשלי השבעה באוקטובר, אך השאלה האמיתית היא - האם תיחקר האמת במלואה?
דרישת האופוזיציה להקמת 'ועדת חקירה ממלכתית' מסתירה מאחוריה פרדוקס מטריד: המערכת שצריכה להיחקר היא זו שתמנה את חוקריה. ועדת חקירה ממלכתית, בניגוד לוועדת חקירה מקצועית, תהיה כפופה לאותה מערכת משפט שאמון הציבור בה נמצא בשפל חסר תקדים.
חקירה אמיתית של אירועי השבעה באוקטובר חייבת להתחיל מההתחלה. מהסכמי אוסלו שהכניסו את הנחש אל תוך ביתנו, דרך ההתנתקות שהפכה את עזה לבסיס טרור, ועד להתערבויות המשפטיות שכבלו את ידי צה"ל בעימות עם האויב. ועדת חקירה שתמונה על ידי מערכת שהיא חלק מהבעיה, לא תוכל לעולם להוביל לחשיפת האמת.
ועדת חקירה שתמונה על ידי מערכת המשפט הנוכחית תהיה לא רק חסרת תועלת - היא תהיה המשך ישיר של אותה מדיניות הרסנית שהובילה אותנו עד הלום. יתרו לימד אותנו שמערכת משפט בלי אמון הציבור היא מערכת משפט בלי לגיטימציה.
לא נוכל לאפשר המשך של עיוות הדין, נפעל להקמת ועדת חקירה מקצועית, עניינית ובלתי תלויה, שתחקור שתי וערב את כל הכשלים - מהשורש ועד הצמרת. זו חובתנו המוסרית כלפי משפחות הנרצחים, הפצועים והחטופים. זו חובתנו כלפי עתיד ילדינו בארץ אבותינו. באומץ ובאמונה.