הבינה המלאכותית תופסת עוד ועוד נתחים מחיינו, אצל רבים היא כבר לא רק חלק מהתעשייה והטכנולוגיה אלא מההתנהלות היומיומית והאישית.
כל מומחה מעריך שאנחנו רק בראשית ראשיתה של הדרך לקראת עולם אחר שצומח ממש בימים אלה.
עם זאת יש גם מי שמזהירים מהשלכות התלות בבינה מלאכותית על הגוף והנפש של כולנו. אחת מהם היא החוקרת הרגשית הביולוגית ד"ר ליאת יקיר. שוחחנו איתה.
המוח האנושי, מסבירה ד"ר יקיר, מתפתה להגיע למקסימות תועלת תוך מינימום מאמץ על מנת לחסוך באנרגיה ולכן מאוד מפתה עבורנו השימוש בכל מנגנון שמקצר תהליכים וחוסך מאמץ. בתמורה לקיצור התהליכים מגבל המוח שלנו תגמול דרך הורמון העונג, הדופמין, ואת הדבר הזה מעניקה לנו הבינה המלאכותית ביכולותיה.
עם זאת "המחיר של זה הוא איבוד יכולות קוגניטיביות, איבוד יכולות חשיבה גבוהות. חוק המוח אומר שרשתות במוח שאינן בשימוש ולא מופעלות מתנוונות, התאים ביניהן מתנתקים והקשרים במוח נחלשים וניתן לראות את המוח מתכווץ", אומרת ד"ר יקיר ומספרת על מחקר שהשווה בין נהגי מוניות שמשתמשים בווייז וכאלה שמעדיפים להסתמך על היכולת האישית וההשלכות נראות באופן מוחשי, "כשלא משתמשים בכישורי ניווט כמו ראיה רואים ב-MRI שנפח אזורי הזיכרון במוח מתכווצים אצל מי שמשתמשים לעומת נהגי מוניות שלא משתמשים בווייז. אנחנו בעידן שבו אנחנו מחפשים קיצורי דרך עד שגם מי שמכיר את הדרך משתמש בווייז כי אולי זה יחסוך לנו בפקקים, אבל השימוש הזה וההסתמכות שלנו בקיצור הדרך הזה תעלה לנו ביוקר".
בדבריה מדגישה ד"ר יקיר כי החשש הגדול הוא לעתיד הדור הצעיר. "המבוגרים הם כבר מקרה אבוד". המבוגרים אמנם ייפגעו ו"יכולות החשיבה שלנו ייחלשו, וכשנצטרך לנסח דברים, לפתח תיאוריות ולכתוב מאמרים לא יהיו לנו יכולות לכך", אבל הדאגה העיקרית שלה היא לדור הצעיר. "המוח גמיש ומתפתח בצורה מטורפת ומדהימה בגיל הילדות ושוב בגיל ההתבגרות. אלה שתי קפיצות גדילה מטורפות שתלויות בגירויים האינטלקטואליים שהמוח מקבל".
יקיר מציינת את שמו המקצועי של התהליך, 'גיזום', שבו כמו עץ שהולך ומתרחב אצל ילדים בגיל ארבע על פי הגירויים שמגיעים אליהם ובתהליך הילדות מתחיל הליך הגיזום של מה שלא נצרך שהולך ונעלם ומתנוון ולא יחזור עוד. "כשמדברים על בינה מלאכותית בבתי הספר אני דואגת על הקישורים במוח שלא יהיו להם בהיעדר החשיבה הסיזיפית של קריאה, סיכום וכתיבה ולא לעשות שיעורי בית דרך בינה מלאכותית. נשלם על זה מחיר כחברה כשהילדים האלה יגיעו לגיל בגרות", היא משוכנעת.
האם לא מדובר באזהרה דומה לזו שהאנושות השמיעה בכל פעם שהיא ניצבה בפני קפיצה טכנולוגית כזו או אחרת כשהתריעה מאבדן כישורים שבסופו של דבר התבררו בעולם החדש כבלתי נצרכים? ד"ר יקיר קובעת כי "יש הבדל בין המהפכה התעשייתית למהפכה הטכנולוגית". בעוד המהפכה התעשייתית גרמה לבני האדם להשתמש פחות בידיים הם החלו להשתמש יותר במוח כי הוא כבר לא מפעיל את השרירים שאכן התנוונו בשל ישיבה שלא הפכה את בני האדם למאושרים יותר, אלא להיפך. לעומת זאת "עכשיו הפגיעה היא במוח. אנחנו לוקחים ממנו את היכולות וכמו שהשרירים שלנו התנוונו ואנשים לא יודעים לבנות ולייצר בלי אנשי מקצוע, נאבד יכולות מוחיות שלא יחזרו יותר".
התלות הזו בטכנולוגיות המתקדמות יצרה עם הזמן ירידה במיומנויות חברתיות, במציאות זוגיות ועוד. "אפשר להגיד שאנחנו עדיין מתפקדים כחברה אבל המהפכה הטכנולוגית לא הפכה אותנו אלא לבודדים יותר מאשר אי פעם. קשה לנו לייצר קשרים חברתיים. הכול דרך מסכים. נפגענו מאוד והבינה המלאכותית תשלים את הפגיעה הזו סופית ונאבד את יכולת החשיבה שמבוססת על למידה ועבודה סיזיפית של חשיבה והפעלת המוח".
כעת היא מתריעה מההשלכות הללו בעיקר כאשר היא שומעת את ההתלהבות במערכת החינוך משילוב בינה מלאכותית בכיתות, ומציינת כי היו גם תכניות להכניס את הבינה המלאכותית גם לגני הילדים. מאחר וכך היא ממליצה לכולנו לחשוב מעט לפני שאנחנו מתלהבים כל כך. "כמין אנושי אנחנו פוגעים בעצמנו. צריך להבין איך מתפתח מוח של ילדים ועד כמה חשוב לבנות את יכולות החשיבה. אנחנו רואים עד כמה ילדים פגיעים מול הרצון לקצר ל\תהליכים ולא להתאמץ בעוד המוח הוא איבר מאוד תובעני מבחינה אנרגטית. רגע לפני שמתלהבים כל כך, תעצרו רגע לחשוב. אנחנו הרי לא מלמדים את הילדים איך לייצר את המכונה, אלא איך להפעיל אותה ולייתר את עצמנו".
יקיר משוכנעת שבסופו של יום ילדים "ישתמשו בזה כל הזמן, גם בהודעה פשוטה לחברים, מה שיגרום לאבדן היכולת להתנסח וגם לירידה בערך העצמי שלנו כי אם לא עשיתי את הדבר בעצמי אני מעריך את עצמי פחות".
לטעמה הסוסים עדיין לא ברחו מהאורווה והחברה שלנו נמצאת בנקודה קריטית של הכרעה והחלטה אם הדבר הפיך או לא בעיקר עבור הדור הצעיר. המתכון הנכון בעיניה הוא 'כבדהו וחשדהו'. אין טעם לנסות להתעלם מהקדמה הטכנולוגית, וגם היא עצמה עושה שימוש בטכנולוגיה הזו, אך "כמו כל דבר שהכנסנו דרך הטכנולוגיה למוח, בואו נייצר לו איזונים ולא ניתן למוח להתמכר לקלות הסיפוק המיידי, נאמן אותו בדחיית סיפוקים ונחזק אצל ילדים את המיומנויות החשובות שנפגעות כמו דחיית סיפוקים וחשיבה פחות אימפולסיבית, יכולת הכלה עם טעויות וכישלון, התמודדות עם סטרס ושעמום. בואו נחזק את היכולות האלה. לא נזרוק את הבינה המלאכותית, זה גם לא יקרה, אבל נבין איך להשתמש נכון כדי שלא נגיע למצב כמו שקורה בקוריאה ששם יש מחנות גמילה לילדים מגיימינג ומסכים. בואו נעשה את זה עכשיו לפני שנודה בטעות שעשינו כשנתנו לילד בגיל שלוש להתעסק באייפון. לבתי הספר לא צריך להכניס בינה מלאכותית אלא בינה של פעם שמאמנת את היכולות הניהוליות של המוח".