הוויכוח על גיוס חרדים לצה"ל נמשך שנים, אך נדמה כי האירועים האחרונים משנים את התמונה. מציאות ביטחונית מורכבת, לצד מחסור חמור בכוח אדם בצה"ל, מובילים לכך שהדיון בנושא כבר אינו תיאורטי, אלא קריטי להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה חזקה ובטוחה.
במהלך שיחות רבות שקיימנו במסגרת פורום 'שותפות לשירות', נתקלנו במסר מפתיע: רבים מבני הציבור החרדי אינם מתנגדים עקרונית לשירות צבאי. להפך, קיימת בקרבם סקרנות ואף נכונות, אולם הם נבלמים על ידי מוסכמות חברתיות והנהגה שאינה מאפשרת להם לקבל החלטה עצמאית בנושא.
חייל חרדי ששירת במילואים מאז תחילת המלחמה כתב לי באוקטובר: "גם אם תצליחו ויהיה חוק גיוס חובה לכל החרדים וכולם יהיו לוחמים, המבצעיות של זה תקרה עוד שנה-שנתיים. זה מה שעושים כשהמדינה על סף קריסה? די כבר עם החרדים! זה סתם להוציא כאב בטן. אם אתם באמת רוצים להציל את המדינה, אתם לא בכיוון."
מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות דבריו של הרב אייכנשטיין על כך שגיוס בני הישיבות אינו צורך צבאי אלא מהלך לכפייה חילונית, הוא שינה את דעתו לחלוטין: "בלב כבד אני מתפלל שתוצאות המאבק שלכם ישאו פרי והחוק הזה לא יעבור. לא מהטעמים שלכן, אך בשורה התחתונה – החוק הזה צריך להיעלם".
הפער הזה בין הרחוב החרדי לבין מנהיגיו הולך ומעמיק. בשבועות האחרונים הגדיל לעשות הרב לנדו וחצה את כל הקווים האדומים כאשר האשים את ההרוגים בני התורה היקרים שלנו ואת רבניהם, ותלה את הסיבה למותם של כל-כך הרבה חיילים דתיים "בתורה המעוותת" שמלמדים רבני הציונות הדתית.
חייל מילואים חרדי, כתב לי לאחרונה: "אני חוזר לשירות המילואים ורואה איך אנחנו מתכוננים לשנה מאתגרת ביהודה ושומרון, ואין מספיק אנשים שמוכנים לשרת. משהו חייב לקרות! אני מתפלל בשקט שתצליחו במאבק שלכם, כי הגיע הזמן שנחליט על הכל מחדש – כולל הגיוס".
מדינת ישראל אינה יכולה עוד לשבת מנגד. ההיסטוריה מלמדת כי חומות חברתיות נופלות כאשר המדינה נוקטת עמדה ברורה. הדרך היעילה ביותר להביא לגיוס משמעותי של חרדים היא פשוטה: שלחו להם צווים אישיים, לא דרך ראשי הישיבות.
הפוטנציאל כבר קיים – בשנה האחרונה התגייסו יותר חרדים מאי פעם, 1,400 במספר, לעומת ממוצע של 1,200 בלבד בשנים קודמות. אם יינתן מענה ראוי למתגייסים ולמשפחותיהם, המספרים ימשיכו לעלות.
אמירות כמו "בלומדי התורה האמיתיים אין לגעת", שנשמעות לעיתים קרובות, מעידות על ניתוק מהמציאות. עולם התורה אינו מתקיים רק בין כותלי הישיבות – הוא גם בשוחות, בטנקים ובמוצבים. התורה איננה רק ספר היסטוריה, אלא ספר הדרכה לחיים, המורה לנו כיצד לנהוג ולפעול. בני ישיבות ההסדר והמכינות התורניות מיישמים זאת מדי יום – וגם חרדים רבים רוצים בכך.
המצב הביטחוני הקשה שאנו עומדים מולו – חזיתות בעזה, בלבנון, בסוריה, באיו"ש ובאיראן – אינו מאפשר לנו להמשיך לטמון את הראש בחול. ישראל זקוקה לעוד 10,000 לוחמים, וזו איננה בעיה עתידית אלא משבר קיומי של כאן ועכשיו.
אם נמשיך להתחמק, נמצא את עצמנו במציאות שבה המדינה קורסת תחת הנטל הביטחוני, בעוד מגזר שלם נותר מחוץ למאמץ הלאומי. הגיע הזמן לשים סוף למוסכמות ישנות ולבחון מחדש את האיזון בין עולם התורה לבין חובת ההגנה על העם והמדינה.
הכותבת היא ממובילות פורום שותפות לשירות