בישיבת ההסדר קריית שמונה נערך הערב (ד') סיום ש"ס מרגש ומיוחד של האברך הצעיר לביא הדרי.
האירוע לא היה סיום רגיל, אלא כזה המספר סיפור על נחישות והתמדה, שבאה לידי ביטוי גם בתוך הקרבות בעזה.
לביא, אברך צעיר בשיעור ד' בישיבה, נישא בתשרי האחרון ושוחרר משירותו הסדיר בחנוכה האחרון. המסע שלו להשלמת הש"ס החל עוד בכיתה ט' ונמשך לאורך שירותו בנח"ל, בעיצומה של המלחמה, חתונתו והמעבר עם אשתו מהמרכז לקריית שמונה.
"התחלתי ללמוד את הש"ס בכיתה ט' בעקבות משפט ששמעתי מראש הישיבה שלי דאז, שאמר שכל אחד צריך ללמוד משהו יומי", סיפר לביא. "לא ידעתי מה ללמוד, אבל ידעתי שיש מסלול של דף גמרא יומי, אז בחרתי בלימוד הש"ס ומשם זה העמיק ונהיה חלק מהותי ממני".
למרות הלחימה הקשה ברצועת עזה, לביא לא ויתר על לימודיו. "במהלך השירות למדתי את כל מסכתות ה'בבא' - בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. זה היה מאתגר במיוחד, אך תמיד חיפשתי זמן להשלים את הדף היומי. כשהגדוד שלי נכנס לעזה, הדברים נהיו מורכבים יותר", הוא משתף. "בתחילת התמרון סיימתי את הספר של 'מתיבתא' שהיה ברשותי ולא היה לי את הספר הבא, מה שהביא לפיגור של שמונה דפים. באורח נס הביאו לנו גמרות של 'שוטנשטיין', וכך חזרתי לסדר. הייתי לחוץ שפספסתי דפים רבים כי לא ידענו מה התאריך, אך כשיצאנו מעזה גיליתי שהפער היה רק שני דפים בלבד".
לביא לחם בעזה במשך שנה, מחנוכה עד חנוכה האחרון. "נכנסנו אחרי הפסקת האש בעסקה הראשונה לשחרור החטופים. היינו בג'באליה, משם המשכנו לדארג' טופאח, שם נהרג הסמג"ד דביר פימה הי"ד והמ"פ והקשר שלו נפצעו. לקחתי על עצמי את תפקיד הקשר של הסמ"פ עד סוף השירות, בתוך התמרון בבית לאהיא ובציר נצרים. למדתי בכל הזדמנות, במיוחד כשהתמקמנו בציר נצרים, שם היה קצת יותר זמן לשבת וללמוד בנחת".
הלימוד השתלב בתוך תקופה מטלטלת של שמחה וכאב. בפסח האחרון פגש לביא את בחירת ליבו והתארס עמה ימים ספורים לפני רצח ששת החטופים במנהרה בעזה. "התארסנו ממש כמה ימים לפני שהגדוד שלי מצא את ששת החטופים, וחבר יקר מהמחלקה ומהישיבה, אלקנה נבון הי"ד, נפל בקרב בג'נין. הניגוד בין השמחה לעצב היה מורכב ולא פשוט לעיכול, אבל חייבים להחזיק ראש מעל המים, להמשיך להילחם ולהישאר בשמחה, לחיות", אמר בקול שקט אך נחוש. "אחרי סוכות התחתנו, גרנו תקופה קצרה באלקנה וכעת עולים צפונה לקריית שמונה מתוך תחושת שליחות והחייאת הצפון מחדש".
כשנשאל מה היה המנוע העיקרי שהחזיק אותו להמשיך ללמוד למרות הקשיים והמורכבות בשטח, ענה לביא: "כל הזמן הזה, מה שהחזיק אותי היה הבית, המשפחה ובעיקר אבא שלי. בכל פעם שחזרתי, אבא תמיד שאל אותי על הלימוד. אפילו כשהיינו על הקו לכמה דקות, תמיד זה עלה. זה נתן לי כוח להמשיך גם כשהיה קשה, גם אם זה אומר פחות לנוח".