השבוע זכיתי להשתתף בשיעור בעיר מודיעין. שיעור שמתקיים מידי חודש לזכרו של סרן נתן כהן הי"ד, שנפל במלחמת "צוק איתן" ולאביו דוד שמעון כהן, שהלך לעולמו בפתאומיות לפני כשנה.
את ההזמנה לשיעור קיבלתי מלימור, אימו של נתן ואשתו של דוד שמעון, שאותה לא הכרתי קודם לכן. את ההזמנה שכתבה לי בהודעה חתמה במילים שלא ממש הבנתי באותו רגע: "לימוראמאגאה", לחתימה הוסיפה אימוג'י של דגל ישראל.
כאשר פגשתי את לימור, שכאמור מארגנת את השיעורים החודשיים למעלה מעשור, הבנתי את משמעות החתימה. לימור המדהימה סיפרה לי בשיא הפשטות והטבעיות על בנה נתן שנפל במלחמת צוק איתן, אך היא הדגישה בפניי: "אני לא אימא שכולה. אני אימא גאה". "זאת זכות להילחם ולהגן על המדינה ועל העם". לימור הוסיפה שאחיו הצעיר של נתן נלחם גם הוא במלחמה הנוכחית וכשהבעתי את הערכתי העמוקה היא כמעט לא הבינה על מה ההערכה וההתפעלות. ברור לגמרי. הכי פשוט. הכי טבעי.
לבחור בחיים
לימור הגיבורה איבדה לפני כשנה גם את בעלה היקר דוד שמעון ז"ל, לאחר האזכרה שלחה לי סרטון קצר ובו דברים שאמר על בנו נתן: "נתן היה מלא שמחת חיים ואהוב על כל הסובבים אותו. לפני היציאה לקרב נתן כינס את כל החיילים שלו, חיזק אותם, החדיר בהם מוטיבציה, ציונות, נתן בהם ביטחון כדי שידעו שהמשימה שלהם היא להגן על הבית, להגן על כל אזרחי המדינה, להגן עלינו. דרך חייו והערכים של נתן, שאפיינו אותו היו גבורה, נתינה, דבקות במשימה, הישגיות, ציונות, אהבת האדם והארץ ושירות משמעותי בצה"ל.
"המסר החינוכי והפיקודי שנתן הנחיל לחיילים שלו כפי שאנחנו שמענו את זה מהחיילים שלו לאחר שהוא נהרג בא לידי ביטוי במשפט אחד: 'לא מוותר לכם ולא מוותר עליכם'. מצד אחד הוא דאג לחיילים שלו כמו שאבא דואג לילדים שלו. מצד שני הוא הקפיד בהם, קלה כבחמורה, לא עשה לשום דבר הנחה וממש הקפיד בכל דבר ודבר, גם באימונים, גם בשגרה, וכמובן במלחמה. יהי זכרו ברוך".
לפני כשנתיים תיאר דוד שמעון בריאיון את ההתמודדות שלהם כהורים וכמשפחה עם השכול.
מראיינת: "תשע שנים אחרי, הכאב משתנה?"
דוד שמעון: "זה לא טבעי שהורים קוברים בן. דרך העולם, דרך הטבע, הילדים קוברים את ההורים שלהם. לאבד בן בגיל 23, כשהוא עוד צעיר ושהחיים לפניו, זה מכה שאין כמותה. זר לא יבין זאת, ושלא יבין זאת. מי שלא נמצא בשכול – ברוך ה' הוא לא בשכול, אבל הוא לא יבין את זה.
"אני לא יודע לומר אם משנה לשנה הכאב הולך ונהייה קשה יותר, מבחינתי כל יום הוא איתי. בסיטואציות שונות, ביום בלילה, לפעמים אני לא זוכר שאני אב שכול. וזה לא רק אני, גם המשפחה, האישה, הילדים, אנחנו בחרנו בחיים כפי שציינתי לפני כן, ופחות למה זה קרה לנו. למה זה קרה? זה קרה. יש דברים נסתרים מבינתנו. לנו יש תוכניות, כבני אדם מאמינים, הוא למעלה יש לו תוכניות משלו.
"אז אני חושב שזה שאנחנו מאמינים, בחרנו בחיים, זה נותן לנו כוחות להמשיך הלאה. כי קל, ככה, אפשר לצלול. ככה. ההתמודדות שלנו היא יומיומית. העשייה שלנו היא יומיומית, כדי להנציח את זכרו, להנחיל את המורשת שלו לכל מי שאנחנו יכולים. זה מה שממלא אותנו. נקווה ש... אנחנו בריאים, אנחנו אנשים מאמינים, ושהקדוש ברוך הוא ייתן לנו כל יום ויום כוחות..."
כדי לקבל תמונה שלמה יותר על דמותו המיוחדת של נתן, מצורפים להלן כמה דברים ששלחה לי לימור.
לא מוותר לכם, לא מוותר עליכם
"סרן נתן כהן נולד בבאר שבע בתאריך ד' באב תשנ"א (15.7.1991), בן בכור ללימור ולדוד כהן. כבר בגיל קטן ניתן היה לזהות בו את יצר הסקרנות, הפעלתנות, המנהיגות, הרעות והחברות. החיוך הכובש תמיד נסך על פניו.
"נתן גדל במודיעין, היה חניך בתנועת הנוער 'בני עקיבא' ותלמיד בבית הספר התורני 'נתיב זבולון', בישיבת 'נר תמיד' בחשמונאים, בישיבה התיכונית 'אלוני הבשן', ובמכינה הקדם צבאית 'אלישע'. כבר אז גילה נתן תעצומות נפש ובגרות יוצאת דופן, מגיל התיכון החליט נתן לשרת בשריון, בגדוד 46 של חטיבה 401. נתן התגייס לחיל השריון בחודש נובמבר 2010 שירת כמפקד טנק (מט"ק) וכקצין שפיקד על מחלקת טנקים בגדוד 46.
"במלחמת 'צוק איתן' המחלקה של נתן נכנסה ראשונה לשטחה של רצועת עזה ונתן נכנס בראש הכוח – בטנק הראשון מסוג מרכבה סימן 4, דבר המעיד על כך שמפקדיו סמכו עליו בעיניים עצומות. לפני היציאה לקרב נתן כינס את חייליו (כפי שכהן משוח מלחמה עושה בטרם יציאה למלחמת מצווה) חיזק את רוחם, החדיר בהם מוטיבציה וציונות, נסך בהם ביטחון ביכולתם ואמונה בצדקתה של משימתם – הגנה על הבית, ועל אזרחי מדינת ישראל.
"במהלך המלחמה סרן נתן נצפה מחוץ לטנק שלו, ולשאלת המג"ד שלו מדוע עזב את הכלי הממוגן, נתן לא הגיב, רק חייך וחזר לטנק שלו. מאוחר יותר התברר למג"ד שנתן הלך להביא אוכל לחייל המפעיל את הדחפור שחשף את המנהרות. בפשטות, נתינה וסיוע לזולת תוך סיכון עצמי.
"כמה דקות לפני שנהרג, נתן התראה למפקדי הטנקים שלו 'צלף, היזהרו'. זה לא מנע ממנו לתפעל את מקלע מאג המפקד מחוץ לטנק ולבצע ירי כלפי המחבלים, עם זאת, יש לציין כי נתן פעל בצורה מקצועית ומבצעית אך זה לא עמד לו לצער כולנו – נתן נהרג מירי של צלף.
"דרך חייו והערכים שאפיינו את נתן הם: גבורה, נתינה, דבקות במטרה, הישגיות, ציונות ואהבת האדם והארץ ושירות משמעותי בצה"ל. המסר החינוכי והפיקודי שנתן הנחיל לחייליו בא לידי ביטוי במשפט אחד: 'לא מוותר לכם, לא מוותר עליכם'.
"נתן נהרג בתאריך כ"ה בתמוז תשע"ד, בדיוק שלושה חודשים לפני יום חתונתו – כ"ה בתשרי תשע"ה. מצדיעים לך ומתגעגעים אליך!"
סוד המעיין
בשנת התרנ"ח (1898), בהיותו בן 25, כתב חיים נחמן ביאליק את הפואמה: "אִם־יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁךָ לָדַעַת".
"אִם־יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת־הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים בִּימֵי הָרָעָה עֹז כָּזֶה, תַּעֲצוּמוֹת נָפֶשׁ,
צֵאת שְׂמֵחִים לִקְרַאת מָוֶת, לִפְשֹׁט אֶת־הַצַּוָּאר אֶל־כָּל־מַאֲכֶלֶת מְרוּטָה, אֶל־כָּל־קַרְדֹּם נָטוּי, לַעֲלוֹת עַל־הַמּוֹקֵד, לִקְפֹּץ אֶל־הַמְּדוּרָה, וּבְ"אֶחָד" לָמוּת מוֹת קְדוֹשִׁים... הוֹי, אָח נַעֲנֶה! אִם לֹא־תֵדַע לְךָ כָּל־אֵלֶּה –
אֶל־בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן, בְּלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּים, הַשּׁוֹמֵמִים, בִּימֵי הַתַּמּוּז הַבֹּעֲרִים, הַלֹּהֲטִים, כְּחֹם הַיּוֹם, בַּשַּׁחַר אוֹ בְנֶשֶׁף לָיְלָה... וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת־הַחַיִּים – הַחַיִּים עַד־הָעוֹלָם!"
בדבריו מבקש ביאליק להתחקות אחר מעיין תעצומות הנפש, הגבורה ומסירות הנפש של האומה המוכה והפצועה בימי גלותה. המעיין הוא בית המדרש הישן. נאמנות של האומה למסור נפש על נשמתה תורתה.
בין ימיו של ביאליק לימינו פעורה תהום. אנחנו שזוכים לראות את האומה נלחמת על חייה בכוחם של חייליה הקדושים, נאבקת על תקומתה ומכה בשבט זרועה את הרשעים הקמים עליה, יודעים את המעיין שממנו שואבים אחינו הלוחמים, שממנו שאבו ושואבים תעצומות נפש.
כאשר פגשתי את לימור הבנתי שוב שהמעיין שעליו דיבר ביאליק איננו שוכן רק בבתי המדרש אלא גם בבתי המדרש שבלבבות ובנשמות של העם המופלא הזה. המעיין הפועם הזה הוא רז הקיום שגורם לאימא ששכלה גם את בנה וגם את בעלה להגיד בשיא הפשטות והטבעיות: "אני לא אימא שכולה, אני אימא גאה". מהו סוד המעיין המפכה לאורך הדורות בקרב בניה ובנותיה של האומה?
מי גילה רז זה לבני?
ערב חג השבועות, בשנת תרצ"ב (1932) פורסם בביטאון "נתיבה" מאמרו של הרב קוק זצ"ל "נעשה ונשמע". במאמר הקצר הזה, הסביר הרב את דברי הגמרא הידועים על הפסוק מפרשת משפטים:
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז). אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה מי גילה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשים בו?" (שבת פ"ח).
וכך הסביר הרב את דברי הגמרא: "הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה. ואם אנו חשים איזו חלישות בגבורתה בנוגע לנפשנו, אנחנו צריכים ראשית לכל להתעורר להיות נאמנים לעצמנו. ננער את עצמנו מכל התכחשות עצמית ונדע להגן בגאון על הצביון השלם שלנו. ואז נצעוד בעוז על דרכנו בכל מסילות החיים ובכללם גם כן בדרכה של התחיה הלאומית ובנין הארץ".
הקדמת נעשה לנשמע היא ביטוי לטבע רוחני עמוק שקיים בנשמות עם ישראל. כל החולשות שלנו נובעות לדברי הרב מההתכחשות לטבע הזה, ולהיפך – כל הגבורה שלנו נובעת מהטבע הזה. מהמעיין.
לשוב אל הטבע
הרב ממשיך את דבריו ומביא דוגמה מעולם הטבע על חוכמה עמוקה שאיננה נובעת מלימוד. "כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד. הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה. ובעולם הרוחני אין היצורים הרוחניים העליונים צריכים שמיעה לפני מפעליהם, מפני שקדושתם היא להם טבעית. רק בני אדם העלולים להיות נבוכים על ידי מהומות המדע המזויף, צריכים התאמצות לשוב אל הטבע הטהור הנפשי שלהם".
בני האדם, דווקא בגלל כוח הבחירה שלהם, עלולים להתרחק מהטבע שלהם, וזקוקים למאמץ לשוב אליו לאחר ריחוק כזה. הרב מסביר שהקדמת נעשה לנשמע היא ביטוי לכך שבמעמד הר סיני ישראל חזרו לטבע שלהם, "למעלה מכל התרבות המזויפת":
"ואנחנו במעמד הר סיני, בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים, כטבע האיתן של נשמתנו בעצם טהרה. ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע, למעלה מכל התרבות המזויפת של האנושיות השוגה בהבליה והסובלת מסכלות רשעתה בשליטת האדם לרע לו, ואובדת בזה את עצמה ועוצמה".
ייסורי עם ישראל לאורך הדורות וגם בדור הזה ובמלחמה הגדולה הזאת, חושפים את מעיין הגבורה העמוק והטבעי שנמצא בלב כל בניה ובנותיה של האומה. כנראה גם לקדוש ברוך הוא יש סיבות טובות לומר לנו: "לא מוותר לכם, לא מוותר עליכם".
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר