הרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר, מתייחס בראיון לערוץ 7 לתחושת הכאב העמוק בישראל בעקבות קבלת ארונותיהם של ארבעת החטופים החללים.
"על הימים האלה אמרו האמוראים 'ייתי ולא אחמיניה' – שיבוא המשיח אך לא נוכל לראות את הימים הקשים הללו. זה יהיה קשה מאוד," אומר הרב בר, אך מדגיש: "עם זאת, עלינו לדעת שהגאולה באה קמעא קמעא, ודווקא מתוך הקשיים הקב"ה בונה לנו את הגאולה."
הרב מזכיר את סיפור רבי עקיבא, שבכה עם חבריו כאשר ראה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים, אך גם צחק – משום שהבין כי אם נבואת החורבן התקיימה, תתקיים גם נבואת הגאולה: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים."
הרב מציין את דברי המהר"ל בספר 'נצח ישראל', המסביר כי עדות היא כאשר שניים רואים את אותו דבר – וכך גם החכמים: ראו את נבואת החורבן מתממשת, אך גם את נבואת הגאולה שהגיעה בעקבותיה.
הרב בר מצטט את דברי רבי שמעון בר יוחאי כי "ארץ ישראל נקנית בייסורים", ומסביר כי עם ישראל נדרש לעבור תהליך של זיכוך והתעלות על מנת להגיע למקום הגאולה. הוא משתמש במשל של אב ובן ההולכים בדרך, כאשר הבן שואל מתי יגיעו ליעדם, והאב משיב כי כאשר יראו את בית הקברות, יבינו שהם קרובים למדינה. "זה לא רק ציון דרך, זו הדרך היחידה להגיע אל המדינה", אומר הרב.
הרב בר מדגיש כי למרות הקושי העצום, יש לראות את האור שבתוך החושך. הוא מזכיר את סיפורו של חור, סבו של בצלאל, שבנה את המשכן, ומדוע דווקא הוא מוזכר בשמו. "חור מסר נפשו על קידוש ה' בחטא העגל, ולא ניתן היה לבנות את המשכן בלעדיו. כך גם המדינה שלנו – היא נבנתה במסירות נפש, מתוך הרבה דמעות וקורבנות, אך אלה יביאו לנו את האור הגדול".
נוכח המציאות הקשה של רדיפת עם ישראל, קורא הרב בר להתקרב זה לזה ולחזק את הערבות ההדדית. הוא מצטט את דברי הרב פיינשטיין, "כשם שיש מעשר כספים, יש גם מעשר זמן", כלומר, על האדם לעשר מזמנו למען הזולת ולעשות חסד.
"ברכנו אבינו – כולנו יחד," מסכם הרב, ומדגיש כי דווקא מתוך הכאב – תצמח הגאולה.