במערכה הצבאית שנפתחה אחרי הכישלון והטבח בשבת שמיני עצרת, אויבינו נכשלו כליל בכל תוכניותיהם, ואנחנו ניצחנו ללא ספק, גם בעזה, גם בלבנון ובמיוחד בסוריה!
גם מול הח'ותים ובמיוחד מול האיראנים! מערכות ההגנה שלנו הוכיחו את עצמן, וגם ההתקפות פגעו באויבינו פגיעה משמעותית.
ואולם, במערכה הפסיכולוגית על השבת החטופים, למרבה הכאב חמאס מנצח בשלב זה, וגם משפיל אותנו וחוגג עלינו, בעזרת הלחץ הנפשי הקשה המשתקף בתקשורת הישראלית!
- חמאס, שמחזיק את חטופינו בפשע מלחמה ברור לפי הדין הבינלאומי, עם סכנה לחייהם ובלי טיפול רפואי מסודר כמו שחייב לקבל כל שבוי – קיבל מאיתנו לגיטימציה עקיפה כשליט בעזה מכוח המו"מ המתמשך, למרות שהמו"מ כאילו מתנהל באמצעות המתווכות (שלמען האמת תומכות בחמאס!).
היינו חייבים לדרוש העברה של כל החטופים למצרים (או לטורקיה) והחזקתם לפי הדין הבינלאומי, כתנאי לכל עסקה עליהם בין ישראל ומצרים (או טורקיה), ולא לאפשר 'עסקאות' עם ארגון טרור תוך כדי החזקת חטופים בפשע מלחמה, עם חשש חמור לחייהם בכל יום. היינו חייבים להפעיל לחץ בינלאומי חריף על מצרים וקטאר כדי שיפסיקו כל תמיכה בחמאס, אם לא יעביר את החטופים!
למרבה הצער, לא היה לנו, לממשלה ולציבור, כוח נפשי לעמוד על כך בכל תוקף, בגלל החרדה הציבורית המתוקשרת! אי אפשר להוכיח, אבל לדעתי, זה הרע מאד את מצב החטופים, והאריך מאד את המו"מ, כי חמאס שלט בו!
- חמאס מוכיח את הישרדותו, בעיקר בגלל ההימנעות שלנו מלכבוש את עזה ולהחזיק בה לפחות שנה, כך שרק ישראל הייתה מחלקת סיוע הומניטרי – זה לא קרה בגלל התנגדות תקיפה של ממשל ביידן, אבל גם מדינת ישראל נרתעת מכיבוש וניהול של אוכלוסיה עוינת – רתיעה זו היא שהביאה בזמנו להתנתקות, שגרמה לרצף חמור של פעולות צבאיות, ולמלחמה הקשה הנוכחית, עם מספרים נוראים של הרוגים, גם שלנו וגם של הפלסטינים, פי כמה ממה שהיה כאשר מדינת ישראל שלטה בעזה!
- חמאס זיהה היטב את נקודת החולשה הישראלית ביחס לחטופים, והוא גם מבין בדיוק איך להשפיע בתקשורת הישראלית – למרבה הצער אנחנו מאפשרים זאת, ואף מעודדים זאת, כדי לא 'לסתום פיות' בתוכנו. לכן, הלחץ הפסיכולוגי מופנה כולו אל ממשלת ישראל, ואין בעולם מי שילחץ על חמאס!
- מתעצמת הסכנה לחטיפות עתידיות, מפני שחמאס מבין היטב שזה ההישג היחיד שלו במלחמה שהוא פתח בה, וגם מפני השחרור הסיטוני של רוצחי חמאס מהכלא הישראלי, ההישג הגדול ביותר לחמאס במערכה.
נקודת אור קטנה באפלה הזאת היא ההודאה של חמאס שישראלי אחד שווה 30 או 40 מאנשיו. עצם ההקבלה בין חטופות וחטופים ישראלים כולל גופות של אשה וילדיה, מול רוצחים שנשפטו ונאסרו כדין, היא מזעזעת!
איך מתרוממים מהשפל הזה?
במבט כללי יש שלוש אפשרויות:
- לחזור ולהכות בעזה מיד אחרי חזרת החטוף האחרון! זה מה שנשמע לאוזן מפיות ראשי המדינה מאז הפסקת האש, אך לדעתי, הסיכוי קלוש משתי סיבות – ספק רב אם ממשלת ישראל תעז להפר הסכם בגלוי בלי שום התגרות, וספק רב אם נצליח למוטט את חמאס מבלי לכבוש ולנהל את עזה, לפחות זמנית, בתיאום עם הנשיא טראמפ ותוכניותיו.
אני אישית מסתייג מאד מהמשך ההתבוססות בבוץ העזתי!
- להניח לעזה להתבוסס בדמיה בין חורבותיה, ולהעביר את המוקד להכרעה צבאית של 'ראש התמנון' באיראן, בתיאום שקט עם הנשיא טראמפ – שינוי אסטרטגי באיראן ישפיע על המזרח התיכון כולו, הרבה יותר מהמשך המלחמה בעזה!
- להעביר את מרכז הכובד להכרעה היסטורית של החלת ריבונות ישראלית בשטחי C ביהודה ושומרון, בתמיכה אמריקנית רשמית או שקטה – מהלך כזה יחליש מאד את האפשרות למדינת חמאס על גדרות השרון וגוש דן, ויהפוך את הישגי חמאס על פיהם לעיני כל אפסי ארץ!
אני תומך בכל ליבי באופציה השלישית, שתפתח פרק חדש בהיסטוריה הארץ-ישראלית, וכמעט שאין בה סכנות מיוחדות!
אם מערכת הביטחון תוכל לבצע במקביל גם את האופציה השנייה – אשמח מאד, ואתפלל לבורא עולם, שאכן יתחולל שינוי עמוק באיראן, והעם האיראני ישוב להוביל את מדינתו, ויחסל את חרבות המהפכה – אבל העיקר במאמץ להתרומם מהשפל מקופל לדעתי באופציה השלישית!