השבת נקרא בפרשת משפטים את הפסוק "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ, עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר" (כ"ג, ל').
הפסוק הזה היה מונח על שולחנו של דוד בן-גוריון, כקו מנחה לחזונו המדיני. זו לא היתה מהתלה. בן-גוריון התייחס לכך במלוא הרצינות.
באחת משבתות חורף שנת תשמ"ג התארח ביישוב עפרה בבנימין הסופר עמוס עוז ז"ל, מהכהנים הגדולים של השמאל הישראלי בשלהי המאה ה-20. במוצאי שבת, במועדון מלא וצפוף, נשא דברים באוזני אנשי היישוב. את הרצאתו המלאה פירסם עוז בספרו 'פה ושם בארץ ישראל'.
במהלך השבת שוחח עוז עם הרב יואל בן-נון, אז עדיין תושב עפרה, וסיפר על מיפגש שלו עם דוד בן גוריון, כ-21 שנים לפני כן, על סף פרישתו הסופית של 'הזקן' לשדה בוקר, 4 שנים לפני מלחמת ששת הימים.
וכך סיפר: "נכנסנו ללשכתו של ב"ג בקריה בתל־אביב, חבורת 'מן היסוד' (קבוצה שהיתה אופוזיציה לבן גוריון בתוך מפלגתו). אני הייתי הצעיר בחבורה. על שולחנו של 'הזקן', מתחת לזכוכית, היה כתוב פסוק מספר שמות (כ"ג, ל'־ל"א) שהפתיע אותי: "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תִפרֶה ונָחַלתָ את הארץ; ושַתי את גבֻלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר".
"כיוון שאני הייתי הצעיר בחבורה, וגם החצוף מכולם, שאלתי אותו: 'חבר בן גוריון, מה זה?'
"בן גוריון ענה לי: 'חבר צעיר, ההיסטוריה היהודית עוד לא אמרה את דברה האחרון. גבולות ישראל הן גבולות לדור הזה'".
עמוס עוז, ישראלי חצוף, הוסיף והיקשה 'מה פירוש'? ובן גוריון ענה: "תראה חבר צעיר. יש תנאים מוקדמים להרחיב גבולות: חמישה ששה מיליון יהודים, נגב וגליל מאוכלסים, עצמאות כלכלית ואוקזיון בינלאומי (הזדמנות היסטורית ברמה בינלאומית).
"שאלתי: מה יכול להיות 'אוֹקַזיון' בינלאומי? בן-גוריון לקח אותי למפה הסודית שעל קיר הלשכה, הזיז את הוילון ואמר: 'נגיד שירדן מתפוררת, העיראקים נכנסים מפה, הסורים מפה, אולי הסעודים מפה', ואז בן גוריון והניח את כף ידו על המפה באופן שכיסה את כל השטח בין ירושלים לערד – כל הר חברון". בן-גוריון, לשיטתו, לא נזקק להסביר במילים למה הוא מתכוון. המשמעות היתה ברורה: כל הר חברון מסופח למדינת ישראל.
(ייאמר במאמר מוסגר, שבן-גוריון לא בדה מליבו תרחיש דמיוני. באותה שנה, תחילת שנת 1963, התרחשו שתי הפיכות משמעותיות בשתי מדינות שכנות לירדן – סוריה ועיראק. בשתיהן תפסה את השלטון מפלגה ערבית לאומנית בשם 'הבעת'. באווירת ההתלהמות באיזור החלה 'אינתיפאדה' פלשתינית ביו"ש נגד המלך חוסיין, ונוצר איום רציני של השתלטות שתי המדינות הללו על ממלכת ירדן והפלת כסאו של המלך חוסיין. מי שהצילה את חוסיין מנפילה בסופו של דבר היתה מדינת ישראל, אבל זה כבר סיפור אחר).
כאן הגיע תורו של עמוס עוז 'לעקוף' את בן-גוריון מימין, ולשאול אותו: "חבר בן גוריון, חמישה ששה מיליון יהודים, נגב וגליל מאוכלסים, עצמאות כלכלית, ירדן מתפוררת, וזה כל מה שאתה לוקח?" התכוון לומר: אם כבר נוצרה הזדמנות, אז מה עם השומרון? אם כבר, לא תיישר קו עם הירדן?"
"בן-גוריון השיב לי: 'חבר צעיר. כאן אפשר לעשות רוב יהודי בשנים מעטות". התפיסה של בן גוריון היתה, שבמקום שבו אפשר ליצור רוב יהודי בשנים מעטות, חשוב לעשות זאת, כדי שאנחנו נהיה ריבוניים. בידי בן-גוריון היה סקר דמוגרפי של יו"ש, שהכין אגף המודיעין, שהראה שרוב האוכלוסיה הערבית ממוקמת מצפון לירושלים, בעוד בהרי יהודה והר חברון ההתיישבות הערבית דלילה. זה גם מסביר את התמיכה הנלהבת של בן-גוריון אחרי מלחמת ששת הימים בהתיישבות בגוש-עציון וגם בחברון, לגביה כתב ב'ספר חברון' בשנת 1970: "נעשה משגה עצום ונורא אם לא ניישב את חברון, שכנתה וקודמתה של ירושלים, ביישוב יהודי גדול והולך בזמן הקצר ביותר. זה יביא גם ברכה לשכנים הערבים. ראויה חברון להיות אחותה של ירושלים". זאת בניגוד לאיזור שכם, אותו הגדיר פעם באזניו של עזר ויצמן 'אדמת טרשים'.
ה'אוקזיון הבינלאומי' התקיים
מלחמת ששת הימים היתה בפירוש אותו 'אוקזיון בינלאומי' – הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת. מה שנעשה בשבועות הראשונים שאחרי המלחמה – נקבע לדורות. מה שלא נעשה, שוב לא נעשה, או שנעשה בקשיים רבים. מחיקת שכונת המוגרבים מול הכותל המערבי כדי ליצור את רחבת הכותל, שבוצעה שלושה ימים אחרי המלחמה, לא היתה עוברת היום לא את בג"ץ ולא את הזירה הבינלאומית, וכך גם מחיקת שלושת הכפרים הערביים במובלעת לטרון, איזור שעליו היתה אז הסכמה מוחלטת שלעולם לא תוחזר או תימסר לשום גורם ערבי – בגלל המיטען הרגשי שהשטח גרר מאז מלחמת העצמאות.
אם מפעל ההתנחלויות היה מתעכב בשנתיים כמו שהיו מי שהציעו אז, ספק אם הוא היה מתבצע בכלל. בזכות בני כפר עציון שהתעקשו 'לחזור הביתה', החלה להתרומם ההתיישבות ביש"ע, גם אם בתוך קשיים רבים. החזרה להר חברון ולעיר עצמה 40 שנה אחרי פרעות תרפ"ט, אלו שבחודש הבא נציין להם 90 שנה, היתה היתד הראשונה באחיזה בכל יו"ש.
היום בוודאי שאיש לא יחלוק שהתנאים של בן-גוריון מתקיימים אחד לאחד: מעל 6 מיליון יהודים, עצמאות כלכלית, נגב וגליל מאוכלסים, והעולם כבר ממש לא נגדנו.