"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - מדגישה התורה את ייחודיות המשפט העברי ואת הצורך בשפיטה יהודית. אולם חז"ל, בחכמתם האינסופית, הבינו כי החיים בגלות, ולימים במדינה מודרנית, מחייבים גמישות מחשבתית.
העיקרון המהפכני של "דינא דמלכותא דינא" שטבעו, איפשר לעם ישראל לשמור על זהותו היהודית תוך השתלבות במרקם החיים המדיני - כל עוד אין הדבר סותר את עקרונות התורה הבסיסיים. זוהי דוגמה מופלאה ליכולתה של ההלכה להתמודד עם מורכבות החיים, תוך שמירה על צביונה הייחודי.
מקורות העקרון
המקור המרכזי לעקרון זה נמצא בדברי המשנה במסכת גיטין: המשנה אומרת כי שטרות שנידונים בבתי משפט של גויים, אף על פי שהחותמים על גבי השטר הם עובדי כוכבים, השטרות כשרים ותקפים. המשנה אומרת שדין זה לא יחול על גיטי נשים ושחרורי עבדים. באלו האחרונים השטר הוא היוצר את השחרור ולכן אי אפשר להכשירו בחתימתו של אינו יהודי.
לעומת זאת, בשטר מכר של עסקה רגילה, הדבר אפשרי מכיוון שיש מעבר של מעות מיד ליד. מעבר המעות ממלא את דרישות הקנין של המשפט העברי ולכן ההלכה יכולה לקבל את שטרי המכר של אינם יהודים. המשנה ממשיכה ואומרת שגם שטר מתנה הנחתם על ידי אינו יהודי יהיה תקף הגם שאין מעבר של מעות מיד ליד. מדוע? המשנה מביאה את דברי שמואל: 'דינא דמלכותא דינא.' כאן נוסד העיקרון שליווה את העם היהודי בגלותו הארוכה ואפשר את התנהלותו תחת חוקי מדינות שונות.
גבולות העקרון
עם זאת, עקרון "דינא דמלכותא דינא" אינו מוחלט, והוא כפוף למגבלות מסוימות.
לדוגמה, הרשב"ם (בבא בתרא נד ע"ב) מסביר כי דין המלכות אינו מחייב אם הוא נוגד באופן מובהק את דיני התורה או אם הוא נועד להעשרת המלך על חשבון הציבור.
הרשב"א בספר השו"ת חלק ג סימן קט קובע כי עקרון זה נכון רק בדברים שיש בהם תועלת למלך, כמו למשל דיני מיסים וארנונה למלך. אך דינים שדנים בערכאות, למשל בעסקים שבין אדם לחבירו, אין אלו ממשפטי המלוכה, ואין לקבלם. אחרת, ביטלת את דיני תורת ישראל.
לעומת זאת בהגהת הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן שסט מובאת דעתו זו של הרשב"א, אך הרמ"א מביא דעה החולקת ואומרת כי דינא דמלכותא דינא אפשר לומר בכל ענין.
יישום העקרון במשפט הישראלי
א. חוק יחסי ממון בין בני זוג
בהלכה היהודית אין חלוקה אוטומטית של רכוש בין בני זוג במקרה של גירושין. ההלכה קובעת כי חלוקת הרכוש תהיה לפי דיני הקנין, דהיינו הנכסים יהיו שייכים למי שרשומים על שמו. כך למשל הנכסים הרשומים על שם הבעל יישארו שלו אף אם נרכשו בתקופת החיים המשותפת. חוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע בניגוד להלכה היהודית כי במקרה של גירושין, רכוש שנצבר במהלך הנישואין יחולק שווה בשווה בין בני הזוג, יהא רישומו אשר יהא.
עקרון "דינא דמלכותא דינא" מאפשר להכיר בחוק יחסי ממון כחוק מחייב, גם כאשר הוא סותר את הדין הדתי. חוק זה מחייב את בית הדין הרבני לפעול על פיו, ודייני בית הדין מיישמים את החלוקה האזרחית הזו בין בני הזוג מכוח עקרון דינא דמלכותא דינא.
לעומת זאת, פסיקת בבלי שניתנה על ידי בג"ץ בשנת 1994 אשר כפתה על בית הדין הרבני את חלוקת הרכוש השיוויונית בין בני הזוג זכתה ליחס שונה. להלכת בבלי קמו מתנגדים בקרב דייני בית הדין הרבני מכיוון שהיא לא ניתנה במסגרת חקיקה של הכנסת, כדיני המלך, אלא נוצרה על ידי פסיקת בתי המשפט בלבד. הבחנה זו עקרונית להלכה.
כך למשל לאחרונה פסק בית הדין הרבני הגדול כי אין הוא מקבל את הלכת השיתוף הספציפי בנכס, לפיה, נכס שהובא על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין, אט אט יעבור לבן זוגו במקרה שבני הזוג ערכו בנכס שיפוץ וחיו בו את חייהם המשותפים. בית הדין הרבני מציין כי לו היה נקבע דבר זה בחקיקה, היה מקום לקבלו להלכה מכוח דינא דמלכותא דינא. אולם מכיוון שהפסיקה הזו היא תולדת בתי המשפט, סירב בית הדין לקבלה (ראו בג"ץ הבוגדת)
ב. זכות הקנין במקרקעין נקבעת על פי חוק המקרקעין – רישום בטאבו
המשפט העברי קובע דרכים משלו לקביעת קניין בקרקע, כגון חזקה (שימוש בקרקע במשך תקופה מסוימת), מסירה, או קניין כסף. עם זאת, המשפט העברי אינו מתעלם מהמציאות המשפטית שבה המדינה קובעת כללים לרישום קניין, ולכן ההלכה מכירה בכך שהחוק האזרחי יקבע את זכות הקניין של הפרטים, כדי להבטיח שהסדר החברתי והמשפטי יישמר. כך הרישום בטאבו הפך להיות דרך הקנין המקובלת גם בעולם ההלכה.
חשיבותו של עיקרון "דינא דמלכותא דינא" נובעת מהצורך לשמור על יציבות חברתית ומשפטית. ללא הכרה בסמכות המדינה לקבוע כללים בתחומים אזרחיים, עלול להיווצר בלבול וקונפליקט בין הדין ההלכתי לדין האזרחי, דבר שעלול לפגוע בסדר הציבורי ולגרום לחוסר ודאות משפטית וקניינית.
ובהתייחסות לאירועים האחרונים: דווקא בימים אלה, כשהחמאס מפר את הסכמי השחרור ומתעלם מכל כללי המשפט הבינלאומי, מתגלה עוצמתו המוסרית של עם ישראל. כשם שעקרון "דינא דמלכותא דינא" מלמד על יכולתנו להתנהל במסגרת החוק תוך שמירה על זהותנו, כך גם היום - דווקא הקפדתנו על כללי המשפט הבינלאומי, תוך שמירה על ערכינו המוסריים, היא שתוביל בסופו של דבר לניצחוננו.
האמונה כי צדק מוסרי ינצח בסופו של דבר את הרשע, היא שעמדה לאבותינו, והיא שתעמוד לנו גם היום, בדרך לשחרור כל חטופינו ולהשגת ניצחון מוחץ על אויבינו. מתוך הכניעה הכואבת, נצמח בכבוד ובחוסן מוסרי, ונזכור כי גם אם נדמה שהצדק נרמס – האמת האלוקית תנצח.
הדברים מבוססים על מאמר של המחבר שהתפרסם בפרשת יתרו בעולם קטן
להצלחת חיילי צה"ל, להשבת החטופים ולע"נ הנופלים במערכה, אבי מורי ברוך מרדכי ומור חמי משה נחמיה.