ד"ר אלחנן שילה, חוקר ומרצה בבית הספר ללימודי יסוד ביהדות באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ספיר בתחומים של הגות יהודית מודרנית, חושף בספר חדש את סיפורה הלא ידוע של "קבוצת שכם" – שרובה רוויזיוניסטים ויוצאי בית"ר, שניסתה להקים יישוב בשכם בין השנים 1970-1969.
"'קבוצת שכם' – שלא הייתה ידועה במחקר, למעט כמה רסיסי מידע, הוקמה מקבוצה שהייתה רוויזיוניסטית ברובה, רבים מחבריה היו גם יוצאי תנועת בית"ר, אולם היא הייתה פתוחה לכל מי שהאמין ברעיון ולא רצתה להיות מזוהה פוליטית.
בשנת 1969 היו רק שני ישובים ביהודה – מתנחלי חברון וכפר עציון ולכן היא רצתה להתנחל באזור שכם. הקבוצה הייתה זאת שפיתחה לראשונה את המודל של עליות חוזרות ונשנות לשטח פתוח – עשתה זאת שבע פעמים, תוך עקיפת מחסומי צבא והתיישבות באמצעות הקמת אהלים. שיטות פעולה אלו השפיעו על גרעין אלו מורה ומכאן חשיבותה ההיסטורית", מספר שילה בראיון לערוץ 7.
הוא מרחיב אודותיה. "גם מבחינת הקבוצות השונות שפעלו בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים הספר נותן תמונה חדשה ומגוונת יותר על תולדות ההתיישבות וגם על השנים שהיו שעד היום נתפסו כ"חור שחור" – בין ההתנחלות בחברון במלון פארק של 1968 לגרעין אלון מורה וגוש אמונים בשנת 1974.
לאחר הפינוי האלים שהתרחש בניסיון העלייה החמישי בסוף קיץ 1970, שבו השתתפו כ-150-100 חברים והצבא, בניצוחו של רחבעם זאבי "גנדי" ששרף אוהלים ומיטות שדה, הכירו ראשי תנועת בית"ר בצורך לנקז את האנרגיות האקטיביסטיות בצורה פרודוקטיבית וקיבלו אישור בהסכמת הממשלה לאזרח את היישוב ארגמן שבבקעה שנמצא במסגרת תוואי תכנית אלון. חלק מחברי הקבוצה קיבלו את הצעת תנועת בית"ר ועברו ליישב את הבקעה", הוסיף מוסיף.
שילה משתף אודות ההבדלים בין קבוצת שכם לגרעין אלון מורה וגם על המכנה המשותף. "גרעין אלון מורה למד מקבוצת שכם לא רק מה כן לעשות אלא גם מה לא לעשות. בני קצובר, מראשי גרעין אלון מורה מספר שהוא למד מסיפורם שחייבים להגיע יחד עם אישי ציבור כדי שלא יוכלו לפעול בצורה אלימה ולהשחית ציוד. הרבה פעמים תולים את ההתנהלות הלא-חוקית של גוש אמונים בתיאולוגיה דתית שגורמת לזלזול בחוק המדינה אולם כאן אנחנו לומדים על מקורות השארה אחרים.
הפער המשמעותי שבין הקבוצות היה בכך שקבוצת שכם הייתה קבוצה קטנה ואילו גרעין אלון מורה סחפה אחריה אלפים – וזה מה שבסופו של דבר הביא ל"פשרת קדום" והקמת היישוב קדומים. לפעמים אנחנו חושבים שדווקא אירוע של הצלחה – כמו מלחמת ששת הימים - הוא זה שמביא לתנופה, אבל לעיתים דווקא אירוע טראומתי הוא זה שגורם לשינוי משמעותי. דווקא המשבר של מלחמת יום כיפור הוא היה זה שסחף המונים. במבט לימינו, דווקא המשבר של טבח שמחה תורה הוא זה שהוציא מעם ישראל אנרגיות אדירות של התנדבות אזרחית וצבאית, כוחות של שיתוף פעולה לאחר זמנים של קיטוב. דווקא מתוך משברים מתגלים כוחות חדשים שמפתיעים אותנו לטובה".
לסיום חושף שילה בספרו את נושא סוכני השב"כ בהתיישבות שהיה קיים כבר אז. "בשנים שבהם פעל קבוצת שכם נהג השב"כ לפעול באמצעות סוכן מדיח שהיה מציע לפעול בצורה פרובוקטיבית נגד החוק (צורת התנהלות שהפכה להיות מוכרת לציבור הרחב שלושים שנה לאחר מכן עם פרשת אבישי רביב). השב"כ פעל כנגד קבוצות שונות בימין (כגון מפלגתו של ד"ר ישראל אלדד), בשמאל (מצפן) ו"הפנתרים השחורים", ואף בתנועה הכנענית.
מי שארגנה לראשונה ניסיון עלייה בלתי חוקי בקבוצת שכם הייתה מ' שלימים נודע שהייתה סוכנת מדיחה וערב ניסיון העלייה השני החברים חשדו בה והיא עזבה וניסיונות העלייה המשיכו בלעדיה. במידה וכבר היוזמה לניסיון עליה הראשון היה רעיון שיזם השב"כ, יתכן שהניצוץ שהוא עצמו הביא לעולם וחשב שיהיה בשליטה, יצא עם השנים מכלל שליטה והפך לתופעת המונים בגוש אמונים שהביאה לקביעת עובדות בשטח", הוא מסכם.