הימים האלה הם מסוג הימים שאני מרגישה שאין לי יותר מה לומר. בקרוב ימלאו שנה וחצי למלחמה הקשה בתולדותינו...ובסוף השבוע שעבר נשבר לנו הלב כשני האחים הג'ינג'ים המתוקים ואמם, שנכנסו ללב של כולנו, חזרו מהשבי בארונות מתים וכולנו מתאבלים עליהם. אני מבקשת להנציח את זכרם בכמה שירים שנכתבו על ג'ינג'ים.
הרב ליאור אנגלמן כתב ביום ששי
וברדיו נזכרו השדרים בשיר של מרים ילן שטקליס שכולנו גדלנו עליו:
הג'ינג'י שנכתב בהשראת דני (ג'ינג'י) פומרנץ
ג'ינג'י- מרים ילן שטקליס
אמא אומרת תמיד: מחמדי,
לילדי ראש זהב,
ראש זהב לילדי
וברחוב הם קוראים לי ג'ינג'י.
בכיתה הם קוראים לי ג'ינג'י
אפילו בלילה בתוך תוך כרי
יבער שערי
ג'ינג'י
רבים הצבעים עימך, אדוני
תכלת פרשת על פני השמיים,
ולאמא שלי חומות העיניים,
ירוק לעלה, ולוורד וורוד,
או לבן, או אדום, ועוד יש, ועוד
רבים הצבעים עימך, אדוני,
יפים ומרובים
ולמה בראת לך ילדים צהובים,
אדוני, צהובים
בכיתי הערב לפני השינה,
ואמא ניגשה, ודמעה בעינה.
מחמדי, לחשה, מחמדי
ובלילה בלילה ויבוא אליהו,
ויעמוד על ידי,
ויאמר: קומה, קומה, ילדי
ובכנף אדרתו עטפני
ונשאני
אל על
ושם במרום, בגן עדן, - היכל,
ובו בהיכל - כיסא המלכות,
ויושב לו המלך דויד,
ובידו השרביט,
וארי מימינו וארי משמאלו,
ועומדים לפניו משרתיו ושריו,
ועומדים לפניו רבבות חילותיו,
והכל זהב
ומתחת לכתר יורדים תלתליו
צהובים תלתליו של המלך דויד,
צהובים תלתליו
וכולו אדמוני
ויאמר המלך דויד:
גש אלי, קטנטוני,
פתי שלי,
וראה - גם אני ג'ינג'י
והביט אל עיני,
והביט אל תוכי,
וילחש: אפרוחי, אפרוחי,
ג'ינג'י שלי
כך אמר לי דויד, כך אמר לי המלך
ואמא שלי
גם היא שם הייתה עימדי,
ולחשה - מחמדי,
מחמדי
נשמע את שושיק שני קוראת את השיר:
את השיר "גינג'י" כתבה מ.י. שטקליס בשנות ה-40 והוא התפרסם בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן ב"ספר דני" שיצא לאור בשנת 1944 וגם בספר "בחלומי" שיצא לאור בהוצאת דביר בשנת 1963.
מסתבר שהילד הג'ינג'י שממנו קיבלה המשוררת את ההשראה לשיר, נפל על הגנת המולדת.
באתר "מוטלה שלי" – שמספר את סיפורה של העירה מוטלה שבפולין מצאתי את הסיפור הבא: "כמו רבים וטובים מצאצאי מוטלה גם משפחת פומרנץ ובנם דני ג'ינג'י היו מבאי ביתם של בלומקה ויעקב גוטנסקי, באחד מהביקורים שמעה שרה ישראלי, כלתם של בלומקה ויעקב, את רבקה פומרנץ מספרת כי דני חלם חלום ובחלומו שערו שחור …והוא מאושר. ובבוקר כשהתעורר …. הביט במראה וראה שהוא עדיין ג'ינג'י. ייתכן שאמו של דני, סיפרה את סיפור החלום, גם למרים ילן שטקליס, שהייתה ידידת המשפחה, ואולי חלום זה היווה ההשראה לשיר.
טוראי דני (ג'ינג'י)פומרנץ ז"ל, בנם היחיד של רבקה ואריה פומרנץ, לוחם יחידת הצנחנים של הנח"ל, נפל בקרב במעבר המיתלה במערכת-סיני ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956), יום מלאת לו עשרים שנה.
הג'ינג'י של ציפי שביט
אני ג'ינג'י
מילים: יעקב שקד
לחן: נורית הירש
ביצוע: ציפי שביט מתוך "ציפיטפוט"
הסתכלו עלי, אני מיוחד
אני מיוחד כמו כולם ועוד קצת,
אני מיוחד – כמו כולם,
אך בהבדל אחד:
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, אדמוני מבחוץ וחכמג'י מבפנים
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, ויש לי נמשים על פני כל הפנים
אני ג'י – – נג'י !
אני השמש הפרטית של אמא ושל אבא
אני הכי אהוב ליבם של סבתא ושל סבא
כל מי שרואה אותי מחייך חיוך אוהב
אני עושה לאנשים כל כך טוב על הלב.
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, נחמד וטוב לב ועדינג'י
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, חבר נאמן ומבינג'י גם
אני ג'י — נג'י !
כשאני רוחץ פנים אז הנמשים
נוצצים להם אחד אחד כולם כמו חדשים.
את ראשי האדמוני מלטפים מרוב חיבה
ומחייכים אלי תמיד כולם בלי כל סיבה.
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, נחמד וטוב לב ועדינג'י
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, חבר נאמן ועדינג'י.
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, אדמוני מבחוץ וחכמג'י מבפנים
אני ג'ינג'י, אני גי'ינג'י, ויש לי נמשים על פני כל הפנים
אני ג'י — נג'י !
את השיר החביב הזה כתב יעקב שקד והלחינה נורית הירש לציפי שביט בשנת 1979.
חיפשתי ומצאתי את יעקב שקד, וביקשתי לדעת איך נולד השיר הזה. יעקב שקד, עיתונאי, מילונאי, לשונאי, סופר ומתרגם סיפר לי: "גדלתי בבת ים, ובילדותי, כשהייתי בן 3-4 הייתי ג'ינג'י והאמת היא ששנאתי את זה, לא רציתי להיות כזה. אז כנראה בכח הרצון -
(באנגלית אומרים : will be of) (Iזה נעלם תוך שנתיים - שלוש ובגיל 8-9 השיער שלי נעשה שטני...אבל הזיכרון נשאר לי ובשנת 1979 כתבתי לתוכנית "ציפיטפוט" והמפיקה ביקשה ממני לכתוב שיר על ילד ג'ינג'י וזה מה שכתבתי, ויצא שיר שהוא מן תיקון לחוויה ההיא נורית הירש הלחינה וציפי שביט שרה."
2 שירים שכתב דן אלמגור על ג'ינג'ים
בסוף שנות החמישים כתב דן אלמגור 2 שירים על בעלי השיער האדמוני ללהקת פיקוד הצפון.
הג'ינג'י
מילים: דן אלמגור
לחן: מאיר נוי
שרה: להקת פיקוד הצפון
כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי, כְּמוֹ כָּל יֶלֶד,
אִמָּא אָז כָּל כָּךְ שָׂמְחָה –
כִּי מֵאָז דָּוִד הַמֶּלֶךְ
גִ’ינְגִ’ים יֵשׁ בַּמִּשְׁפָּחָה.
בֵּית הַסֵּפֶר רַק הִגִּיעַ,
לַמּוֹרֶה הָיְתָה שִׁיטָה:
לֹא חָשׁוּב מִי שֶׁהִפְרִיעַ –
“גִ’ינְגִ’י, צֵא מִן הַכִּתָּה!”
לְבָבִי אָז הִתְרַתֵּחַ
עַל אוֹתוֹ מוֹרֶה מַזְקִין;
הוּא אָמְנָם הַיּוֹם קֵרֵחַ,
אֲבָל פַּעַם הָיָה… גִ’ינְגִ’י.
כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי,
כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה טֶבַע.
עַל רֹאשׁ הַגִּ’ינְגִ’י בוֹעֵר הַצֶּבַע.
בַּצָּבָא הִתְחִיל לָרוּץ לִי.
הַסַּמָּל תָּמִיד קָרָא:
"מִתְנַדֵּב אֶחָד נָחוּץ לִי.
גִ’ינְגִ’י צֵא מִן הַשּׁוּרָה!"
אִם כֻּלָּם נוֹסְעִים הַבַּיְתָה –
“גִ’ינְגִ’י, תִּשָּׁאֵר תּוֹרָן!”.
אָז הֶחְלַטְתִּי אֶת הַ“פַיְטֶר”
לְלַמֵּד שִׁעוּר קָטָן:
קוּרְס קְצִינִים מִיָּד עָבַרְתִּי.
מָה זֶה גִ’ינְגִ’י הֵם רָאוּ.
לְאוֹתוֹ בָּסִיס חָזַרְתִּי. –
בַּסַּמָּל אַל תְּקַנְּאוּ…
כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי…
כָּל חַיָּל קְרָבִי יוֹדֵעַ:
“אֵין כְּמוֹ גִ’ינְגִ’ים בַּקְּרָבוֹת!”
לָמָּה לֹא נָקִים פְּלֻגָּה פֹּה
רַק שֶׁל גִ’ינְגִ’ים, בְּלִי טוֹבוֹת?
כָּל הַגִּ’ינְגִ’ים, בּוֹאוּ יַחַד!
נִתְלַכֵּד יַחְדָּו כֻּלָּם,
וְנִהִיֶה פְּלֻגַּת הַמַּחַץ
הַנּוֹעֶזֶת בָּעוֹלָם!
וּמוּל אַדְמוֹנִי-הַנֵּזֶר
יִתְמַלֵּא גַּם נָאצֶר חִיל.
עִם פְּלֻגַּת רָאשֵׁי הַגֶּזֶר
לֹא כְּדַאי לוֹ לְהַתְחִיל!!!
כִּי גִ’ינְגִ’י זֶה אֹפִי…
השיר " ג'ינג'י" נכתב ללהקת פיקוד הצפון. דן אלמגור בספרו "הצ'ופצ'יק של הקומקום" מעיד על עצמו שבתקופה ששירת ב"במחנה גדנ"ע" כתב פזמונים רבים, אולם הלהקות הצבאיות שהיו אז, לא קיבלו פזמונים מחיילים. ברגע שהשתחרר בשנת 1956 כתב שירים רבים ללהקות הצבאיות.
"הג'ינג'י" היה אחד מהשירים הראשונים שכתב אלמגור לתוכנית החמישית של להקת פיקוד הצפון "פגע וברח" שהועלתה בשנת 1957.
לדברי הבלשן הד"ר רוביק רוזנטל , הביטוי השגור בפינו "גינגי זה אופי" מקורו בשיר הזה: "ג'ינג'י זה אופי.וגם טבע, שהרי "על ראש הג'ינג'י בוער הצבע"
הערה נוספת העוסקת בבית האחרון והיהיר של השיר:
וּמוּל אַדְמוֹנִי-הַנֵּזֶר
יִתְמַלֵּא גַּם נָאצֶר חִיל.
עִם פְּלֻגַּת רָאשֵׁי הַגֶּזֶר
לֹא כְּדַאי לוֹ לְהַתְחִיל!!!
אי שם בשנות ה-80 השתנתה השקפת עולמו הפוליטית של דן אלמגור מקצה לקצה: בשנת 1988,לאחר שפרצה האינתיפאדה הראשונה כתב ללהקת פיקוד המרכז שיר ושמו "בצלם אדם"השיר נפסל לשידור בגלי צה"ל וכל העותקים שלו נופצו בהוראת האלוף עמרם מצנע, אלוף פיקוד המרכז.
לא אעסוק כאן בהגדרות אבל אין לי ספק שבמסגרת השקפת עולמו החדשה, לא היה כותב אלמגור את "שומר החומות" שכתב ללהקת פיקוד המרכז בשנת 1977. לא מצאתי במרשתת שום אמרה של דן אלמגור על השיר הזה וגם עם השיר הבא שכתב אלמגור והלחין אמיתי נאמן לתוכנית התשיעית של להקת פיקוד הצפון שעלתה בשנת 1961- "הנשק הסודי"- שהכילה פזמונים על גיבורי התנ"ך (יעל). בחברי הלהקה: מולי שפירא, שמעון לב ארי, אתי גרוטס, הפרופ' שי בורשטיין ועוד.
הצלף הג'ינג'י
מילים: דן אלמגור
לחן: אמיתי נאמן
ביצוע: להקת פיקוד הצפון
בְּבֵית לֶחֶם, לֹא הַרְחֵק מִיְּרוּשָׁלַיִם,
בְּבֵית לֶחֶם הַשְּׁקֵטָה וְהַלְּבָבִית
הָיָה נַעַר אַדְמוֹנִי וִיפֵה עֵינַיִם –
הַצָּעִיר בִּבְנֵי יִשַּׁי, וּשְׁמוֹ דָּוִד.
כָּל הַיּוֹם הָיָה סוֹבֵב עִם הָ“רוּגַטְקָה”
(אָז עוֹד לֹא הָיָה נָהוּג חִנּוּךְ חוֹבָה!)
כָּל הַסּוֹחֲרִים אָמְרוּ: "מָתַי יִלְמַד כְּבָר?
הוּא שׁוֹבֵר אֶת חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה!"
וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם וְצָלַף בָּאֲבָנִים.
וְדָּוִד יְפֵה עֵינַיִם אָז הוֹדִיעַ לַשְּׁכֵנִים:
"נִשְׁבְּרָה שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם?
“טוֹב… תִּמְרוֹנִים זֶה תִּמְרוֹנִים.”
הוּא הָיָה שׁוֹבֵר כָּל יוֹם שִׁמְשָׁה אוֹ שְׁתַּיִם,
אַךְ טָעַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּאִמּוּנִים,
וְכֻלָּם אָמְרוּ: "כֵּן, הוּא יְפֵה עֵינַיִם;
אַךְ מָתַי יַפְסִיק לִזְרֹק פֹּה אַבָנִים?"
פָּנָסֵי הָרְחוֹב אֶת קְלִיעוֹתָיו הִכִּירוּ.
בָּ“רוּגַטְקָה” הוּא פָּגַע בְּכָל חָתוּל,
וּכְלָבִים בְּפַחַד זֶה אֶת זֶה הִזְהִירוּ
שֶׁ“הַגִּ’ינְגִ’י הוּא צַלָּף! כָּל אֶבֶן – בּוּל!”
וְדָוִד יְפֵה עֵינַיִם…
אֶת הַסּוֹף הֲרֵי כָּל יֶלֶד הֵן יַגִּיד כָּאן:
אֵיך גָּלְיַת פִּתְאוֹם הוֹפִיעַ שָׁם מִמּוּל,
וְדָוִד כִּוֵּן לְאַט אֶת הַ“דָּוִידְקָה”
וְהָאֶבֶן אָז פָּגְעָה בַּמֵּצַח – בּוּל!
וְאָמְרוּ כֻּלָּם: "אָח, אֵיזֶה יֶלֶד פֶּלֶא!
אֵיךְ בָּאֶבֶן אֶת הַזְּ’לוֹבּ הַזֶּה הִפִּיל!"
וּמֵאָז נוֹדַע בַּשֵּׁם “דָּוִד הַמֶּלֶךְ”,
הַיָּדוּעַ מִסִּרְטֵי סֶסִיל דֶה-מִיל.
זוֹ מָסֹרֶת מְמֻּשֶּׁכֶת
הַנִּמְשֶׁכֶת עַד עַכְשָׁו
עַל הַיֶּלֶד מִבֵּית לֶחֶם
שֶׁהָאֶבֶן בְּיָדָיו.
עד כאן סקירה קצרה על שירי ג'ינג'ים בזמר העברי, תהא זאת מצבה לזכרם הטוב של שירי ביבס ושני ילדיה הפעוטים כפיר ואריאל, תושבי קיבוץ ניר עוז שנרצחו באכזריות ע"י מחבלי החמאס.