החיים שלנו תותים

אי שם בארץ, בבית אריזה קטן, עובד האיש העסוק ביותר במדינה. הוא עסוק יותר מראש הממשלה, יותר מהפצ"רית, אפילו יותר מארגוני שמאל שמכינים עתירות לבג"ץ בדרישה לאסור על תושבי עזה להגר, או לפחות לאפשר להם להגר לישראל.

העובד של בית האריזה נושא על כתפיו אחריות כבדה: הוא עובר בין פסי הייצור ומוודא שבכל קופסה יש לכל היותר ארבעה תותים ראויים למאכל.

לפעמים שולחים אותו לקו הייצור של עגבניות השרי, שם הוא מערבב עגבניות בשלות עם עגבניות ירוקות כדי שללקוחות יהיה מעניין בצלחת.

פה ושם הוא מתגבר את ענף הלול ודואג שבכל תבנית תהיה כמות יפה של ביצים שבורות, או מלוכלכות, או גם וגם.

אומרים שהוא זה שהמציא את הנוסחה הסודית שגורמת לאבוקדו לא להתרכך מהר מדי, או לעולם לא, המאוחר שבהם.

בטוח שיש משרה כזאת, אחרת אי אפשר להסביר למה בכל שבוע אני קונה קופסת תותים אדומים, בוהקים ובשלים, וכשאני מוציא אותם בבית הם הופכים בן רגע לעיסה של גומי לעיסה. בטעם תות כמובן. אלא אם כן אני קונה תותים בתפזורת, בוחר אותם אחד־אחד, והם באמת שומרים על טריות רעננה עד שאני מגיע הביתה, ורק אז הופכים לפלסטיקים חסרי צורה וטעם.

לא נעים להודות, אבל צריך להכיר בעובדות: עובדים עלינו. מערבבים אותנו. מוכרים לנו מוצר ובפועל דוחפים לנו משהו אחר לגמרי.

הנה למשל קורל, הסערה ההיא שהחזאים הנרגשים טחנו לנו עליה את השכל במשך שבועיים וכל חצי שעה הפליגו בתיאורים של כמה אנחנו הולכים להיות פינלנד. בסוף באמת היה קר מהרגיל ופה ושם ירד קצת שלג שלא נערם, מה שמעורר את החשד שאולי מערימים עלינו. שבועיים מתפלספים פה על מודלים וכמויות משקעים, בסוף לא קורה שום דבר ומי שנשארים עם משקעים זה אנחנו. וגם עם השאלה הלא פתורה איך זה שבהרי גוש עציון לא ירד שלג ובעפולה בירת העמק כן, אבל הוא לא נתפס. גם המצב שלנו לא נתפס.

שנה וחמישה חודשים אנחנו נלחמים פה ועדיין חמאס שולט בעזה. לא נתפס. מבטיחים ניצחון מוחלט אבל מכניסים לעזה עוד ועוד אספקה שוטפת. לא נתפס. והרצי מתנצל בפני התצפיתניות על כישלונו המחפיר כרמטכ"ל, ורגע אחר כך נוסע לארצות הברית לקבל מדליית הצטיינות. מי יכול לתפוס את זה?

חיים של חילוץ עצמות

מוכרים לנו אשליות, מרמים אותנו. מבטיחים תותים, מקיימים סמרטוטים.

השבוע ראש הממשלה שוב הבטיח בפומבי שיהיה ניצחון מוחלט. חלאות המין האנושי מעזה מתעללים בחטופים שלנו בלי הפסקה, ואנחנו כל כך מנצחים שאנחנו לא מסוגלים להחזיר אותם הביתה בלי לרדת על הברכיים ולשחרר אלפי רוצחים. אנחנו כל כך מנצחים שבשבת שעברה, כשאמרנו את ברכת החודש, גיליתי שבמציאות ההזויה שבה חמאס מתעלל בגופות, המילים "חיים של חילוץ עצמות" מקבלות פתאום משמעות נוספת, מצמררת.

החיים שלנו תותים: מבטיחים לנו גדולות ונצורות, מפתים אותנו בקמפיינים ובמארזים יפים, ורק כשפותחים את הקופסה בבית מבינים ששוב נפלנו.

אבל עכשיו, כך אומרים, הכול יהיה אחרת. נפטרנו מביידן, פיטרנו את גלנט, מחליפים רמטכ"ל, יום אחד נחליף את ראש השב"כ ואולי, אם ממש יהיה לנו אומץ, אפילו את היועמ"שית. אבל קודם כול אנחנו הולכים להיכנס בחמאס חזק־חזק. זאת אומרת לא עכשיו, כי השבוע, אם לא שמתם לב, מתחיל רמדאן. ואנחנו לא רוצים שיאשימו אותנו שאנחנו נלחמים באנשים רעבים שכל פשעם הוא שהם מרעיבים את החטופים שלנו. גם למלחמה יש כללים וחייבים לכבד אותם, אפילו האויבים הכי מרים שלנו אף פעם לא תקפו אותנו בחגים, בטח לא ביום הכיפורים כשצמנו.

מה עוד שהשנה רמדאן יוצא בדיוק על חודש אדר וזה צירוף מאוד בעייתי. זה תמיד בעייתי. לפני שנתיים רמדאן יצא בניסן וזה היה בעייתי, כי ידוע שהיהודים נעשים אלימים לפני פסח בגלל הסיפור הזה עם המצות והדם, אתם יודעים. לפני ארבע שנים היה ממש בעייתי כי רמדאן יצא באייר וזה תסכל את הפלשתינים בגלל הנכבה והמנגל והחארטה, אז הם היו חייבים להתנפל על היהודים ולעשות בהם שפטים. לשבחם ייאמר שהם עשו את זה רק בשלושה מקומות – לוד, עכו, וכל שאר הארץ.

אבל השנה הצירוף של רמאדר, רמדאן ואדר, ממש ממש בעייתי. קודם כול בגלל שמאוד פוגע במוסלמים שהיהודים שמחים בפורים או בכל תאריך אחר. שנית, כידוע היהודים הרגו פעם בשושן הבירה 500 עמלקים שרצו להשמיד אותם וזה מאוד לא מוסרי. שלישית, נערי גבעות קיצוניים נוהגים לשיר באדר את הלהיט "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" וזה כבר ממש, אבל ממש פוגעני. לשנוא את היהודים זה בסדר. אבל שהיהודים ישלטו בשונאיהם? לאן נגיע?

הסופ"ש המחומש

מה עוד שהשנה יש פורים משולש ובמגן דוד יש שני משולשים, אז ברור שהמוסלמים ייעלבו. שלא לדבר על הסופ"ש המחומש, שבו נפגשים גם תחילת רמדאן, גם ראש חודש אדר, גם פרשת תרומה (הפלשתינים, כמו ארגוני שמאל ישראליים מסוימים, חיים יפה מתרומות), גם פרשת שקלים (הם מעדיפים אירו ודולרים אבל גם שקלים זה בסך הכול בסדר) וגם ראש חודש מארס. אז מה, דווקא עכשיו נעשה לחמאס מארס טורקי? אתם עד כדי כך רוצים להסתכסך עם ארדואן?

ובסופו של דבר רמדאן הוא הרי חודש של הזדככות פנימית, אחווה עולמית והושטת יד לשלום לכל אדם באשר הוא, ולא משנה אם הוא מוסלמי או שהוא התאסלם. אדר, לעומת זאת, הוא חודש מבולגן עם הרבה יין (פוגעני, אסור למוסלמים) ויהודים שמעיזים לשמוח למרות כל הצרות (מזעזע). לכן ראשי מערכת הביטחון, שממש בכלל לגמרי לא שבויים בשום קונספציה, מזהירים שזה לא הזמן לתקיפה בעזה אלא למתן הקלות מפליגות לפלשתינים, הסרת מחסומים וריבוי פיגועים כמיטב מסורת רמדאן המבורכת.

גם בשנה שעברה היה רמאדר, רמדאן ואדר ביחד, וגם אז עשינו פוס משחק ולא תקפנו בעזה. אחר כך לא תקפנו כי היה פסח, אחר כך יום העצמאות, אחר כך ביידן איים עלינו, אבל אז, אוהו, נכנסנו לרפיח והראינו להם מה זה. תראו איזה ניצחון מוחלט השגנו.

עובדים עלינו. מוכרים לנו תותים רקובים, פרחים נבולים, חלומות נכזבים על שלג. ואז, כשמזג האוויר טיפה מתחמם, השלג נמס ונשארות רק שלוליות. כשהמזג שלנו טיפה מתקרר הזעם שוכך, וגם אנחנו שוכחים מה עשו לנו ושוב משכנעים את עצמנו שאין מה לעשות, אנחנו לא כמוהם, עדיפים ייסורי השלום מבלה בלה בלה בלה, ובעצם חמאס למד את הלקח ולא כזה נורא אם נחזור לחיות כמו קודם כי עכשיו הוא באמת מורתע.

בסוף נחזור להילחם בהם וחמאס לא יהיה בעזה. לא עכשיו, כי צריך למצות את העסקה. אולי אחרי רמדאן. או החגים. עוד לא ברור אילו. כשאייל זמיר ייכנס לעניינים. כשיסתיימו התחקירים. אחרי החורף. כשהשלג בסהרה יפשיר. כשצה"ל יהיה מוכן. כשיסתיים משפט נתניהו. ויתחיל משפט חדש. כשיבוא המשיח. מתישהו, נראה כבר. מישהו רוצה תותים?

לתגובות: dvirbe7@gmail.com