עם השנים אני מרגישה שהמטרה שלי בחיים מזדקקת ומתבררת.
לאורך החיים יש לך כל מיני דברים שאתה רוצה שיקרו, כל מיני מטרות שצריכים להשיג – משפחה, ילדים, עבודה, הצלחה. ועוד המון מטרות פנימיות או אישיות יותר – יצירה, סיפוק, טיפול בעצמי ובמי שמסביבי, טיפוח של כל החלקים של החיים שלי, חיזוק האמונה בעצמי, בקדוש ברוך הוא ובבני אדם.
ברור שהמטרות שהיו לי בגיל ארבע עשרה שונות מאוד מהמטרות שלי היום, בגיל חמישים ושבע.
גם המעברים הקיצוניים בחיים שלי – מילדה בקיבוץ של השומר הצעיר, דרך קריירה של שפית צעירה בשינקין תל אביב, ועד לבניית משפחה וחיים כבעלת תשובה ברסלבית בבית שמש – השפיעו מאוד על המטרות והכיוון.
אבל אני חושבת שיש מטרה אחת שהיא מטרת־על בחיים שלי, שמלווה אותי מהזיכרונות הראשונים בבית הילדים ועד היום, והיא הרצון להיות בשמחה. לחיות חיים של שמחה.
ובראש חודש אדר, כשאומרים לנו שהגיע הזמן להגביר את הווליום ולסובב את הכפתור של השמחה למקסימום – אני מחפשת אותה עוד יותר מתמיד. קצת מתסכל שעל אף שזו מטרת־על, היא חומקת מבין האצבעות, ועם כל הרצון והתקווה והשאיפה לשמוח – היא איכשהו קצת מתמוססת לי בכל פעם. במיוחד מאז תחילת המלחמה, מצב שממש עיצב לכולנו מחדש את היכולת לשמוח ואת ההתמודדות עם הטראומה, שלא יעזור כלום - כולנו עברנו, הדאגה לחטופים שעדיין לא השתחררו ולכלל עם ישראל שמוקף בכל כך הרבה שונאים מכל הכיוונים, הניסים המדהימים שמתגלים לעינינו כל יום, יחד עם האתגרים הרבים שיש לנו כאן.
לראות רק את הפח
אבל אחרי כל זה, אני עדיין בוחרת בשמחה כמטרת־על לחיים שלי, ומשתדלת לחפש אותה בכל דרך אפשרית. היצר הרע וכל חילותיו מנסה למשוך אותי כמה שיותר לעצבות, לכבדות, למרמור, להתמקד במה שלא, במה שחסר, במה שאין. וזה ממש כמו זום של מצלמה – ברגע שאתה מתמקד בחלק מסוים של התמונה, נגיד בפח שבקצה המטבח, ברור שכל המסך מתמלא בפסולת ובמראות לא יפים. אבל ברגע שמרחיבים את המבט ומסתכלים מה עוד יש כאן, מגלים שבעצם זה רק חלק מאוד קטן מהתמונה.
יש אנשים שההתמחות שלהם בחיים היא להתמרמר, להראות את הרע, לייאש, להחליש. אבל בכל הזמן שעבר עלינו מאז שמחת תורה ההוא, גיליתי כל כך הרבה אנשים הפוכים. אנשים מלאי אור, מלאי תקווה, אנשים שתמיד יחפשו את הטוב והיופי והאור. ובהם אני בוחרת לדבוק, אותם אני רוצה לשמוע. גם בתוך הלב שלי אני רוצה עכשיו, לכבוד ראש חודש אדר, לראות את הטוב, להיזכר בכל המתנות הרבות שקיבלתי, לחבק את כל היופי שנמצא מסביבי, במיוחד עכשיו כשכל השדות מתמלאים בפריחה, וכמה שיותר להרבות בשמחה. אז שיהיה לכולנו חודש מלא בשמחה, בשורות טובות, ישועות ונחמות, ושהחיוך לא ירד לנו מהפנים.
פילה מדומה ברוטב יין, בצלצלים וערמונים
צילום: שושי גרינוולד
אומרים שאין שמחה אלא בבשר וביין – וכאן יש לנו את הטוב שבכל העולמות. הפילה המדומה, מספר 6, הוא נתח נפלא, בעל צורה עגולה וטעם בשרי וטעים במיוחד. הוא מתבשל בבישול ארוך יחד עם בצלצלי שאלוט וערמונים. מתקבל רוטב עשיר וחגיגי להפליא, שנפלא להגיש עם פירה שיספוג את הטעמים והניחוחות של המנה.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול:
4 שעות
זמן צינון:
שעתיים לפחות
12-10 מנות
נתח פילה מדומה מספר 6 במשקל קילו וחצי (אפשר להחליף גם במספר 5)
8 בצלצלי שאלוט
6 שיני שום קלופות וחצויות
4 כפות שמן זית
חבילת ערמונים קלופים
3 כוסות יין אדום יבש או חצי יבש משובח
2 כפות סילאן
חצי כפית פלפל שחור גרוס
כפית פפריקה מתוקה
מלח
מבשלים את הבשר להתרככות ראשונה: שמים את נתח הבשר בסיר ומכסים אותו במים, מביאים לרתיחה ומבשלים שעתיים מכוסה על אש נמוכה עד להתרככות. מצננים בתוך הנוזל. פורסים את הנתח לפרוסות בעובי סנטימטר אחד.
מכינים את הרוטב: קולפים את הבצלצלים וחוצים אותם. בסיר רחב מזהיבים את הבצלצלים והשומים בשמן הזית, תוך כדי ערבוב מדי פעם, במשך 4-3 דקות. מוסיפים את הערמונים. מניחים על הכול את פרוסות הבשר זו ליד זו, מפזרים עליהן את הפלפל הגרוס ויוצקים את היין, מביאים לרתיחה ומבשלים 3 דקות. מוסיפים נוזלים מהמים שנותרו מהבישול כדי שיכסו עד לגובה הבשר. מוסיפים את הסילאן, הפפריקה ומלח. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה שעה וחצי-שעתיים, עד שהבשר רך. לקראת סוף הבישול טועמים את הרוטב ומאזנים טעמים, מוסיפים עוד מלח או סילאן במידת הצורך.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com