כאילו רק אתמול אשתי אמרה לי שצריך ללכת עם הבן הבכור שלנו לריאיון לישיבה תיכונית והנה, כבר למחרת זה קרה. פלאי פלאים איך העולם הזה מתגלגל.
בכל אופן, למרות שמתבקש היה שניקלע למערבולת רגשנית שעוסקת באיך שהילד גדל כל כך מהר, השתדלתי להישאר ממוקד ולוודא שהילד אכן יעשה את הרושם הנכון ויתקבל למוסד המבוקש. הרי גם ככה אבא קומיקאי זו לא בדיוק התחלה מבטיחה ברזומה של תלמיד ישיבה צעיר. אז לקחתי את הבן שלי הצידה לשיחה.
"שמע בני מוסר אביך", פתחתי בשיבוץ הולם.
"לא מכיר את הרפרנס", הוא ענה.
נו, ככה הוא בחיים לא יתקבל לישיבה תיכונית.
"אנחנו צריכים לעשות רושם על הישיבה התיכונית כדי להסיט את תשומת הלב מהעובדה שאתה בן של קומיקאי, ולשים פוקוס על העובדה שאתה נכד של רב", דיברתי איתו ברחל בתך הקטנה וגם באותיות קידוש לבנה, כדי לוודא שאיזשהו רפרנס יתפוס.
קודם כול ניגשנו לטפל בלוק החיצוני. פאות היה מאוחר מדי לגדל, אז ציירתי לו זיפים כדי לשוות לו מראה יהודי יותר, והנחתי על ראשו כיפה סרוגה ענקית שיכולה להכיל תחתיה עוד כמה ראשים בני גילו. אשתי לא הסכימה שהוא ילך לריאיון מעוטר בתפילין, אז נאלצנו להסתפק בטלית גדול וחושן משפט כרך ב' תחת הזרוע.
אבל כל זה היה פינאטס, האתגר האמיתי היה לצלוח את הריאיון.
אז ערכתי לילד סימולציה כדי לראות איפה בדיוק אנחנו עומדים.
"שלום אורי חמוד, מה שלומך?" פתחתי.
"אחלה", הוא ענה.
כבר נפלנו.
"אתה אף פעם לא אחלה, ילד", איפסתי אותו, "אתה אולי ישתבח שמו, לפעמים ברוך השם וכשממש משחקת לך השעה אתה השבח לא־ל ותודה לשואל. אבל אתה בטח ובטח לא אחלה. חילונים הם אחלה. אנחנו לא אחלה".
"אבל כששואלים אותך מה שלומך אתה תמיד עונה פגז", הוא הקשה עליי.
"אל תשווה בינינו ילד", הסברתי לו, "צריך לצבור הרבה קילומטראז' של ברוך השם כדי להתחיל להיות פגז. לאט לך".
הילד הנהן, המשכנו בריאיון.
"מה ההורים עושים?"
"אמא קלינאית תקשורת שמתמחה בגמגום ואבא קומיקאי".
"לא, לא, לא", עצרתי אותו מיד, "אבא לא קומיקאי, אבא משמח את עם ישראל כדי לקרב אותם לאביהם שבשמיים באמצעות השמחה שהיא השלמות לפי המהר"ל בנתיבות עולם".
"בוויקיפדיה כתוב שאתה קומיקאי".
"אתה לא יודע מה כתוב בוויקיפדיה כי אין לנו אינטרנט בבית, רק מלא מלא סטים של משנה ברורה בגדלים שונים".
"אבל יש לנו אינטרנט בבית", הוא אמר לי מבולבל.
"חמוד שלי, השאלה היא לא מה יש לנו בבית ובאיזו דרגת חסימה, השאלה היא לאן אנחנו שואפים, אתה צריך להראות למראיין איפה הלב שלך נמצא".
הרגשתי שהאסימון מתחיל לאט לאט ליפול. חזרנו לסימולציה.
"אז מה התחביבים שלך, אורי?"
"אה... לימוד תורה?" הוא ניסה.
"מצוין".
"השבת אבדה?" הוא המשיך.
"לא רע".
"וניחום אבלים!"
"אוקיי, בוא תירגע קצת", כווננתי אותו, "ילדים בגילך לא ממש הולכים לניחומי אבלים".
הילד הסתכל עליי מבולבל תוך שהוא מגרד בזיפים שכאמור אני ציירתי לו.
"ועכשיו ספר לנו, איך נראית השבת שלך?"
הילד לקח נשימה כמי שהבין סוף סוף את המשימה.
"אז ככה", הוא פתח, "קודם כול ישתבח שמו ותודה לא־ל וברוך השם".
"מעולה מעולה", התלהבתי כמראיין ואבא בו זמנית.
"את השבת אנחנו מכניסים כמובן כמה שיותר מוקדם כדי להוסיף מחול על הקודש".
"כמה מוקדם?"
"ביום רביעי בצהריים".
"יפה מאוד!" התרשמתי.
"אז בעצם יש לנו יומיים של שבת בזמן שכולם עדיין באמצע השבוע".
"פלאי פלאים", התלהבתי, "אז אתה יותר צדיק משאר המועמדים ביומיים שלמים".
"ארבעה ימים", הוא תיקן אותי, "אנחנו מוציאים את השבת ביום שני".
"מאוד מאוד מרשים, אדון יעקבי הצעיר. ואיך כל זה מסתדר עם הלימודים?"
"אני הולך לבית הספר ועושה הכול בשינוי", הוא שלף.
"פרט לי בבקשה".
"אבא מסיע אותי לבית הספר בנתיב הנגדי, אני כותב ביד שמאל, ויש איתי גוי שאני רומז לו בכל פעם שאני צריך לעשות חילוק ארוך".
"אוקיי... ומה קורה איתכם בשבת עצמה?"
"בשבת אנחנו הולכים לתפילה כמובן, ומיד אחרי התפילה אנחנו עורכים סעודת שבת של חמש שעות שבה אנחנו שרים את כל הזמירון מההתחלה עד הסוף, כולל הפיוטים של הספרדים".
"ומאיפה אתה יודע לשיר את הפיוטים הללו?"
"אנחנו רומזים לגוי והוא שר אותם".
"הוא מבין גדול ביהדות הגוי הזה", התפלאתי.
"כן, אמא שלו הייתה יהודייה".
"טוב, בוא אני אעצור אותך כאן", חדלתי את הסימולציה, "בוא ננסה לא לעשות רושם טוב מדי, אני חושש שזה מוציא אותך לייץ".
"כמו אבא!"
"בדיוק".
לבסוף הוחלט בעצה אחת עם אשתי וחמותה שהילד יכול ללכת לריאיון כמו שהוא ואם למישהו זה לא זורם אז קושיה עליו.
מהון להון הריאיון יצא לדרך, ולהפתעתי היה הרבה פחות מאיים מהמצופה. אפילו לא טרחו למשש לו את החולצה כדי להרגיש אם יש שם ציצית. בסוף המראיינת סיכמה את הריאיון ואמרה: "יש לך אחלה ילד".
"אנחנו לא אחלה, חילונים הם אחלה!" הילד ירה כמו מתותח והמראיינת הסתכלה עליי במבט תמה.
"בן של קומיקאי", גמגמתי לבסוף, "למה כבר אפשר לצפות".
לתגובות: jacobi.y@gmail.com