דבריו של ראש ישיבת סלבודקה, שהתפרסמו לאחרונה, אינם יכולים לעבור בשתיקה. בעוד עם ישראל נמצא בעיצומה של מלחמה קיומית, הוא בחר לבוז ולהלעיג על חיילי צה"ל – רבים מהם בני תורה – אשר מוסרים את נפשם במלחמת מצווה כדי להגן על העם והארץ.
במקום לשמש דמות מחזקת ולשלוח דברי עידוד ותודה ללוחמים המאפשרים לתלמידי הישיבות לשקוד על לימוד התורה בבטחה, הוא גינה אותם וכינה אותם "מבולבלים". התבטאות זו עומדת בסתירה מוחלטת להלכה, ובפרט לדברי הרמב"ם, הקובע כי בעת מלחמה על קיום העם והארץ, כל ישראל מחויבים להשתתף בה, גם תלמידי חכמים.
אין זה מקרה בודד. ראש הישיבה לא רק התנער מהלוחמים, אלא אף הביע עמדה מנותקת לחלוטין מהמציאות ההיסטורית, כאשר אמר כי "מצבנו היה טוב יותר אילו הערבים היו שולטים כאן", וכי היו "מכבדים" את לומדי התורה. אמירה זו מקוממת במיוחד לנוכח טבח חברון בתרפ"ט, בו נטבחו באכזריות תלמידי ישיבת סלבודקה בידי פורעים ערבים.
איפה ההכרה בהיסטוריה היהודית, בתורת ישראל ובהלכה הברורה? הרמב"ם פוסק במפורש כי אסור להושיב בארץ ישראל נוכרים שאינם מקבלים עליהם את שבע מצוות בני נח, וכי על ישראל מוטלת החובה לגרשם מהארץ. במקום לעסוק בירושת הארץ ובשמירה על קיומה, נרמז שעדיף היה שנמסור את ארץ ישראל לידי אויבינו.
האמירה הזו מחזקת את הביקורת החריפה על הנתק שבין חלקים מסוימים בעולם התורה לבין המציאות הביטחונית. אי אפשר להתעלם מדבריהם של חז"ל, הקובעים כי "אילמלא דוד – לא עשה יואב מלחמה, ואילמלא יואב – לא עסק דוד בתורה" (סנהדרין מט, א). החיילים של היום אינם שונים מדוד ויואב, אשר שילבו תורה ומלחמה זה בזה.
אז איך ייתכן כי ראש ישיבה בישראל יבחר לזלזל באלו שמגינים עליו ועל תלמידיו? איך ניתן לקרוא לחיילים שמסכנים את חייהם עבור עם ישראל "מבולבלים"? היכן הכרת הטוב הבסיסית?
נראה שהדברים אינם מקריים, אלא משקפים גישה מסוימת, אשר מתעלמת מהחובות הלאומיות וההלכתיות של עם ישראל כלפי ארצו. אך מול מציאות כזו, יש להזכיר את דברי הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (ד, א):
"הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו – אין מתלמדין ממנו עד שישוב למוטב."
אם יש מוסד תורני שבו מלמדים שחיילי צה"ל "מבולבלים", ושהאויבים שלנו עדיפים על אחינו הלוחמים, הרי שלא מדובר בישיבת תורה אמיתית, אלא במקום שהתנתק מהשורשים התורניים שעליהם קמה תורת ישראל.
מי שמאמין בחיבור שבין תורה, עם וארץ, חייב להוקיע את הדברים ולומר בקול ברור: תורה אמיתית אינה יכולה להיות מנותקת מהמציאות, ואינה יכולה לזלזל באלו שמוסרים את נפשם על הגנת העם היהודי.