ביממה הקרובה צפוי להשתחרר במסגרת העסקה לשחרור החטופים גם רוצחו של ריצ'ארד לייקין הי"ד שנרצח בפיגוע דקירות וירי בשכונת ארמון הנציב בירושלים לפני כעשור. בנו, מיכה לייקין אבני.
בפתח דבריו מציין לייקין כי את המידע על אפשרות שחרורו של רוצח אביו ביממה הקרובה הוא מקבל אך ורק מהתקשורת הערבית. לפי שעה לא קיים קשר כלשהו עם הגורמים הישראליים הרלוונטיים. "בערב אישור העסקה הממשלה הוציאה רשימה ארוכה ומעורפלת של מחבלים והמחבל הארור הזה כלול בתוך הרשימה. יש אפס תקשורת עם המשפחות ואפס מידע על מי משתחרר ומתי. לדעתי עשו את זה בכוונה כדי שאנשים לא יתנגדו".
לשאלתנו מדוע המשפחות המתנגדות אל עתרו לבית המשפט נגד השחרור, לפחות כדי להביע את מחאתן, אומר לייקין אבני כי אכן בעבר "היו ניסיונות כאלה שלא צלח, ולא רציתי לקחת לשם את הכוחות שלי. יש דברים הרבה יותר מכאיבים"
"ברמה האישית זה כואב מאוד, זו טראומה גדולה מאוד שמציקה לי ולמשפחה ולמשפחות השכולות, זה מציף את הכול מחדש. המחשבה שמי שרצח את אביך בצורה הכי ברוטאלית מסתובב חופשי היא מחשבה שלא נתפסת. יש סיפורים הזויים יותר כי את המחבל הזה ישלחו לחוץ לארץ, אבל יש מחבלים שיחזרו לכפר שסמוך לבית של הנרצח שהם רצחו. זו תחושה גדולה של חוסר צדק והמדינה מושתתת על היכולת שלה לתת צדק לאזרחיה, אבל הכאב הגדול הרבה יותר הוא הכאב הלאומי".
"הגעתי לפני ארבעים שנה מארצות הברית, ראיתי את עסקת ג'יבריל וכשהתגייסתי לגולני אמרתי לאימא שלי שאם אפול בשבי לא לשחרר אף אחד כי זה ברור שהמחבלים ילכו לרצוח שוב. ראינו את עסקת שליט שבה תמורת אדם אחד שחררו 1027 מחבלים, לפי רונן בר 82 אחוז מהם חזרו לטרור והם שהובילו את טבח השבעה באוקטובר. המשמעות היא שתמורת החיים של יהודי אחד, מה שאני מעריך מאוד, נרצחו אלפי יהודים. זה מעגל שחוזר על עצמו ארבעים שנה שאנחנו מבליגים ומכילים והם הורגים בקצב שרק הולך וגדל ואנחנו כמדינה לא לומדים. הכאב הגדול הוא שאנחנו לא לומדים את הלקח", אומר לייקין אבני.
לדבריו "זה מחבל שלא צריך היה להיות בחיים בכלל. היה צריך לוודא הריגה עוד בזירת הפיגוע ולא לקחת אותו לבית החולים הדסה ולהציל אותו מול העיניים שלי. הייתי בטיפול נמרץ, החזקתי לאבא שלי את היד כשהוא היה חסר הכרה והרופאים שלנו הצילו את המחבל. אחר כך הביאו אותו למשפט ששילמו עליו הרבה כסף ובמקום עונש מוות שמו אותו בשלושה מאסרי עולם, ועכשיו הוא משתחרר בעסקה שידעתי שתהיה. כשהוא נכנס לכלא אמרתי לאחותי שהוא ישוחרר וזה רק עניין של זמן".
"אם לא נשנה דיסקט נראה שבעוד חמש שנים נדבר על שחרור אלפי נוח'בות תמורת חטופים חדשים שיחטפו אותם במגה פיגוע חדש שאף אחד במערכת הביטחונית לא חשב עליו כי הם עסוקים בלדבר ולא בלהילחם", מזהיר ומתריע לייקין אבני ומוסיף: "באתי מארה"ב ולמדתי כאן את התרבות. בזמן שאני למדתי להבין ערבים המנהיגים שלנו למדו אנגלית. אנחנו מדברים ולא נלחמים. סביבנו מיליוני ערבים שרוצים להשמיד אותנו בכל דרך אפשרית והשפה היחידה שהם מבינים היא כוח, אבל במקום כוח אנחנו מדברים איתם במילים וזה לא מקדם אותנו לכלום. זו מחלת תבוסתנות שכל המערכת המדינית והצבאית חולה בה כבר עשרים שנה. הכאב שלי הוא הכאב הלאומי על שאנחנו לא לומדים את הלקח".
על הדרך הנכונה לתפיסתו להשבת חטופים, אומר לייקין אבני: "אני מאמין שכל יהודי מעריך חיי אדם של יהודי אחר ומוכן לעשות כל דבר וגם אני אעשה כל דבר. אם אומרים לי ששחרור של מחבל מציל חיים בוודאות, אני בעד, אבל לא היינו צריכים להיות בסיטואציה הזו ואנחנו צריכים למנוע את זה בעתיד". לגבי שאלת האיך הוא משיב: "אם בשמיני לאוקטובר היינו סוגרים מים וחשמל ועושים מצור מלא על עזה ומפציצים מהאוויר בלי להכניס ולסכן חיילים עד שהם היו צועקים די ויוצאים עם דגל לבן מהמנהרות, היינו מקבלים יותר חטופים מהר יותר ובמצב בריאותי הרבה יותר טוב. לא היינו בדילמה הבלתי אפשרית שקורעת את המדינה וכל אחד מאיתנו לשניים. זו עסקה גרועה שמתבצע בצורה גרועה, אבל כעת צריך להביא מקסימום מהם הביתה ומיד לשנות דיסק במחשבה קדימה כדי שלא נגיע לסיטואציה הזו שוב. כואב לי שאני לא מרגיש שזה מה שקורה".
עוד אומר לייקין אבני: "עד שלא נחליף את כל דור ההנהגה שלנו בפוליטיקה ובביטחון בדור צעיר של מי שמגיע מתוך תחושת שליחות, אמונה בצדקת הדרך ועם סכין בין השיניים, לא נהיה מסוגלים לקבל החלטות כאלה", הוא אומר ומדגיש: "אין כאן עניין של ימין ושמאל. זה עניין של שכל ישר. גם אנשי שמאל עד לפני שנה ושנתיים אומרים את אותו דבר. העם מבין את הדבר, ואבל ההנהגה שלנו לא מבינים את הדבר הזה. הם תקועים בתפיסה הגלותית והתבוסתנית וברצון שלהם לקבל פרסים בארה"ב ובלונדון ופריז ולא מבינים איפה הם חיים".