בשבוע שעבר הגישה הפרקליטות הצבאית כתב אישום נגד חמישה חיילים, אנשי מילואים מכוח 100 בשדה תימן.
בהתנהלות הפרקליטות הצבאית בפרשה יש כשלים רבים, כולל הדלפות שגורמות להכפשת החיילים, ביזוי צה"ל ומדינת ישראל כולה בעולם כולו (מאה מיליון צפיות לסרטון המבושל) וסכנת פגיעה ממשית בחטופים.
אך השאלה המטרידה אותי היא: מדוע החיילים הקרביים מקבלים יחס של אויב מצד הפרקליטות? מדוע עשרות רבות של חיילים נשלפו משדה הקרב בעזה והושמו במעצר ממושך כאחרוני הפושעים או האויבים? מדוע שלוחי הפרקליטות מתערבים בעניינים שבאחריות מפקדים? מדוע הם עוקפים את המסלול הפיקודי לטיפול בעבירות משמעת ופוגעים בסמכות המפקדים ומבנה הצבא? מדוע לבלרי הפרקליטות לא מהססים לבזות ולהשפיל את מי שנחלצו להגנת המדינה ונכנסו לתוך האש מתוך נכונות לאבד את חייהם? מה קרה לכבודו של הלוחם?
צריך להיות ברור, מדינה שלא מכבדת את לוחמיה הקרביים, הנחלצים להשמדת האויב גם במחיר סיכון חייהם, תישאר חשופה ללא גבורת לוחמים, ואז הנוח'בות יגיעו גם לקריה וישחטו את הלבלרים.
לדעתי, מקור ההתנהלות הבריונית המנותקת מההקשר של הלחימה על עצם הקיום, מקור הניתוק בין שדה הקרב לקריה, הוא מהותי יותר מהמקובל בשגרה שבין ג'ובניקים ללוחמים. זהו משבר כללי בציבור היהודי, המשבר הבין־דורי. צבא הפרקליטים מהקריה פועל ברוח הדור השני של הציונות, הדור של הלומי מלחמת יום הכיפורים, דור אוסלו. זה דור שאיבד את החזון הציוני והתמקד בפרט ובצרכיו, וסופו שהתגלגל לזרועות "כנסיית הפרוגרס" העולמית, כנסיית מחיקת הזהויות האנושיות. זה דור שבורח מהריבונות של העם במולדתו אל חיק החנופה לגויים הנאורים. זהו דור שבורח מנכונות ההכרעה בקרב אל חיק ההכלה המתנצלת. זה דור שמבקש להיראות נאור בעיני הזרים, להסתגר בגטו ולהתחנן לזרים מעבר לים שיתרמו להגנת המולדת המכווצת. זה דור שאף הפקיד את הלחימה בטרור בידי טרוריסטים, שאותם הביא ללב מולדתנו ממקום גלותם.
בניגוד לרוח זו, במערכה שהחלה ב־7 באוקטובר נתגלה דור חדש, הדור השלישי, שאינו מוכה הלם של מלחמת יום הכיפורים. זה דור שמחפש את זהותו היהודית, דור שמאמין שיש לנו זכות על ארץ ישראל שהיא מולדתנו, דור שמאמין שמי שמניף יד על ריבונותנו ומי שמשפיל את בנותינו אחת דתו, להשמיד, להרוג ולאבד ולקחת את האדמה שהייתה בחזקתו. זה דור שלוחם למימוש חזון הלאומיות היהודית הריבונית העצמאית, כולל בהר הבית ובכל ארץ ישראל. זה דור שמבין שיש כאן מלחמה על עצם הקיום ושואף להכרעה במקום להכלה. יש כאן התנגשות בין שתי תפיסות עולם הפוכות, היונקות ממקורות שונים, ומאבק על ההגמוניה במדינה שאמורה לממש את החזון.
נכונותם של בני הדור השלישי, חיילי המילואים והסדיר על מפקדי היחידות שלהם, להילחם מלחמת חורמה באויב שתקף אותנו ורוח הלחימה שלהם עומדות בסתירה ליסודות תפיסת העולם של ההגמוניה (בני הדור השני) שעדיין שלטת בצמרת צה"ל ובצמרת מערכת המשפט והאקדמיה. צמרת צה"ל ובעקבותיה הפרקליטות הצבאית הסתפחו ל"כנסיית הפרוגרס", הטמיעו את מסמך רוח צה"ל הפרוגרסיבי, מחקו את מושגי הניצחון וההכרעה ושלחו את נציגיהם לכל מטה קרבי כפוסקי הלכה, כסוכני קדושת הדין הבין־לאומי (דבל"א).
לכן החיילים הקרביים שיצאו לקרב ברוח הפוכה לרוח ההכלה, אלה שחירפו נפשם למות במערכות עזה במשך 15 החודשים שחלפו, נהיו אויב למערכת ששולטת בקריה. הם מערערים את היכולת להופיע בעולם ב"מסכנות נאורה" של שומרי משמרת הלכות הדין הבין־לאומי (דבל"א). לכן בלי להתבלבל ובלי שום חשבון נפש של שכל ישר, נציגי ההגמוניה המזדקנת והמיואשת, יושבי הפרקליטות הצבאית בקריה, מציגים לעולם כולו (בהדלפותיהם) שהנה הם לוכדים לוחמים פושעים, ואילו הם, הנאורים, לוחמים בהם למען המוסר ההוטנטוטי הנאור שלהם.
במלחמה הורגים, במלחמה מפעילים אלימות, בשדה הקרב מול ארגון טרור ששוחט נשים וילדים אין רחמנות. האמנות הבין־לאומיות לענייני דיני לחימה חלות רק על מדינות. לארגון טרור אין הגנה של שום אמנה. טרור חייב לפגוש כוח אדיר ובלתי סלחני, כוח אלים. שדה תימן מאכלס את האכזרים שבאויבינו ואונסי בנותינו. מחבל שהוביל פלוגת נוח'בות ב־7 באוקטובר ומוסיף להשתולל בכלא הישראלי, צריך להודות לאללה שהישראלים מרחמים עליו ולא שולחים אותו ישירות אל 72 הבתולות, אבל אין לו זכות להתלונן על אלימות.
ולפרקליטים ייאמר, מעורבותכם הנאורה במערכה עלתה לנו בחיי אדם רבים, כולל לא מעטים מ־1,200 חללי המערכה. עליכם לשנן את פרקי אבות, ששם נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". לכו אתם ושרתו בכוח 100 במשך שלושה חדשים, תתעמתו עם הנוח'בות בקרבות פנים אל פנים, ואז אולי תרעד זרועכם כשאתם כותבים כתבי אישום על אלימות בשעת מלחמה. הדור החדש ישלח אתכם לפח האשפה של ההיסטוריה. מדינת ישראל של הדור השלישי תממש את חזון הריבונות הלאומית היהודית, בלי כנסיית הפרוגרס ובלי חנופה, ותחזיר את הריבונות לכל חבלי הארץ שננטשו בדור הקודם.
הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי