ביום שני האחרון יצאו עשרות מיליוני גרמנים להשתתף באחת ממערכות הבחירות הדרמטיות שידעה המדינה.
שיעור הבוחרים שעמד על 83.5 אחוזים, הגבוה ביותר מאז האיחוד בין מזרח גרמניה למערבה ב־1990, מחדד את הטלטלה שעוברת בימים אלה המדינה החזקה ביותר באירופה ומהחזקות בעולם.
לכאורה, עכשיו כשיש לנו את התוצאות הסופיות, אין חדש תחת השמש. CDU, שבארץ אנחנו בעיקר מכירים כמפלגתה של אנג'לה מרקל, ככל הנראה תחזור להוביל את המדינה יחד עם SPD – הסוציאל־דמוקרטים – שכשלו בניהול המדינה בשנים האחרונות.
שתי המפלגות - הראשונה ימין־מרכז והשנייה שמאל־מרכז - הן ידידות מוכרות של ישראל, וקשה לצפות לשינוי במדיניות המוכרת והישנה של ממשלת גרמניה. אבל בסיפור שלפנינו המנצחים הם לא הנושא המעניין, אלא המפסידים: AFD - אלטרנטיבה לגרמניה.
רוב הקוראים בוודאי שמעו באתר חדשות כזה או אחר, על המפלגה "הימנית־קיצונית" בגרמניה. יש שהרחיקו והגדירו אותה כממשיכה של המפלגה הנאצית. המציאות, כמו תמיד, מורכבת יותר. אלטרנטיבה היא מפלגת ימין צעירה שהפכה בבחירות האחרונות למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה, כשהיא מכפילה את כוחה ומקבלת 20.8 אחוזים מקולות הבוחרים - יותר מ־10 מיליון גרמנים, כל גרמני חמישי.
חשוב לציין שגם מפלגת השמאל הקיצוני והאנטישמי 'דה־לינקה' התחזקה משמעותית וקיבלה יותר מ־8 אחוזים, לצד עוד מפלגה קיצונית בשמאל, BSW, שקיבלה קצת פחות מ־5 אחוזים, שהם אחוז החסימה בגרמניה, וכנראה לא תקבל מושבים בבונדסטאג. בשורה התחתונה כל גרמני שלישי – בעיקר צעירים – הצביע למפלגה שהיא בקצה של המפה הפוליטית. נכון להיום CDU ו־SPD יעשו מאמצים להניע את הקטר הגרמני, אבל כישלון נוסף יכול להעמיק את השבר לקראת בחירות 2029, שיכולות להיות דרמטיות יותר.
אלטרנטיבה היא כמו סברס, רק שאנחנו לא יודעים אם הקוצים בפנים או בחוץ. בעוד חברים רבים במפלגה הביעו תמיכה נחרצת במדינת ישראל, יש קולות רקע - שבהם נלחמת המפלגה - של אנטישמים. אלה כנראה שאריות של המפלגה הנאו־נאצית האמיתית בגרמניה המודרנית, NPD, שבשנים האחרונות כמעט חדלה למעשה להשפיע ברמה הלאומית. בהחלט אפשרי שחלק מהבוחרים שלהם נדדו לאלטרנטיבה, או כדרכם של אנשים לא יציבים לאחת ממפלגות השמאל הקטנות במדינה.
מה לישראל ולכל הסיפור הפוליטי הזה בגרמניה? העבודה מול אלטרנטיבה היא בהחלט אתגר לאור הרקע הבעייתי של חלק מחבריה. נכון שהיא קיבלה תמיכה מאחד האנשים החזקים בעולם, אילון מאסק, שקרוב מאוד לאיש חזק בעולם, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אבל הזהירות מתבקשת. צריך לפעול, אבל בשכל. כרגע מסתמן שאלטרנטיבה הולכת להיות אופוזיציה אגרסיבית של הממשלה חדשה, אך מכיוון שהקנצלר החדש עושה קולות שמזכירים רעיונות של אלטרנטיבה, לא מופרך שיום אחד הוא גם ישבור את החרם הגרמני על אלטרנטיבה ויעבוד כדי לקדם יחד איתה מדיניות.
הדרך של אלטרנטיבה לפסגה עוד ארוכה, אבל בשנים הקרובות היא הולכת להיות כוח משמעותי במדינה החזקה ביותר באירופה. למדינת ישראל אסור להתעלם מהשינוי הזה, ועליה לבנות קשרים של אמון גם עם האופוזיציה בגרמניה. אם נשב על הגדר, כוחות אחרים יכולים להיכנס במקומנו ולהתסיס קולות אנטישמיים. נוכחות ישראלית, כזו שמכבדת את המדינה הגרמנית, מבינה את הקשיים שנוצרו בעקבות ההגירה ההמונית, ובעיקר לא מחרימה, תעזור לבנות אמון מול מפלגה חשובה בגרמניה ואירופה. אנחנו לא נשכח את ההיסטוריה, והגרמנים עוד שנים רבות, במיוחד מהימין, יהיו חשודים מיידיים בתקריות אנטישמיות. אבל זה לא תירוץ לחוסר פעולה. מדינת ישראל היא חזקה ומשמעותית גם בזירה הבין־לאומית, ומכיוון שכך היא צריכה ללמוד לשחק על כל המגרש.
הפילוג בין מזרח למערב גרמניה במישור הפוליטי כנראה עתיד להמשיך, ואפשר להגיד די בביטחון שמפלגות מקצות הקשת הפוליטית יתפסו מקום מרכזי יותר. לישראל אין את הפריווילגיה לחכות ולראות איך דברים מתפתחים בגרמניה. אם מדובר על מפלגה אנטישמית, עדיף שנלמד את הדברים מקרוב, וכשנהיה חכמים יותר נבחר את הפעולות שלנו. אם מדובר על עוד מפלגת ימין לגיטימית, שחולקת עם מדינת ישראל רעיונות של חירות, צדק, אבל גם לאומיות, טוב לבנות איתה קשרים חזקים כבר בימים אלה, ולא לחכות לרגע האחרון.
הכותב הוא דוקטורנט בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית