המאבק באונר"א הוא לא רק מאבק נגד טרור, הוא מאבק על הריבונות הישראלית ועל יכולתה של הכנסת למשול.
במשך שנים אונר"א לא הייתה גוף הומניטרי, אלא תעשיית טרור שהזינה את השנאה נגד ישראל, חינכה דורות של מחבלים והפכה לכלי חשוב בידי חמאס.
הכנסת הכריעה: אין יותר אונר"א במדינת ישראל. ההחלטה התקבלה ברוב עצום, והמדיניות ברורה - סגירה מוחלטת של כל פעילות הארגון בתחומי ישראל.
אבל כעת יש מי שמנסים למסמס את יישום החוק באמצעות תירוצים משפטיים ודרישות בירוקרטיות. זה לא יקרה. הכנסת היא הריבון במדינת ישראל, וכשהיא מחוקקת חוק - הוא חייב להתבצע במלואו. לא יועצים משפטיים יקבעו אם החוק ייושם, אלא ממשלת ישראל והכנסת, שנבחרו על ידי העם.
השנה האחרונה סימנה נקודת מפנה היסטורית. הכנסת קבעה חד־משמעית: כל רשויות המדינה מחויבות לנתק כל קשר עם אונר"א. אין יותר שיתוף פעולה, אין יותר מימון עקיף, ואין יותר עצימת עין. כבר היום הפעילות צריכה להיעצר באופן מוחלט, בעקבות ההוכחות למעורבות עובדיה של אונר"א בטבח ב־7 באוקטובר.
אבל במקום ליישם את החוק עד תומו, גורמים במערכת המשפטית מנסים להערים קשיים בירוקרטיים בניסיון לדחות את הבלתי נמנע. החוק ברור, הרוב בכנסת היה חד־משמעי, ועכשיו הגיע הזמן לבצע.
אני לא מתכוון להרפות עד שהחוק ייושם במלואו. כחבר בוועדת החוץ והביטחון וכיושב ראש השדולה לסגירת אונר"א, אני פועל בשני מסלולים בו־זמנית: מצד אחד, פיקוח פרלמנטרי הדוק כדי לוודא שהממשלה פועלת בהתאם להחלטת הכנסת וללא עיכובים מיותרים. מצד שני, השדולה שהקמתי מאפשרת גם לחברה האזרחית לעקוב אחר יישום החוק ולחשוף כל ניסיון למסמס אותו. השדולה הזאת לא תהיה אירוע סמלי, היא תמשיך להתכנס באופן קבוע, והיא תוודא שהחוק שעבר ברוב עצום בכנסת לא יהפוך להמלצה חסרת משמעות.
אונר"א היא תעשיית טרור שהתקיימה זמן רב מדי, והגיע הזמן למוטט אותה לחלוטין. הכנסת אמרה את דברה, ועכשיו תור הממשלה ליישם, בלי תירוצים ובלי התחמקויות. כל עוד אונר"א לא נמחקה לחלוטין מהמפה, המאבק שלנו לא הסתיים.
אבל יש כאן לקח רחב יותר. קידום החוק להוצאת אונר"א מישראל הוכיח לנו משהו חד־משמעי: לפני שהעברנו אותו, הופעל עלינו לחץ בין־לאומי כבד. ראש הממשלה, שרי הממשלה ואנחנו, חברי הכנסת שיזמו את החוק, קיבלנו אזהרות מפורשות: אם החוק יעבור, ישראל תשלם מחיר דיפלומטי כבד וחסר תקדים. האמנו בצדקת הדרך והעברנו אותו. וההשלכות? לא קיימות. פשוט לא היו השלכות מדיניות. מדינת ישראל לא נענשה, הקשרים עם מדינות העולם נותרו חזקים כפי שהיו, ואף התחזקו עם חלקן.
המסר ברור: כשמאמינים בצדקת הדרך, עומדים בעוצמה ולא מוותרים, זה מחזק אותנו מדינית, לא מחליש. זה בדיוק הלקח שעלינו ללמוד דווקא עכשיו, לקראת החלטות היסטוריות שיקבעו את עתידנו, ובראשן החלת הריבונות ביהודה ושומרון. בדיוק כמו שפעלנו בנושא אונר"א, כך עלינו לפעול גם כאן: באמונה בצדקת הדרך, ללא פחד וללא מורא. זה מה שיביא הישגים מדיניים ויעצים את מדינת ישראל. לא ויתורים.
מי שחושב שהתכופפות לתכתיבים בין־לאומיים תביא יותר כבוד לישראל טועה ומטעה. ההפך הוא הנכון: דווקא כשישראל מקרינה עוצמה, העולם מכבד אותה ומדינות רוצות להתקרב אליה. אפילו נורמליזציה אמיתית עם סעודיה לא תבוא מוויתורים, היא תבוא מתוך עמידה איתנה על עקרונותינו ושידור מסר ברור: ישראל חזקה, ישראל בטוחה בעצמה, וישראל אינה מוכנה לפגוע באינטרסים הלאומיים שלה תמורת הבטחות ריקות. כך פעלנו עם אונר"א, כך נפעל גם בנושאים הקריטיים הבאים על סדר היום, וננצח.
הכותב הוא חבר כנסת מסיעת הליכוד, חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת