סקר מיוחד נערך למושב 'פדיון שבויים - בכל מחיר?', שהתקיים בכנס ירושלים של קבוצת 'בשבע'.
הסקר, שבוצע על ידי חברת דיירקט פולס, בחן את העמדות השונות בישראל בנוגע לעסקת החטופים והמלחמה בעזה. המשתתפים בסקר הם מדגם מייצג של האוכלוסייה הכללית בישראל.
לשאלה: מה ישראל צריכה לעשות עם סיום שלב א' בעסקה מול חמאס? השיבו המשתתפים בחלוקה הבאה:
להסכים לסיום המלחמה לרבות יציאה מעזה וציר פילדלפי, ללא השמדת חמאס ועם שחרור עוד מחבלים רבים תמורת החזרת כל החטופים - 32%
להאריך את המתווה הנוכחי במספר פעימות נוספות שבהן ישוחררו חטופים נוספים בתמורה לשחרור מחבלים - 40%
ולחזור ללחימה עצימה עד להכנעת חמאס - 28%
ניתוח התוצאות מלמד על כמה נתונים מפתיעים. ראשית, אולי בשונה מהרושם העולה מאמצעי תקשורת בישראל כאילו רובו המוחלט של העם היושב בציון תומך בהפסקת הלחימה בעזה למען השבת החטופים, גם במחיר של הפסד במלחמה ואי הסרת האיום הביטחוני מעל יישובי העוטף, נראה כי למעשה 32 אחוזים בלבד תומכים בהפסקת המלחמה.
עוד מלמד הסקר כי רובם הגדול של אזרחי ישראל סבורים כי בנקודה הקריטית שבה מדינת ישראל נמצאת בימים אלה, כשמהצד האחד מסתיים השלב הראשון בעסקת שחרור החטופים, ומן הצד השני עדיין לא החל המשא ומתן על המשכו של השלב השני, יש למצות את השבת החטופים באמצעים הקיימים במסגרת מתווה שלב א' של העסקה על ידי מספר פעימות נוספות שבהן ישוחררו חטופים חיים נוספים בתמורה לשחרור מחבלים, אבל בד בבד לא להזניח את המטרה של הכנעת חמאס בעזה.
זאת ועוד, קיימת התאמה ברורה בין התמיכה בהפסקת הלחימה או בהמשכה לבין העמדה הפוליטית של המשיב. בעוד מצביעי הימין וימין-מרכז תומכים תמיכה ברורה בחזרה ללחימה עד להכנעת חמאס, מצביעי השמאל ושמאל-מרכז תומכים בהפסקת המלחמה גם ללא השמדת חמאס וביציאת כוחות צה"ל מרצועת עזה בתמורה להשבת החטופים.
נתון מעניין נוסף שעולה מניתוח תוצאות הסקר מלמד כי קיימת התאמה ברורה בין גיל המשיבים לבין תמיכתם הנחרצת בהמשך הלחימה או בהפסקתה. בעוד בקרב המשיבים בני ה־70 ומעלה ישנה תמיכה גדולה של 52 אחוזים בהפסקת הלחימה, רק 15 אחוזים בעד חזרה ללחימה עצימה בעזה.
התמונה הפוכה לחלוטין בקרב המשיבים הצעירים. בגילי 29-18 קיימת תמיכה גורפת בחזרה למלחמה עצימה בעזה עד להכנעת חמאס, והיא עומדת על 61 אחוז. לעומתם 8 אחוזים בלבד מקרב הצעירים תומכים בהפסקת המלחמה ללא הכנעת חמאס. מכאן ניתן ללמוד כי הדור הצעיר חדור רוח קרב ולא מהסס לחזור לשדה הקרב עד לניצחון על הרוע המוחלט בעזה, למרות המחירים הכבדים ששילם יותר משנה במלחמה.
נושא אחר שנבחן בסקר הוא הדרישה להקמת ועדת חקירה לבדיקת אירועי שבעה באוקטובר. בעוד רובו המכריע של הציבור בישראל דורש ועדת חקירה עם סמכויות נרחבות, הוא חלוק בשאלה מי יבחר את חבריה ואיזה מודל מועדף עליו.
תוצאות הסקר מלמדות שוב על תמונה שונה ממה שמצטייר באמצעי התקשורת בישראל, כאילו רובם המוחלט של אזרחי ישראל תומכים בהקמת ועדה ממלכתית בראשות שופט, ולא כך. על פי הסקר:
41 אחוזים תומכים בחקיקת חוק מיוחד בכנסת להקמת ועדה ציבורית עם סמכויות רחבות ביותר, הכוללת משפטנים, אנשי ביטחון וציבור ונציגי המשפחות השכולות והחטופים, שייבחרו בהסכמה וברוב של 80 חברי כנסת.
41 אחוזים תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שהממשלה מגדירה את נושאי חקירתה, נשיא בית המשפט העליון ממנה את חבריה, ובראשה יעמוד שופט.
לעומת זאת 15 אחוז תומכים בהקמת ועדת חקירה ממשלתית שהממשלה קובעת את ההרכב שלה, כמו ועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה.
כאשר מנתחים את החלוקה בין הגילים השונים עולה נתון מעניין המלמד כי בקרב הצעירים בגילי 29-18 קיימת תמיכה רחבה בהקמת ועדה ציבורית העומדת על 65 אחוז, לעומת 12 אחוזים בלבד מקרב הצעירים שתומכים בהקמת ועדה ממלכתית בראשות שופט. בקרב המבוגרים בני 70 ומעלה הנתונים הפוכים: 62 אחוזים תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ו־26 אחוזים תומכים בהקמת ועדה ציבורית.
חלוקה מעניינת נוספת היא בין היחס להקמת ועדה ממלכתית בראשות שופט לבין העמדה הפוליטית. בעוד בקרב מצביעי השמאל 91 אחוז בעד הקמתה של ועדה זו, בקרב מצביעי הימין רק 9 אחוזים תומכים בהקמת ועדה ממלכתית.
* המחקר והניתוח בוצעו בשיטות המדגם החדשניות של דיירקט פולס בע"מ, באמצעות מערכת דיגיטלית ייחודית לצורך איסוף נתונים. הניתוח נעשה בשיטת השכבות ולפי שיטות סטטיסטיות מקובלות.