היום משתחררים משרות מילואים בן 67 ימים, בלבנון ובסוריה, הבן והחתן שלי האהובים ואנחנו חוזרים לנשום.
במלחמה הזו למדנו לעצור נשימה ולשחרר אנחת רווחה לפי ימי המילואים של הילדים, המשפחה שלנו עד עתה עשתה ביחד 1051 ימי המילואים, מתוכם המשיכו לשרת האחים והגיסים 661 ימים אחרי נפילתו של יהונתן.
אני מודה לנשים שלהם על האומץ וגבורה של גדול ילדים במתח בלתי פוסק. אני מודה להם, אחים שכולים, על הכוח והאומץ להתגייס.
אני מודה שזה קשה מנשוא לאשתי ולי, עד כאב, עד חוסר שינה, עד דאגה מפני עוד דפיקה נוראה בדלת. לא עשינו את זה מתאוות מלחמה. לא עשינו את זה מרצון לנקמה על חשבון הצלה. עשינו את זה מחוסר ברירה, כי חייבים להעמיד מול רוצחינו צבא גדול שיכול להתמודד עם כל חזית וכל משימה.
אבל זה לא יכול להמשך. כל כך קיווינו שבעקבות המלחמה כל נמנעי הגיוס יתחרטו ויתגייסו. הציפייה הגדולה, הייתה דווקא מאחינו החרדים בעלי החסד ואהבת ישראל. היינו בטוחים שהם יתגייסו ללא צו 8 וללא צורך בחוק ובסנקציות. להפתעתנו ולאכזבתנו, למעט מעטים יחסית, המשיכו רובם, להתנהג ולהתנגד כאילו כלום לא קרה.
בימים אלו מקודמת חקיקה שבפועל משאירה את המצב הקיים ושעושה עוד מאותו דבר שהיה פה במשך שנים ולצערנו לא פעל.
אין ברירה, כדי שנמשיך לחיות, חייבים לחוקק חוק הרבה יותר אפקטיבי. החוק צריך להיות ממוען באופן אישי למתגייסים, ולא לישיבות בהן הם לומדים. החוק חייב לתגמל את המתגייסים ולהטיל עונשים על מי שלא מתגייס ככל חוק אחר.
אנחנו, משפחות שכולות, נשות מתגייסים, ומילואימניקים\יות, נהיה שם כדי לעקוב מקרוב אחרי הפוליטיקאים המחוקקים ולדרוש מהם באופן חד משמעי: חוק גיוס אמיתי! חוק שיוביל לצבא חזק וגדול. חוק שימנע מתח חברתי נורא. חוק שיחלק את משא הלחימה.
בבקשה, אל תאיימו עלינו בבחירות, בבקשה, אל תייחסו לנו שנאה עתיקה לחרדים ורצון למריבות ובבקשה אל תחשבו שאנחנו טיפשים ומכשיר בידי שמאלנים.
אנחנו קבוצה ענקית של אנשים, שחושבת באופן עצמאי, אוהבת כל אחד מעם ישראל ובטח את אחינו החרדים ומבינים הבנה עמוקה שחייבים לתקן את המצב.
בטוחים שבמאבק הזה אנו מונעים הרוגים וחטופים עתידיים. ובונים עתיד לילדנו ולדורות הבאים.