איציק פיטוסי, אביו של סמל ראשון ישי פיטוסי ז"ל, שחזר בשיחה עם מנדי גרוזמן בכאן מורשת, את הרגעים המצמררים שעברו על בנו וחבריו לנשק בעת שהגנו על מוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר.
הלוחמים מצאו את עצמם לכודים בתוך נמר פגוע, מוקפים בהמוני מחבלים, כשלפניהם רק שתי אפשרויות – להיכנע או להילחם עד הכדור האחרון.
ברגעי האימה, כשהבינו כי הם עומדים בפני רגעיהם האחרונים, בחרו הלוחמים באקט של אמונה עזה וגבורה עילאית – לקרוא יחד "שמע ישראל".
פיטוסי תיאר את הרגע המטלטל: "תראה, אתה הופך להיות קופסת מתכת על הגדר, כשהטילים פוגעים בך מכל עבר. הם הבינו שהטיל הבא יכלה כל זכר מהם, ובשם כך הם קראו שמע ישראל. זה היה הרגע בו הם הפקידו את נשמתם בידי שמיים", שיתף בעצב וגאווה.
פיטוסי סיפר כי בתוך הנמר ישבו עשרה לוחמים מכל קצוות החברה הישראלית – דתיים, חילונים וחרדים, וכולם קראו יחד קריאת שמע, כשהם מבינים שזהו הרגע האחרון שלהם. "הפסיפס של עם ישראל, כולם היו בתוך הנמר הזה, וכולם ידעו שזה הסוף", אמר בקול חנוק מהתרגשות.
לדבריו, ישי וחבריו לא נכנעו למרות הנסיבות הקשות. "הם קיבלו על עצמם קרב אבוד מראש מתוך הבנה עמוקה שהם מגנים בגופם על המולדת", סיפר.
לאחר שפגיעת טיל RPG השביתה את הנמר ומערכות ההגנה שלו, הבינו הלוחמים כי אין להם סיכוי אמיתי לשרוד, אך בחרו להילחם עד הסוף. "הם נלחמו עד הכדורים האחרונים שהיו ברשותם, שבעה לוחמים מול המוני מחבלים", תיאר בגאווה.
פיטוסי הדגיש את עוז רוחם של הלוחמים, שידעו מראש כי הסיכויים אינם לטובתם, אך בכל זאת בחרו להסתער ולחתור למגע. "שילה המ"פ אמר להם: 'חיילי גולני לא נסוגים'. הוא יצא ראשון תחת אש, הראה להם איך הוא מתפעל את הנשק ביד אחת אחרי שנפצע, והם קפצו אחריו לקרב – להגן בגופם על נחל עוז".
מעבר לסיפור הגבורה, פיטוסי קרא לבדק בית עמוק בצה"ל ובהנהגה המדינית, והביע חשש מכך שתרבות הסתרת המחדלים תימשך. "אני מרגיש שזו כרגע תרבות הכסתח. אני כאב שכול וכהורה לשני לוחמים במילואים, לא אתן לזה לקרות".