רוז ג'ירונה, הניצולה המבוגרת ביותר של השואה, הלכה לעולמה בגיל 113.
בתה אישרה כי נפטרה ביום שני בבית אבות בבלמור, ניו יורק. היא נולדה בשנת 1912 למשפחה יהודית בדרום-מזרח פולין, אז חלק מהאימפריה הרוסית. כילדה עברה עם משפחתה להמבורג, גרמניה, שם החלה את חייה החדשים.
בשנת 1937 נישאה ליהודי גרמני בשם יוליוס מנהיים, אך שנה לאחר מכן, בהיותה בחודש התשיעי להריונה, נקרעה משפחתה כאשר בעלה נלקח למחנה הריכוז בוכנוואלד.
בראיון שנתנה בשנת 1996 ל-USC Shoah Foundation, קרן ההיסטוריה של השואה, היא סיפרה כי חייל נאצי שפרץ לביתה ניסה לעצור גם אותה, אך חייל אחר מנע זאת בטענה: "היא בהיריון – עזוב אותה".
זמן קצר לאחר מכן, ילדה את בתה בשנת 1938, אך נאלצה להעניק לה שם מתוך רשימה שהוכתבה ליהודים על ידי המשטר הנאצי. "לא יכולתי לבחור את השם שרציתי – היטלר הכין רשימה של שמות מאושרים ליהודים, וזה היה היחיד שאהבתי", סיפרה.
כשהבינה כי אין להם עתיד בגרמניה הצליחה לארגן דרך קרוב משפחה בלונדון ויזה ליציאה לגרמניה, המיועדת לשנגחאי – אחד המקומות הבודדים בעולם שקיבלו פליטים יהודים באותה תקופה.
על פי הדיווח ברשת CNN בשנת 1940 הצליחה להשתמש בוויזה כדי לשחרר את בעלה מבוכנוואלד, בתנאי שהם יימלטו מגרמניה בתוך שישה שבועות וללא רכושם. כך הפליגו השלושה לסין, נמלטים מאימת הנאצים – אך עד מהרה התמודדו עם משטר מדכא נוסף.
עם הגעתם לשנגחאי, גילו כי יפן פלשה לסין והשתלטה על נמלי הים. בתוך זמן קצר, נאלצו היהודים לעבור לגטאות תחת פיקוח יפני מחמיר. המשפחה נאלצה לגור בחדר קטן ומזוהם, ששימש בעבר כחדר שירותים תחת גרם מדרגות. "איש לא יכול היה לצאת מהגטו ללא אישור של קצין יפני שכינה את עצמו 'מלך היהודים'," סיפרה בעדותה ל-USC Shoah Foundation.
על פי נתוני ועידת התביעות, כיום חיים בעולם כ-245,000 ניצולי שואה, מתוכם כ-14,000 מתגוררים בניו יורק.