המערכה הראשונה: ארה”ב גרפה את הרווחים מהמלחמה באוקראינה
מאז פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, ארצות הברית הפכה למרוויחה הגדולה ביותר בזירה הגיאופוליטית והכלכלית. כאשר רוסיה, ספקית האנרגיה המרכזית של אירופה, הודחה מהשוק בעקבות סנקציות מערביות, ארה”ב מיהרה למלא את הוואקום. התוצאה: הסכמי אספקת גז נוזלי (LNG) לאירופה בשווי מאות מיליארדי דולרים.
לפי נתוני משרד האנרגיה האמריקני, יצוא ה-LNG מארה”ב לאירופה שילש את עצמו בין 2021 ל-2023, מה שהפך את וושינגטון לשליטה החדשה בשוק האנרגיה האירופי. החוזים, שנחתמו לתקופות ארוכות של 10-20 שנה, מבטיחים שארה”ב תהיה ספקית האנרגיה המובילה של אירופה למשך שנים. במקביל, הכלכלה הרוסית ספגה מכה אנושה, כאשר תקציבה הממשלתי התכווץ עקב הירידה בהכנסות מאנרגיה.
אך הרווחים הכלכליים הם רק חלק מהסיפור. במונחים גיאופוליטיים, החלשת רוסיה באמצעות שחיקת צבאה באוקראינה והפסקת תלות אירופית באנרגיה רוסית, חיזקו משמעותית את עמדת ארה”ב במאזן הכוחות העולמי.
המערכה השנייה: טראמפ מתפנה לקרב האמיתי – סין
לאחר שנבחר מחדש לנשיאות בנובמבר 2024, טראמפ סימן מיידית את מטרתו האסטרטגית: העברת מוקד העימות העולמי מרוסיה לסין. מלחמת הסחר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם נכנסת לשלב חדש, ולשם כך, וושינגטון צריכה לסיים את המלחמה באוקראינה ולהבטיח שרוסיה לא תהפוך לבת-ברית קריטית של בייג’ינג.
אמש, טראמפ שלח מסר חד משמעי לעולם: הוא גירש מהבית הלבן את נשיא אוקראינה, ולודימיר זלנסקי, לאחר שזה סירב להתקדם להסכם שלום עם מוסקבה. במהלך כהונתו הראשונה, טראמפ נמנע מהסתבכות צבאית רחבת היקף, וכעת הוא נחוש שלא לבזבז משאבים על מלחמה שלא מקדמת את האינטרסים האמריקניים.
המערכה השלישית: למנוע ציר רוסי-סיני
אחד האיומים המרכזיים על הדומיננטיות האמריקנית הוא יצירת ציר רוסי-סיני חזק. המלחמה באוקראינה דחפה את מוסקבה קרוב מאוד לבייג’ינג. הסינים רכשו נפט רוסי בהנחה, סיפקו לרוסיה טכנולוגיות חלופיות, ופעלו יחד איתה ליצירת מערכת פיננסית עוקפת-דולר.
אם רוסיה תהפוך לבת-ברית מלאה של סין, העולם יתחלק לשני גושים כלכליים ברורים – עם מערכת בנקאית וסחר חלופית שתאיים על השליטה הפיננסית האמריקנית. טראמפ מבין זאת היטב, ולכן הוא נחוש למנוע דחיקת רוסיה עוד יותר לחיק סין.
המהלך האסטרטגי: סיום מהיר של מלחמת אוקראינה
הנשיא טראמפ מציב מטרה ברורה:
1. להגיע להסכם שלום בין אוקראינה לרוסיה במהירות האפשרית.
2. לאפשר לרוסיה לשמור על חלק מהשטחים שכבשה, במטרה להוריד את המתיחות.
3. לנטרל את המלחמה ולהתמקד בזירה החשובה באמת – המאבק מול סין.
המערכה הרביעית: המזרח התיכון – ישראל, איראן, ועסקת השלום הגדולה
בעוד שטראמפ ממקד את תשומת הלב הגיאופוליטית בעימות מול סין, הוא אינו מתעלם מהמערכה החשובה במזרח התיכון, שבה המאבק בין ישראל לאיראן תופס מקום מרכזי. ההסלמה באזור מאז אוקטובר 2023, שכללה את המלחמה בין ישראל לחמאס בעזה ואת התקפות החות’ים בתימן על נתיבי הסחר העולמיים, הפכה את האזור לשדה קרב משני במאבקי העל בין המעצמות. אך טראמפ, כמו תמיד, רואה את התמונה הרחבה יותר: איראן אינה רק אויב של ישראל או של מדינות המפרץ, אלא גם שחקן חשוב בציר רוסיה-סין.
הסיוע האיראני למוסקבה במלחמה באוקראינה – אספקת מל”טים מתאבדים מתקדמים וטכנולוגיות צבאיות אחרות – לא נעלם מעיני וושינגטון. בתמורה, רוסיה סיפקה לאיראן תמיכה טכנולוגית בתוכנית הגרעין שלה ופתחה לה גישה למערכות נשק חדשות. כל זה הופך את טהראן לאיום משמעותי יותר, לא רק על ישראל אלא גם על האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון. המטרה של טראמפ ברורה: לפגוע במעמדה של איראן כמתווכת בין רוסיה, סין והעולם הערבי, ולבודד אותה מבחינה דיפלומטית וכלכלית.
כאן נכנס לתמונה הסכם השלום ההיסטורי שעליו טראמפ עמל בין ישראל לערב הסעודית. טראמפ מאמין כי חיזוק הציר הסוני-אמריקני באזור – ישראל, סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות – לא רק שיבודד את איראן, אלא גם יקטין את הצורך האמריקני בהתערבות צבאית ישירה במזרח התיכון. מבחינתו, הסכמי אברהם היו רק הצעד הראשון, וכעת, לאחר שנבחר מחדש, הוא מתכנן להשלים את המשימה על ידי יצירת ברית ישראלית-סעודית שתביא לשינוי אסטרטגי כולל באזור.
עסקה כזו תשרת כמה מטרות בו-זמנית:
1. תבודד את איראן מבחינה אזורית ותספק לגוש הסוני-ישראלי תמיכה ישירה מארה”ב.
2. תעגן את ערב הסעודית עמוק בתוך הציר האמריקני, על חשבון ההתקרבות שלה לסין בשנים האחרונות, ובכך תבטיח שוושינגטון תישאר השחקן המרכזי במפרץ הפרסי ובמסחר הנפט העולמי.
3. תספק לישראל אופק מדיני שיחזק את ביטחונה ויאפשר לה להתמקד באיומים הגדולים יותר – איראן והשלוחות שלה, ולא רק חמאס וחיזבאללה.
השלמת ההסכם בין ישראל לסעודיה תהיה הישג אסטרטגי חסר תקדים, אך היא גם מסמלת את השינוי הרחב יותר שוושינגטון מקדמת – מעבר ממדיניות התמקדות במלחמות מקומיות למדיניות של גיבוש גושים כלכליים וצבאיים חזקים שיתמכו באסטרטגיה הכוללת של ארה”ב מול סין. טראמפ מבין שהמאבק באיראן אינו רק על המזרח התיכון, אלא על שליטה עולמית, ולכן חיזוק הבריתות במזרח התיכון חיוני למהלך הרחב יותר של ריסון רוסיה, בלימת איראן, והתמודדות עם סין.
כשהמלחמה באוקראינה מגיעה לסיומה והעימות מול בייג’ינג הופך לעדיפות עליונה, טראמפ רוצה לסיים את חוסר היציבות במזרח התיכון ולחזק את בעלי הברית של וושינגטון, כך שכאשר הקרב האמיתי מול סין יתעצם – ארה”ב תוכל להילחם בו מעמדת כוח.
סוף המשחק: מאבק כלכלי ומדיני בין וושינגטון לבייג’ינג
העימות בין ארה”ב לסין כבר מתרחש, אך תחת טראמפ הוא עומד להסלים. הסנקציות האמריקניות על טכנולוגיות מתקדמות, ההגבלות על חברות סיניות, והניסיונות לשבור את שליטתה של בייג’ינג בשרשראות האספקה העולמיות – כולם חלק מתוכנית כוללת לריסון סין.
אם וושינגטון תצליח לבודד את רוסיה ולהחזיר אותה למעמד עצמאי, היא תבטיח שבמאבק האמיתי על השליטה העולמית – סין תעמוד לבדה מול אמריקה.
סיכום: מעבר בין חזיתות
העשור האחרון התמקד במלחמה באירופה, אך העימות האמיתי נמצא במזרח אסיה. טראמפ מסמן שינוי כיוון דרמטי במדיניות האמריקנית: סיום המלחמה באוקראינה, ניטרול האיום הרוסי, והפניית כל המשאבים למאבק על הכלכלה, הסחר והשליטה העולמית מול המעצמה הגדולה באמת – סין.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי