תחילת חודש אדר בשנה שעברה ועל הקו מנהלת בית ספר יסודי ידוע ומוכר בירושלים שביקשה להתייעץ:
במסגרת החלפת משלוחי המנות בין תלמידות כיתה ד', אחת מהתלמידות פרצה בבכי לאחר שהיא קיבלה משהו פשוט מאוד מתלמידה אחרת אחרי שהיא השקיעה כל כך הרבה במשלוח מנות שהיא נתנה לתלמידה אחרת.
התלמידה הרגישה פגועה וחזרה לביתה מאוכזבת וממורמרת. אולם כאן סיפורנו רק התחיל כאשר אמא של אותה תלמידה כתבה בקבוצת הווסטאפ הכיתתית:
"מצטערת להרוס לכם את אווירת הפורים אבל חייבת לשתף. מעל שבוע שהבת שלי מדברת עם עיניים בורקות על הכנת משלוח מנות למישהי שהיא בכלל לא בין החברות הטובות שלה. נסענו במיוחד לקניון, בחרנו, קנינו, השקענו ובסוף היא גם כתבה מכתב יפה והכול בשביל לשמח את אותה תלמידה.
אלא שלאכזבת הבת שלי, במקום לקבל משהו ראוי בחזרה, היא קיבלה משהו...סליחה על הביטוי, די מעפן, שפשוט עורר בה פרץ של אכזבה.
באמת שאני לא מבינה, למה תלמידה אחת משקיעה את הנשמה שלה במשלוח המנות ואילו תלמידה אחרת מזלזלת...איפה ההוגנות כאן? אם היינו יודעים שזה מה שהבת שלנו תקבל, הייתי חוסכת לי את כל ההתרוצצויות וקונה לה משהו בהתאם במכולת השכונתית".
המנהלת סיפרה לי שבעקבות השיתוף של האמא, נוצר שיח מכוער בין ההורים שכלל חילופי האשמות והטחת עלבונות ברמה שנוצר קרע אמיתי בין ההורים.
"לא האמנו שמשלוח מנות אחד יוכל ליצור כל כך הרבה נזק" אמרה לי בתסכול ושאלה האם אוכל להגיע לשיחה מול קהילת ההורים והאם יש לי כיוון בעניין?
עניתי לה שאני מכיר מצוין את התופעה והכול מתחיל בזה שהתבלבלנו והפכנו את הטפל לעיקר:
כאילו, את מי זה בכלל מעניין כמה נצנצנים יש על המשלוח מנות או האם הוא מכיל כמויות של 'פררה רושה' ו'מקופלת' שמונחת אחר כבוד ליד שוקולד שוויצרי איכותי, לעומת משלוח מנות 'מעפן' שמכיל וופלים זולים.
פורים וכל עניין המשלוח מנות נועד הרי לפתוח את הלבבות ולקרב אותנו איש לרעהו. לגרום לנו לחשוב איך אנחנו יכולים לייצר חיוך ושמחה אמיתית אצל החברים והחברות שלנו. איך אנחנו רואים ומשדרים להם: אתם לא שקופים. אתם חשובים לנו. אבל מעל לכול:
איך אנחנו נותנים באמת, בשביל לתת. כמו הפרחים. ולא נותנים בשביל לקבל ולעסוק בכל מיני חשבונות קטנים.
איך אנחנו נותנים למשלוח המנות להפוך אותנו לאנשים גדולים. איכפתיים.
ובעיקר: איך אנחנו כהורים מצליחים לתווך לילדים שלנו את העובדה הכל כך מורכבת שיש ילדים שההורים שלהם יכולים לקנות משלוחי מנות שווים ומה לעשות. יש כאלו...שלא.
והילדים שההורים שלהם לא יכולים, בוודאי שלא צריכים לסבול מזה. או להרגיש לא בנוח.
נכון, זה לא קל לתווך תובנות כאלו לילדה בכיתה ד' ובכל זאת, זו בדיוק העבודה של ההורים. זו המשימה שלהם. ולא לעבור איתם מחנות לחנות ולמצוא את המשלוח מנות היקר והמפונפנן ביותר.
הגעתי ודיברתי מול ההורים האלו ולאחר מכן קראנו ביחד את אחד מהפוסטים המטלטלים שהתפרסמו בפייסבוק על אמא לשלושה ילדים שכתבה שהיא זוכרת איך שהיא הייתה ילדה להורים קשי יום ואיך שאמא שלה הכינה את משלוחי המנות בעצמה בגלל שלא היה להם כסף בבית. וכמה שהיא התביישה בזה ועד עכשיו זוכרת בדיוק את המבטים של החברים שלה לכיתה. הפוסט ארוך ומטלטל כאשר בסופו כותבת האמא כשהיא פונה לשאר האמהות:
"בבקשה מכם! תגידו לילדים שלכם להיזהר בכדי לא לגרום לעוד תלמידים לצאת מצולקים מחג הפורים. זה תלוי רק בכם!"
*
העניין הוא פשוט: כמה הורים באמת מדברים עם הילדים שלהם על עניין משלוחי המנות ועושים להם הכנה ומסבירים להם שייתכן והם יקבלו משלוח פחות שווה ממה שהם נתנו?
כמה הורים באמת מודעים לעניין שלא פחות חשוב מלדאוג שלילדה שלך יהיה משלוח מנות ראוי, זה לדאוג שהיא לא תעליב או תפגע בילדה שאין לה את האמצעים לקנות ולהשיג משלוח מנות ראוי ובכל זאת לתת לה את התחושה הטובה שהמשלוח מנות שלה הוא הכי טוב בעולם?
אדר הגיע ופורים מתקרב אלינו בצעדי ענק, וזה הזמן ללמד את הילדים שלנו שמתוק צריך להיות לא רק בשפתיים באמצעות השוקולד השווה אלא גם בלב, באמצעות המילים והרגישות של הילדים שלנו
ואת זה רק אנחנו נעשה.