אנו מביאים כאן את נוסחו המלא של מכתב מחאה שנשלח לשופטת דליה דורנר בעניין החלטת להתיר את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין. המכתב נשלח על ידי לוחמים, קצינים וחיילים המבטאים את כאבם ומחאתם נוכח החלטתה.
יצויין כי המכתב מופיע באתר האינטרנט 'ליכודניק' (www.likudnik.co.il)
וניתנת בו האפשרות להצטרף אליו בחתימת הזדהות.
מכתב גלוי לשופטת דורנר:
כמו הילד בספרו של הנס כריסטיאן אנדרסן ("המלך הוא עירום") גם אנחנו גילינו את המלך בסיפור שלנו במערומיו. כמו הילד גם אנחנו רוצים להחזיר את השפיות לממלכה של כולנו. קשר הדם וחובתנו המוסרית כלפי מי שלחם בקרבות ג'נין וכלפי מי שלא שב אינם נותנים לנו כל מוצא אלא להביא לדיון ציבורי את אשר עינינו ראו ולאפשר לציבור בשכל לשפוט.אולי המכתב שלנו אליך יהיה גם הזדמנות נדירה עבורך לראות כיצד ה"מלך" נראה בעיני נתיניו ואולי לעשות חשבון נפש עצמי לטובת כולנו – לנו ברור שפסק דינך אינו מעיד על בג"ץ שאמון הציבור בו יקר לכולנו.
לעצם הענין,כמו מוצב האו"ם שחייליו עמדו וצפו ביושר נייטרלי טהור על חיילינו שנחטפים לבלי שוב ללבנון, כך פסק הדין שניתן על ידי ב"גץ ניצב לו והביט חסר כל כוונה ומעש ולא עשה דבר כדי להגן על שמם הטוב, כבודם וזכרם של הנופלים וחבריהם לנשק.חמור מכך, השופטת דורנר אף הגדילת לעשות ופסק דינך יותר ממרמז כי בהחלט יתכן שעלילת הדם שבסרט היא "אמת" ועל כך כל אדם ישר והגון צריך להזדעזע.כך אמרת השופטת דורנר: "בעיצומה של הלחימה ובימים שלאחריה נאסרה כניסת עיתונאים למחנה... האיפול התקשורתי תרם למחלוקת, השוררת עד היום, לגבי אופן התרחשות האירועים לאשורם".
וזאת אמרת השופטת דורנר כאשר מבקשים להציג סרט דוקומנטרי לפיו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין הרסו כביכול בית חולים ומנעו טיפול רפואי, ירו במכוון בילדים, ניסו להעלים גופות, דרסו בשרשראות טנק אנשים כפותים, השחיתו גופות, הטיחו ראשי ילדים בקירות וירו בהם בדם קר (הכל על ידי ראיונות של עדים כביכול, עריכה קולנועית – פוטומונטאז' של תמונה וסאונד), ועל דברים אלה אמרת השופטת דורנר בהמשך פסק דינך "קשה להבחין בין מגמתו הפוליטית של הסרט לבין הטענות העובדתיות המוצגות בו" ובהמשך אמרת דברים שמהם עולה שההגנה על כבודם של חללי מערכות ישראל ועל רגשות המשפחות השכולות אינה לתכלית ראויה ואף נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כאן אנו רוצים לשאול שאלות גלויות את השופטת הנכבדה דליה דורנר: שאלות שנשאלת על ידי המשפחות השכולות, חיילי המילואים, המדינה ואולם, בפסק דינך הסתרת מהציבור את כל העובדות והשאלות שלהלן ולא התייחסת לאף אחת מהן:א. לבית המשפט הוגש מסמך של צה"ל שקובע כי המפיק בפועל של הסרט "ג'נין ג'נין" איאד סמודי היה חבר בארגון טרור – גדודי חללי אל אקצא ופעולותיו החבלניות כללו בין היתר הספקת חומרי חבלה לצורך ביצוע פיגועים. שותפו אכרם אבו סבא גיבור הסרט גם הוא מחבל פעיל. האם יתכן שארגוני טרור כדוגמת חמאס וחיזבאללה יוכלו להקרין בבתי הקולנוע בישראל ובטלוויזיה סרטי תעמולה? האם היות היוצר אוייב בפועל אינה מחייבת אותך, השופטת דורנר, להתייחס לעובדה זו?
האם נדרש תצהיר חתום על ידי מפקד גדודי חללי אל אקצא שהסרט "ג'נין ג'נין" הנו פרי ארגונו כדי לשנות את מאזן הערכים? האם כאשר אזרח ישראלי (מוחמד בכרי) מתרועע עם מחבלים שמספקים אמצעי חבלה לביצוע פיגועים ועושה יחד עמם סרט, אין לומר עליו כי הוא מבקש סעד בחוסר ניקיון כפיים ולכן דינה של בקשתו להידחות? האם בנסיבות כאלה, היקף ההגנה על חופש הביטוי צריך להיות קצת שונה? האם העובדה שהמוטיבציה לסרט זה מגיעה ממחבלים השואפים להרס ורצח בכל דרך אינה מהווה שיקול בנושא הפגיעה בשלום הציבור העומד כשיקול בפני המועצה לסרטים?
ב. בתשובת הלוחמים לעתירה הוגשו מסמכים מטעם מומחים בתחום הבטחון. הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון כותב: המטרה (בסרט זה)הנה ליצור דה הומניזציה של החייל והאדם הישראלי ...ומדינה שפועלת כך דמה מותר" ...הקרנת סרט כזה... כמוה כתוספת שמן למדורה או כהדלקת גפרור בחלל רווי אדי בנזין וחברה חפצת חיים .. מחובתן למנוע מצבים מסוג זה" . ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר תא"ל יחיעם ששון כותב:"התרת הקרנת סרט הסתה ותעמולה כה קיצוני יש בה , להערכתי המקצועית, כדי לשלהב יצרים ולגרום בוודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור"
ומעבר לכולם שר הבטחון שאול מופז כותב ב – 20 ליולי 2003 כי "ההסתה הפרועה המופיעה בסרט,ההצגה המגמתית והשקרית של העובדות בו – כל אלה עלולים ללבות את היצרים של מי שמנסים לפגוע בנו ולהגביר את המוטיבציה של אויבינו....הסרט 'ג'נין ג'נין נועד לפגוע בצה"ל ובמדינת ישראל ולהחליש את יכולת העמידה שלנו..מחזק אני את ידיהם של הלוחמים ושל המשפחות השכולות בהתנגדותן להקרנת הסרט בציבור"האם ניתן להתעלם מגורמים מכובדים אלה ולא להתייחס כלל לחוות דעתם? האם לחוות דעת מומחים בתחום הביטחון, הטרור ומזרחנות, לפיהן הסרט נותן לגיטימציה לביצוע פיגועים ויש בו סכנה ביטחונית באקלים הקיים לא מגיעה התייחסות ספציפית?
ג. העובדה כי בן אחיו הרוצח של מוחמד בכרי אמר כי סייע למעשה ההתאבדות והרצח באוטובוס בצומת מירון (ורצח נשים זקנים וטף) "לאור מה שראה שקרה בג'נין הובאה לידיעת השופטים הנכבדים.
יותר מכך במהלך הדיון בבג"ץ הבאנו את דבריו של מוחמד בכרי עצמו שאמר בראיון טלויזיה כי הוא מבין את המניע למעשה אחייניו הרוצחים לאור מה שראו שקרה בג'נין. האחיינים לא היו בג'נין ומה שראו הוא כנראה הסרט המסית שלפנינו. האם אין זו הוכחה שיש סכנה ממשית לשלום הציבור בחשיפת הסרט בפני קיצוניים העלולים לעשות מעשה? האם אין מקום לפחות להתייחס לאלמנט זה בפסק דין מלומד? האם ברי לגברתי השופטת דורנר שאין סכנה קרובה לוודאי שהסרט יהווה "טריגר" ויגרום לערבי ישראלי אלמוני לקום ולעשות מעשה? להיות מסיע מתאבדים או מתאבד פוטנציאלי , הרי זה מן המפורסמות שהמדיום הקולנועי הנו בעל עוצמה ייחודית בין היתר בגלל הישיבה בחדר החשוך, עוצמת הסאונד, הוויזואליות ששואבת אותך לתוכה ואף הנשיא ברק הבחין בין כוחו של סרט לעומת מחזה.
ד. האם יתכן שהעתים השתנו וכעת הסכנה הנשקפת לשלום הציבור היא מהסוג שבית המשפט לא ידע ולא הכיר כאשר קבע את נוסחת ההסתברות לפיה יוגבל מאד חופש הביטוי עקב פגיעה בשלום הציבור? היש חולק שפיגועי ההתאבדות בהם אדם אחד (סייען או מתאבד)מביא לרצח של עשרות חפים מפשע, הנם תוצר ימינו והאם עקב כך שומה על בג"ץ להפעיל את נוסחת האיזון ביתר זהירות ואולי אף להתאימה לסיכונים החדשים? וכיצד זה שופטים שמונחים כגון "רשלנות", "השוקל הטוב", "נוסחת לרנד האנד" וכיו"ב מתעלמים מחוות דעת מומחים שמזהירות מפני הסכנה שבסרט ופועלים כדבר שבשגרה למרות שגודל הנזק וכך גם תוחלת הנזק שעלולים לנבוע מהחלטתם, גדלו בעשרות מונים? איזה רקע בתחום הביטחוני ו/או בתחום הטרור האסלאמי עומד לשופט שקובע שמהסרט לא נשקפת כל סכנה ומה קורה כאשר השופט עושה זאת בניגוד לדעת מומחים, ללא כל ביסוס מהימן אחר? האם הוא מתרשל בתפקידו או שהוא סתם מגלה אדישות לחיי אדם?
ה. הסרט מתחזה להיות סרט דוקומנטרי, שמציג תמונה עובדתית כאילו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין ביצעו זוועות כדוגמת מעשי מעשי הנאצים (הטיחו ראשם של ילדים בדם קר בקיר, דרסו בשרשראות טנק אזרחים כפותים ששכובים בשורה על הקרקע ועוד. האם מכך שבג"ץ ייתן היתר להקרנתו, הדבר ישמש כקרדום לחפור בו על ידי חורשי רעתנו בעולם ויסכן את שלומם של יהודי העולם? האם בג"ץ לא קרא את הסקר לפיו רוב אזרחי אירופה חושבים שהיהודים וישראל מסוכנים לשלום העולם? האם בג"ץ לא קרא את הסקר לפיו 17% מאזרחי איטליה חושבים שמוטב שישראל לא הייתה קיימת כלל? האם בג"ץ לא מבין שהדבר הראשון שמוחמד בכרי יעשה לאחר שבג"ץ ייתן אישור להקרין את הסרט זה לומר שהסרט הוא "אמת" והחלטת בג"ץ היא גושפנקא לכך .
ו. הסרט נפסל במאי 2003 לשידור על ידי ערוץ ARTE הצרפתי (שאינו נחשד באהדה לישראל) מתוך הבנה לפניית גורמים רבים בחברה הצרפתית ובקהילה היהודית בצרפת. "פחדנו שהסרט יעורר מהומות, רק אתמול היו אירועים אנטישמיים בצרפת ואנחנו רוצים להיות זהירים" –דברי מנכ"ל הערוץ הצרפתי.מסמכים בנושא הוגשו גם הם לעיון השופטים האם כבוד השופטת יש סיבה לכך שבצרפת החשש לשלום הציבור משמעותי וחשוב יותר מהחשש לשלום הציבור אצלנו כאשר לא עובר חודש ללא מעשה התאבדות ורצח נוראיים?
ז. בהכרעת הדין קבעת השופטת דורנר כי החלטת המועצה לא משיגה את התכלית של צמצום גישת הציבור לסרט כי אם להיפך (עקב הפרסום שיוצרת הפסילה). גם כאן לביהמ"ש הוגשו מסמכים המעידים על כך כי פסילת הסרט מהווה שיקול בהחלטת ערוצי טלויזיה במדינות זרות אם להקרינו. אי ההקרנה בערוץ ARTE גם היא נשענה על החלטת המועצה בישראל ועל נימוקיה!. בפני ביהמ"ש יש פניות של קהילות יהודיות בעולם ומפיצי סרטים שאומרות שהיתר של בג"ץ להקרין את הסרט פירושו סלילת הדרך בפני הקרנת הסרט ללא כל קושי בכל מקום בעולם למשל בערוץ ARTE!. הצגנו חוו"ד של נציג חברת הפצה בארה"ב שמסביר שהסרט מתקשה לעמוד בתקן אמריקאי כלשהו ולכן יש קושי להפיצו ואולם, כעת החלטת בג"ץ סללה את הדרך בפני הסרט.ובנוסף, האם העובדה שניתן באמצעות צלחת לווין לראות שידורים מסיתים אחרים ממדינות ערב צריכה להכשיר את הקרקע לכך שגם אנחנו ניתן יד לדברי הסתה ושנאה כלפי העם היהודי וחיילי צה"ל?
ח. ואחרי כל זאת אנחנו שאלנו:"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הםיקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (נשיא ביהמ"ש העליון) על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכבודם ובשמם הטוב של הנופלים.שאלנו את השופטת דורנר מדוע שבג"ץ לא יממש את סמכותו וייתן סעד חוקתי לפיו בנסיבות המקרה באיזון שבין זכות האדירים "כבוד האדם" (שמוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) לבין חופש הביטוי (שאינו מוגן בחוק יסוד), הזכות ל"כבוד האדם" של הנופלים וחיילי צה"ל שלחמו בג'נין גוברת? שאלנו האם יש מקום לתת סעד זמני עד אשר יתברר אם המשפחות השכולות יכולת לקבל סעד בעילה של לשון הרע לאור זאת שלשון הרע היא כלפי "ציבור"? האם יעלה על הדעת להשאיר את הנופלים, חבריהם לנשק והמשפחות ללא כל סעד?הבאנו את דברי כב' הנשיא לנדוי וכב' הנשיא ברק - "הזהירות שבה אנו חייבים ברגשותיהם של המשפחות השכולות שקולה כנגד הסלידה מכל צורה של צנזורה". אך בפסק דינך אין ולו פיסקה ראויה אחת על כבוד האדם (החי והמת), הזכות לשם טוב, הזכות של משפחות שכולות להגן על רגשות השכול ועל זכר יקיריהן.ח. האם יש סיבה לכך כבוד השופטת שהיה צורך לבקש ולהתחנן על צירוף המשפחות השכולות והלוחמים לעתירה? הרי אלה הם נפגעים ישירים מדברי ההסתה של בכרי? האם היה צורך ב"נדיבות הלב" (כפי שאמרה כבוד השופטת דורנר בדיון)של עורך הדין פלדמן – עורך דינו של העותר כדי שיתאפשר לנציג הלוחמים לומר את דברו בקיצור רב בפני בית המשפט? מדוע סירבת גברתי? באופן תמוה ועיקש גרמת לעשרות בני משפחה שכולים להרים את עצמם מתהום השכול ולכתת רגלים לירושלים ולהתחנן בפניך לאפשר להם להשמיע את קולם. גרמת לנו להרגיש כמו גרים בארץ זרה. הדרך בה פנית אלינו, גבהות הלב, האטימות וסירובך הלאקוני, ללא כל יכול לראות אותנו ואת טיעוניהם המלומדים של עורכי הדין שלנו, הכו בפרצופינו את הקור העז המגיע מבית המשפט הבלגי או בית המשפט בהאג. רק אחרי בקשות חוזרות ונשנות ומאבק עיקש מצדנו, ורק כעבור מס' חודשים החלטת לאפשר לנו לממש את זכותנו הבסיסית וחובתנו האנושית – להגן על יקירנו ועל עצמנו בפני בית המשפט. לא אחת שאלנו את עצמנו מה פשר סירובך העיקש והתמוה?מדינה ששמם הטוב של נופליה הוא הפקר ושמשפחות שכולות נרמסות באטימות לב ודעות קדומות של שופטים מורמים מעם ספק אם היא ראויה לבנים אלו שלחמו באופן המוסרי ביותר. לסיוםניסיון העבר המר של ההיסטוריה מלמד כי אנשים נאורים ככל שיהיו לפעמים אינם מאזנים את חוש הצדק, ההיגיון הבריא והשכל הישר ונעשים עבדים לאידיאולוגיה וכאשר אתה נעשה עבד לאידיאולוגיה הכל מותר. האם את גברתי- האדון היושב בדין לא הפכת כאן במידת מה למשרתו הנאמן והצייתן של "חופש הביטוי" – עבד כי ימלוך – מדוע לא ניכרת התלבטות בקשר לדברים שהצגנו בזאת? מדוע הם הוסתרו מהציבור ואפילו לא זכו להתייחסות כלשהי? אמרנו לבג"ץ, אם דבריו של בית המשפט העליון על כך שחופש הביטוי אינו ערך אבסולוטי, אינו מילים ריקות מתוכן, אזי הכיצד ניתן להיאמר בנסיבות המקרה שלנו כי החלטתה של מועצת הסרטים לוקה בחוסר סבירות קיצוני שמצדיק את פסילתה?האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על כבודם ושמם הטוב של הנופלים וחבריהם לנשק? האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על רגשות השכול? האם זה לא סביר באופן קיצוני לומר שהחברה הישראלית לא מוכנה לקבל את הפגיעה שהסרט הנ"ל פוגע בזכויות ובאנשים הנ"ל ומכאן הפגיעה של הסרט ברגשות הציבור היא כזו שמצדיקה את הגבלתו או פסילתו? האם זה לא סביר באופן קיצוני להיות בדעה אחת עם מומחים לענייני טרור ובטחון ולקבוע שבסרט גלומה סכנה לשלום הציבור במידה ובעוצמה שמצדיקה את פסילתו?אין ספק כי השאלה האם לפסול את הסרט היא שאלה קשה לאור מעמדו של חופש הביטוי, אבל בוודאי שאין לומר שהחלטת המועצה לביקורת סרטים לפסול את הסרט אינה סבירה באופן קיצוני ולכן בג"ץ יתערב בהחלטתה.אכן שאלות נכבדות, חשובות וקשות. שאלות שבג"ץ הותיר תלויות ללא מענה בחלל האוויר. אם היית טורחת להתמודד עם השאלות הקשות והרלבנטיות שאנו מעלים, לא היינו כה נחרצים. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות, מאמינים בחשיבות מעמדו וחוסנו של בית המשפט העליון, רואים בו עמוד תווך מרכזי בחברה הישראלית ורוצים בחיזוקו והעלאת קרנו ומקווים שדברנו לא ישמשו כלי בידי מי שרוצים להתנכל לו ולמעמדו, ואולם איננו יכולים בשום פנים להבליג על האופן החד צדדי של הדיון ומבלי להתייחס לטיעונים כבדי משקל. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות מצפים שכולנו בכל שדרות העם פועלים סוחרים חברי כנסת שרים ושופטים נהיה נציגים נאמנים של עצמנו ולא "מועצת האו"ם" או בית הדין הבינלאומי בהאג. בתוך שאר השיקולים עלינו להגן על הערכים והאנשים שהם ציפור נפשה של הארץ הזו.טובי בניה של הארץ ש- כ"ג מהם מעולם לא חזרו. עולם ומלואו של נערים וגברים שעברו מבית לבית, מסמטא לסמטא חושפים את גופם הפגיע ומאפשרים לכל עולמם להיגדע תוך שבריר רסיס השניה. נאמנים לערכי הלחימה המוסרית של צה"ל. ניצבים בפני משימה בלתי אפשרית אותה הם לא בחרו. שמים את טובתם האישית והשקפותיהם האישיות בצד למען טובת הכלל. המעט שניתן לעשות כעת הוא להביא את הענין לדיון נוסף בפני הרכב רחב של שופטי בג"ץ. המעט שאנחנו מבקשים זה שפסק הדין שינתן (ותהא התוצאה אשר תהא) יינתן בכנות, ביושר, בשיקול דעת, בהתלבטות, בלב פתוח, ללא משוא פנים, ללא זלזול וללא גבהות לב ואולי ניתן יהיה לתקן את העוול שנעשה.מאת משפחות שכולות וחיילים במילואים שלחמו בג'נין
מאת יורם לביא, סגן אלוף, מג"ד במילואים ד"ר דוד צנגן, רב סרן במילואים רפי לדרמן, רב סרן במילואים חגי טל, אח שכול יונתן בן דוד, אח שכול חיים עזורי, אח שכול
העתקים: 9. השופטת דורנר 10. נשיא בית המשפט העליון 11. יו"ר הכנסת 12. נשיא המדינה 13. שר המשפטים 14. שר החוץ 15. שר הביטחון 16. ראש הממשלה.
יצויין כי המכתב מופיע באתר האינטרנט 'ליכודניק' (www.likudnik.co.il)
וניתנת בו האפשרות להצטרף אליו בחתימת הזדהות.
מכתב גלוי לשופטת דורנר:
כמו הילד בספרו של הנס כריסטיאן אנדרסן ("המלך הוא עירום") גם אנחנו גילינו את המלך בסיפור שלנו במערומיו. כמו הילד גם אנחנו רוצים להחזיר את השפיות לממלכה של כולנו. קשר הדם וחובתנו המוסרית כלפי מי שלחם בקרבות ג'נין וכלפי מי שלא שב אינם נותנים לנו כל מוצא אלא להביא לדיון ציבורי את אשר עינינו ראו ולאפשר לציבור בשכל לשפוט.אולי המכתב שלנו אליך יהיה גם הזדמנות נדירה עבורך לראות כיצד ה"מלך" נראה בעיני נתיניו ואולי לעשות חשבון נפש עצמי לטובת כולנו – לנו ברור שפסק דינך אינו מעיד על בג"ץ שאמון הציבור בו יקר לכולנו.
לעצם הענין,כמו מוצב האו"ם שחייליו עמדו וצפו ביושר נייטרלי טהור על חיילינו שנחטפים לבלי שוב ללבנון, כך פסק הדין שניתן על ידי ב"גץ ניצב לו והביט חסר כל כוונה ומעש ולא עשה דבר כדי להגן על שמם הטוב, כבודם וזכרם של הנופלים וחבריהם לנשק.חמור מכך, השופטת דורנר אף הגדילת לעשות ופסק דינך יותר ממרמז כי בהחלט יתכן שעלילת הדם שבסרט היא "אמת" ועל כך כל אדם ישר והגון צריך להזדעזע.כך אמרת השופטת דורנר: "בעיצומה של הלחימה ובימים שלאחריה נאסרה כניסת עיתונאים למחנה... האיפול התקשורתי תרם למחלוקת, השוררת עד היום, לגבי אופן התרחשות האירועים לאשורם".
וזאת אמרת השופטת דורנר כאשר מבקשים להציג סרט דוקומנטרי לפיו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין הרסו כביכול בית חולים ומנעו טיפול רפואי, ירו במכוון בילדים, ניסו להעלים גופות, דרסו בשרשראות טנק אנשים כפותים, השחיתו גופות, הטיחו ראשי ילדים בקירות וירו בהם בדם קר (הכל על ידי ראיונות של עדים כביכול, עריכה קולנועית – פוטומונטאז' של תמונה וסאונד), ועל דברים אלה אמרת השופטת דורנר בהמשך פסק דינך "קשה להבחין בין מגמתו הפוליטית של הסרט לבין הטענות העובדתיות המוצגות בו" ובהמשך אמרת דברים שמהם עולה שההגנה על כבודם של חללי מערכות ישראל ועל רגשות המשפחות השכולות אינה לתכלית ראויה ואף נוגדת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
כאן אנו רוצים לשאול שאלות גלויות את השופטת הנכבדה דליה דורנר: שאלות שנשאלת על ידי המשפחות השכולות, חיילי המילואים, המדינה ואולם, בפסק דינך הסתרת מהציבור את כל העובדות והשאלות שלהלן ולא התייחסת לאף אחת מהן:א. לבית המשפט הוגש מסמך של צה"ל שקובע כי המפיק בפועל של הסרט "ג'נין ג'נין" איאד סמודי היה חבר בארגון טרור – גדודי חללי אל אקצא ופעולותיו החבלניות כללו בין היתר הספקת חומרי חבלה לצורך ביצוע פיגועים. שותפו אכרם אבו סבא גיבור הסרט גם הוא מחבל פעיל. האם יתכן שארגוני טרור כדוגמת חמאס וחיזבאללה יוכלו להקרין בבתי הקולנוע בישראל ובטלוויזיה סרטי תעמולה? האם היות היוצר אוייב בפועל אינה מחייבת אותך, השופטת דורנר, להתייחס לעובדה זו?
האם נדרש תצהיר חתום על ידי מפקד גדודי חללי אל אקצא שהסרט "ג'נין ג'נין" הנו פרי ארגונו כדי לשנות את מאזן הערכים? האם כאשר אזרח ישראלי (מוחמד בכרי) מתרועע עם מחבלים שמספקים אמצעי חבלה לביצוע פיגועים ועושה יחד עמם סרט, אין לומר עליו כי הוא מבקש סעד בחוסר ניקיון כפיים ולכן דינה של בקשתו להידחות? האם בנסיבות כאלה, היקף ההגנה על חופש הביטוי צריך להיות קצת שונה? האם העובדה שהמוטיבציה לסרט זה מגיעה ממחבלים השואפים להרס ורצח בכל דרך אינה מהווה שיקול בנושא הפגיעה בשלום הציבור העומד כשיקול בפני המועצה לסרטים?
ב. בתשובת הלוחמים לעתירה הוגשו מסמכים מטעם מומחים בתחום הבטחון. הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון כותב: המטרה (בסרט זה)הנה ליצור דה הומניזציה של החייל והאדם הישראלי ...ומדינה שפועלת כך דמה מותר" ...הקרנת סרט כזה... כמוה כתוספת שמן למדורה או כהדלקת גפרור בחלל רווי אדי בנזין וחברה חפצת חיים .. מחובתן למנוע מצבים מסוג זה" . ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר תא"ל יחיעם ששון כותב:"התרת הקרנת סרט הסתה ותעמולה כה קיצוני יש בה , להערכתי המקצועית, כדי לשלהב יצרים ולגרום בוודאות קרובה לפגיעה בשלום הציבור"
ומעבר לכולם שר הבטחון שאול מופז כותב ב – 20 ליולי 2003 כי "ההסתה הפרועה המופיעה בסרט,ההצגה המגמתית והשקרית של העובדות בו – כל אלה עלולים ללבות את היצרים של מי שמנסים לפגוע בנו ולהגביר את המוטיבציה של אויבינו....הסרט 'ג'נין ג'נין נועד לפגוע בצה"ל ובמדינת ישראל ולהחליש את יכולת העמידה שלנו..מחזק אני את ידיהם של הלוחמים ושל המשפחות השכולות בהתנגדותן להקרנת הסרט בציבור"האם ניתן להתעלם מגורמים מכובדים אלה ולא להתייחס כלל לחוות דעתם? האם לחוות דעת מומחים בתחום הביטחון, הטרור ומזרחנות, לפיהן הסרט נותן לגיטימציה לביצוע פיגועים ויש בו סכנה ביטחונית באקלים הקיים לא מגיעה התייחסות ספציפית?
ג. העובדה כי בן אחיו הרוצח של מוחמד בכרי אמר כי סייע למעשה ההתאבדות והרצח באוטובוס בצומת מירון (ורצח נשים זקנים וטף) "לאור מה שראה שקרה בג'נין הובאה לידיעת השופטים הנכבדים.
יותר מכך במהלך הדיון בבג"ץ הבאנו את דבריו של מוחמד בכרי עצמו שאמר בראיון טלויזיה כי הוא מבין את המניע למעשה אחייניו הרוצחים לאור מה שראו שקרה בג'נין. האחיינים לא היו בג'נין ומה שראו הוא כנראה הסרט המסית שלפנינו. האם אין זו הוכחה שיש סכנה ממשית לשלום הציבור בחשיפת הסרט בפני קיצוניים העלולים לעשות מעשה? האם אין מקום לפחות להתייחס לאלמנט זה בפסק דין מלומד? האם ברי לגברתי השופטת דורנר שאין סכנה קרובה לוודאי שהסרט יהווה "טריגר" ויגרום לערבי ישראלי אלמוני לקום ולעשות מעשה? להיות מסיע מתאבדים או מתאבד פוטנציאלי , הרי זה מן המפורסמות שהמדיום הקולנועי הנו בעל עוצמה ייחודית בין היתר בגלל הישיבה בחדר החשוך, עוצמת הסאונד, הוויזואליות ששואבת אותך לתוכה ואף הנשיא ברק הבחין בין כוחו של סרט לעומת מחזה.
ד. האם יתכן שהעתים השתנו וכעת הסכנה הנשקפת לשלום הציבור היא מהסוג שבית המשפט לא ידע ולא הכיר כאשר קבע את נוסחת ההסתברות לפיה יוגבל מאד חופש הביטוי עקב פגיעה בשלום הציבור? היש חולק שפיגועי ההתאבדות בהם אדם אחד (סייען או מתאבד)מביא לרצח של עשרות חפים מפשע, הנם תוצר ימינו והאם עקב כך שומה על בג"ץ להפעיל את נוסחת האיזון ביתר זהירות ואולי אף להתאימה לסיכונים החדשים? וכיצד זה שופטים שמונחים כגון "רשלנות", "השוקל הטוב", "נוסחת לרנד האנד" וכיו"ב מתעלמים מחוות דעת מומחים שמזהירות מפני הסכנה שבסרט ופועלים כדבר שבשגרה למרות שגודל הנזק וכך גם תוחלת הנזק שעלולים לנבוע מהחלטתם, גדלו בעשרות מונים? איזה רקע בתחום הביטחוני ו/או בתחום הטרור האסלאמי עומד לשופט שקובע שמהסרט לא נשקפת כל סכנה ומה קורה כאשר השופט עושה זאת בניגוד לדעת מומחים, ללא כל ביסוס מהימן אחר? האם הוא מתרשל בתפקידו או שהוא סתם מגלה אדישות לחיי אדם?
ה. הסרט מתחזה להיות סרט דוקומנטרי, שמציג תמונה עובדתית כאילו חיילי צה"ל שלחמו בג'נין ביצעו זוועות כדוגמת מעשי מעשי הנאצים (הטיחו ראשם של ילדים בדם קר בקיר, דרסו בשרשראות טנק אזרחים כפותים ששכובים בשורה על הקרקע ועוד. האם מכך שבג"ץ ייתן היתר להקרנתו, הדבר ישמש כקרדום לחפור בו על ידי חורשי רעתנו בעולם ויסכן את שלומם של יהודי העולם? האם בג"ץ לא קרא את הסקר לפיו רוב אזרחי אירופה חושבים שהיהודים וישראל מסוכנים לשלום העולם? האם בג"ץ לא קרא את הסקר לפיו 17% מאזרחי איטליה חושבים שמוטב שישראל לא הייתה קיימת כלל? האם בג"ץ לא מבין שהדבר הראשון שמוחמד בכרי יעשה לאחר שבג"ץ ייתן אישור להקרין את הסרט זה לומר שהסרט הוא "אמת" והחלטת בג"ץ היא גושפנקא לכך .
ו. הסרט נפסל במאי 2003 לשידור על ידי ערוץ ARTE הצרפתי (שאינו נחשד באהדה לישראל) מתוך הבנה לפניית גורמים רבים בחברה הצרפתית ובקהילה היהודית בצרפת. "פחדנו שהסרט יעורר מהומות, רק אתמול היו אירועים אנטישמיים בצרפת ואנחנו רוצים להיות זהירים" –דברי מנכ"ל הערוץ הצרפתי.מסמכים בנושא הוגשו גם הם לעיון השופטים האם כבוד השופטת יש סיבה לכך שבצרפת החשש לשלום הציבור משמעותי וחשוב יותר מהחשש לשלום הציבור אצלנו כאשר לא עובר חודש ללא מעשה התאבדות ורצח נוראיים?
ז. בהכרעת הדין קבעת השופטת דורנר כי החלטת המועצה לא משיגה את התכלית של צמצום גישת הציבור לסרט כי אם להיפך (עקב הפרסום שיוצרת הפסילה). גם כאן לביהמ"ש הוגשו מסמכים המעידים על כך כי פסילת הסרט מהווה שיקול בהחלטת ערוצי טלויזיה במדינות זרות אם להקרינו. אי ההקרנה בערוץ ARTE גם היא נשענה על החלטת המועצה בישראל ועל נימוקיה!. בפני ביהמ"ש יש פניות של קהילות יהודיות בעולם ומפיצי סרטים שאומרות שהיתר של בג"ץ להקרין את הסרט פירושו סלילת הדרך בפני הקרנת הסרט ללא כל קושי בכל מקום בעולם למשל בערוץ ARTE!. הצגנו חוו"ד של נציג חברת הפצה בארה"ב שמסביר שהסרט מתקשה לעמוד בתקן אמריקאי כלשהו ולכן יש קושי להפיצו ואולם, כעת החלטת בג"ץ סללה את הדרך בפני הסרט.ובנוסף, האם העובדה שניתן באמצעות צלחת לווין לראות שידורים מסיתים אחרים ממדינות ערב צריכה להכשיר את הקרקע לכך שגם אנחנו ניתן יד לדברי הסתה ושנאה כלפי העם היהודי וחיילי צה"ל?
ח. ואחרי כל זאת אנחנו שאלנו:"כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הםיקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (נשיא ביהמ"ש העליון) על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכבודם ובשמם הטוב של הנופלים.שאלנו את השופטת דורנר מדוע שבג"ץ לא יממש את סמכותו וייתן סעד חוקתי לפיו בנסיבות המקרה באיזון שבין זכות האדירים "כבוד האדם" (שמוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו) לבין חופש הביטוי (שאינו מוגן בחוק יסוד), הזכות ל"כבוד האדם" של הנופלים וחיילי צה"ל שלחמו בג'נין גוברת? שאלנו האם יש מקום לתת סעד זמני עד אשר יתברר אם המשפחות השכולות יכולת לקבל סעד בעילה של לשון הרע לאור זאת שלשון הרע היא כלפי "ציבור"? האם יעלה על הדעת להשאיר את הנופלים, חבריהם לנשק והמשפחות ללא כל סעד?הבאנו את דברי כב' הנשיא לנדוי וכב' הנשיא ברק - "הזהירות שבה אנו חייבים ברגשותיהם של המשפחות השכולות שקולה כנגד הסלידה מכל צורה של צנזורה". אך בפסק דינך אין ולו פיסקה ראויה אחת על כבוד האדם (החי והמת), הזכות לשם טוב, הזכות של משפחות שכולות להגן על רגשות השכול ועל זכר יקיריהן.ח. האם יש סיבה לכך כבוד השופטת שהיה צורך לבקש ולהתחנן על צירוף המשפחות השכולות והלוחמים לעתירה? הרי אלה הם נפגעים ישירים מדברי ההסתה של בכרי? האם היה צורך ב"נדיבות הלב" (כפי שאמרה כבוד השופטת דורנר בדיון)של עורך הדין פלדמן – עורך דינו של העותר כדי שיתאפשר לנציג הלוחמים לומר את דברו בקיצור רב בפני בית המשפט? מדוע סירבת גברתי? באופן תמוה ועיקש גרמת לעשרות בני משפחה שכולים להרים את עצמם מתהום השכול ולכתת רגלים לירושלים ולהתחנן בפניך לאפשר להם להשמיע את קולם. גרמת לנו להרגיש כמו גרים בארץ זרה. הדרך בה פנית אלינו, גבהות הלב, האטימות וסירובך הלאקוני, ללא כל יכול לראות אותנו ואת טיעוניהם המלומדים של עורכי הדין שלנו, הכו בפרצופינו את הקור העז המגיע מבית המשפט הבלגי או בית המשפט בהאג. רק אחרי בקשות חוזרות ונשנות ומאבק עיקש מצדנו, ורק כעבור מס' חודשים החלטת לאפשר לנו לממש את זכותנו הבסיסית וחובתנו האנושית – להגן על יקירנו ועל עצמנו בפני בית המשפט. לא אחת שאלנו את עצמנו מה פשר סירובך העיקש והתמוה?מדינה ששמם הטוב של נופליה הוא הפקר ושמשפחות שכולות נרמסות באטימות לב ודעות קדומות של שופטים מורמים מעם ספק אם היא ראויה לבנים אלו שלחמו באופן המוסרי ביותר. לסיוםניסיון העבר המר של ההיסטוריה מלמד כי אנשים נאורים ככל שיהיו לפעמים אינם מאזנים את חוש הצדק, ההיגיון הבריא והשכל הישר ונעשים עבדים לאידיאולוגיה וכאשר אתה נעשה עבד לאידיאולוגיה הכל מותר. האם את גברתי- האדון היושב בדין לא הפכת כאן במידת מה למשרתו הנאמן והצייתן של "חופש הביטוי" – עבד כי ימלוך – מדוע לא ניכרת התלבטות בקשר לדברים שהצגנו בזאת? מדוע הם הוסתרו מהציבור ואפילו לא זכו להתייחסות כלשהי? אמרנו לבג"ץ, אם דבריו של בית המשפט העליון על כך שחופש הביטוי אינו ערך אבסולוטי, אינו מילים ריקות מתוכן, אזי הכיצד ניתן להיאמר בנסיבות המקרה שלנו כי החלטתה של מועצת הסרטים לוקה בחוסר סבירות קיצוני שמצדיק את פסילתה?האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על כבודם ושמם הטוב של הנופלים וחבריהם לנשק? האם זה לא סביר באופן קיצוני להגן על רגשות השכול? האם זה לא סביר באופן קיצוני לומר שהחברה הישראלית לא מוכנה לקבל את הפגיעה שהסרט הנ"ל פוגע בזכויות ובאנשים הנ"ל ומכאן הפגיעה של הסרט ברגשות הציבור היא כזו שמצדיקה את הגבלתו או פסילתו? האם זה לא סביר באופן קיצוני להיות בדעה אחת עם מומחים לענייני טרור ובטחון ולקבוע שבסרט גלומה סכנה לשלום הציבור במידה ובעוצמה שמצדיקה את פסילתו?אין ספק כי השאלה האם לפסול את הסרט היא שאלה קשה לאור מעמדו של חופש הביטוי, אבל בוודאי שאין לומר שהחלטת המועצה לביקורת סרטים לפסול את הסרט אינה סבירה באופן קיצוני ולכן בג"ץ יתערב בהחלטתה.אכן שאלות נכבדות, חשובות וקשות. שאלות שבג"ץ הותיר תלויות ללא מענה בחלל האוויר. אם היית טורחת להתמודד עם השאלות הקשות והרלבנטיות שאנו מעלים, לא היינו כה נחרצים. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות, מאמינים בחשיבות מעמדו וחוסנו של בית המשפט העליון, רואים בו עמוד תווך מרכזי בחברה הישראלית ורוצים בחיזוקו והעלאת קרנו ומקווים שדברנו לא ישמשו כלי בידי מי שרוצים להתנכל לו ולמעמדו, ואולם איננו יכולים בשום פנים להבליג על האופן החד צדדי של הדיון ומבלי להתייחס לטיעונים כבדי משקל. אנחנו אזרחי ישראל לוחמים, בני המשפחות השכולות מצפים שכולנו בכל שדרות העם פועלים סוחרים חברי כנסת שרים ושופטים נהיה נציגים נאמנים של עצמנו ולא "מועצת האו"ם" או בית הדין הבינלאומי בהאג. בתוך שאר השיקולים עלינו להגן על הערכים והאנשים שהם ציפור נפשה של הארץ הזו.טובי בניה של הארץ ש- כ"ג מהם מעולם לא חזרו. עולם ומלואו של נערים וגברים שעברו מבית לבית, מסמטא לסמטא חושפים את גופם הפגיע ומאפשרים לכל עולמם להיגדע תוך שבריר רסיס השניה. נאמנים לערכי הלחימה המוסרית של צה"ל. ניצבים בפני משימה בלתי אפשרית אותה הם לא בחרו. שמים את טובתם האישית והשקפותיהם האישיות בצד למען טובת הכלל. המעט שניתן לעשות כעת הוא להביא את הענין לדיון נוסף בפני הרכב רחב של שופטי בג"ץ. המעט שאנחנו מבקשים זה שפסק הדין שינתן (ותהא התוצאה אשר תהא) יינתן בכנות, ביושר, בשיקול דעת, בהתלבטות, בלב פתוח, ללא משוא פנים, ללא זלזול וללא גבהות לב ואולי ניתן יהיה לתקן את העוול שנעשה.מאת משפחות שכולות וחיילים במילואים שלחמו בג'נין
מאת יורם לביא, סגן אלוף, מג"ד במילואים ד"ר דוד צנגן, רב סרן במילואים רפי לדרמן, רב סרן במילואים חגי טל, אח שכול יונתן בן דוד, אח שכול חיים עזורי, אח שכול
העתקים: 9. השופטת דורנר 10. נשיא בית המשפט העליון 11. יו"ר הכנסת 12. נשיא המדינה 13. שר המשפטים 14. שר החוץ 15. שר הביטחון 16. ראש הממשלה.