80 ימי נישואין. קאראם צ'אנד בן ה־107 ואשתו קאטארי בת ה־100 מאנגליה הם הזוג שנשוי הכי הרבה שנים בעולם.
אני מנסה לחשוב איך מצליחים במשך 80 שנה למצוא בכל פעם מתנת יום נישואין מקורית.
העידן שלנו מזמין אותנו ללמוד על זוגיות וגם על הורות ארוכות שנים, הרבה מעבר למה שלמדנו עד כה.
מאבותינו הקדושים אי אפשר ללמוד הרבה בנושא הזה, הרי תאריכי הלידה והפטירה של אמותינו אינם מופיעים בתורה.
ייתכן שעמרם ויוכבד היו נשואים יותר מ־80 שנה, היא הרי ילדה את משה רבנו רק בגיל 130. על הזוגיות שלהם אנחנו יודעים בדרך השלילה - עמרם פורש מיוכבד, ומרים היא זו שמחברת ביניהם. ומה עם מתושלח? ונח? מעט מאוד כתוב על הזוגיות שלהם.
כנראה שפריחת תעשיית המטפלים, היועצים, המאמנים, המלווים ושאר מקצועות הטיפול כיום, כאשר כל אישה שמכבדת את עצמה מחזיקה קליניקה, מותאמת לצורך הקיים בימינו ללוות קשרים ויחסים ארוכי טווח במיוחד, עם התאמה לתמורות שעוברות על בן הזוג ועל הילדים והוריהם ברבות השנים. גם הספרות המקצועית בתחום נכתבת אט אט.
סבתא מנגנת בסקסופון. אכן, בימינו אפשר לעיתים לשבעה של אדם שנפטר בשיבה טובה בעשור האחד עשר לחייו, שבה יושבים יחד כמה דורות - בנים בעשור התשיעי לחייהם, נכדים בעשור השביעי לחייהם, נינים בעשור החמישי לחייהם, בני נינים בעשור השלישי לחייהם וכך הלאה.
גם ביקור אקראי במסדרונות חדרי המיון העמוסים לעייפה במיוחד בחודשי החורף, יגלה מטופלים בעשור העשירי והאחד עשר לחייהם כשהם מלווים בילדיהם בעשור התשיעי לחייהם. המחלקה הפנימית של היום היא המחלקה הגריאטרית של הימים שבהם אני למדתי רפואה פנימית. אבל לא רק תוחלת החיים עלתה, גם איכות החיים השתפרה אלפי מונים. סבתא רבתא ממוצעת עסוקה בהתנדבויות בבתי חולים, לימוד תורה במדרשה, נגינה בסקסופון והגשמת חלומות רבים נוספים.
מחקרים מראים כי התפקוד של בני 70 כיום דומה לזה של בני 60 לפני כמה עשורים. מחקר שהתפרסם ב־Nature Aging מצא כי מדדי החיוניות, הכוח, הזיכרון והתפקוד הפיזי בקרב הדור הנוכחי טובים משמעותית מבעבר. החוקרים מציעים כמה הסברים לשיפור התפקודי שנצפה במהלך הדורות. הסיבות מתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: השפעות מוקדמות בחיים והתפתחויות בטיפול הרפואי.
בקטגוריה הראשונה הם כוללים שינויים חברתיים שהתרחשו במאה ה־20: מערכות חינוך משופרות שהעניקו השכלה איכותית יותר ותרמו לשיפור ביכולות הקוגניטיביות, תזונה טובה יותר הן של האימהות והן של הילדים, גם בילדות וגם בבגרות, כולל נגישות למגוון רחב יותר של מזונות מזינים, ושיפור בתנאים הסביבתיים, כמו תברואה טובה יותר, מים נקיים, ותנאי מגורים משופרים שהובילו לירידה בחשיפה למחלות זיהומיות בגיל צעיר. גורמים אלה השפיעו על ההתפתחות הפיזית והקוגניטיבית מגיל צעיר ויצרו בסיס טוב יותר לתפקוד בגיל מבוגר.
בקטגוריה השנייה, לדידם, נמצאת נגישות לרפואה המודרנית, שמפחיתה את ההשפעות של מחלות כרוניות ומשפרת את תפקודם של מבוגרים. הדוגמה הבולטת שהחוקרים מציגים היא הטיפול בדלקת מפרקים: בעבר, אדם שסבל ממחלה זו היה נידון למוגבלות תפקודית משמעותית, אך כיום, הודות לניתוחי החלפת מפרקים והתפתחויות בטיפול התרופתי, רבים מהחולים מסוגלים לשמור על רמת תפקוד גבוהה. התפתחות בתחום השיקום, נגישות טובה יותר לשירותי רפואה מונעת, שינויים בהתנהגות עם מודעות גבוהה לחשיבות של תזונה בריאה, פעילות גופנית והימנעות מעישון - כל אלו תרמו באופן משמעותי לשיפור ניכר בתוחלת החיים ובאיכותם.
השלום כמאריך חיים. גם אירועי החיים בשנות הילדות משפיעים על תוחלת החיים.
חשוב להבין שאירועים היסטוריים שהתרחשו במאה הקודמת השפיעו גם הם על בריאות הציבור.
ילידי 1940 חוו אירועים כמו מלחמת העולם השנייה, לעומת ילידי 1950 שנולדו אחרי המלחמה וגדלו בתקופה של שגשוג ויציבות יחסיים.
ההשפעות הללו משלימות זו את זו: אנשים שנהנו מתנאים טובים יותר בצעירותם מגיעים לגיל מבוגר במצב בריאותי טוב יותר, ואז יכולים להפיק תועלת רבה יותר מהטיפולים הרפואיים המתקדמים הזמינים כיום.
ממצא מעניין נוסף שעליו מצביעים מחברי המחקר הוא שהשיפור בתפקוד לא היה אחיד בכל התחומים. בעוד שנצפה שיפור בכל תחומי התפקוד, השיפור הגדול ביותר הוא בתחום הקוגניטיבי, הכולל זיכרון מיידי, זיכרון מושהה ויכולות קוגניטיביות אחרות; בתחום הלוקומוטורי, הכולל מדדים כמו מהירות הליכה, יכולת לקום מכיסא ושיווי משקל; ובתחום החיוניות, הכולל מדדים כמו כוח אחיזה, תפקוד ריאתי והמוגלובין בדם. לעומת זאת, בתחום הסנסורי, הכולל ראייה ושמיעה, ובתחום הפסיכולוגי, הכולל מדדים של מצב הרוח, איכות השינה ותחושת בדידות, השיפורים היו מתונים יותר, בטח כאשר נפרדים לאט לאט מבני משפחה, חברים ושכנים שהולכים לעולמם ונשארים לבד בשטח.
הירושה שבוששה לבוא. החוקרים מסיקים כי בלי האטה משמעותית בתהליכי ההזדקנות הביולוגיים, סביר להניח שבמאה הנוכחית יותר מ־15 אחוזים מהנשים ו־5 אחוזים מהגברים יגיעו לגיל 100.
מה זה אומר על ירושות, למשל? הסיפור הבא מדגים את האבסורד.
לפני כמה שנים נפטרה האישה שהייתה אז הכי מבוגרת בעולם, שגילה מתועד ומוכח ואינו סיפור בעלמא. הגברת ז'ן לואיז קלמן (לא יהודייה, למרות שם המשפחה) נולדה בצרפת בשנת תרל"ה (1875) ונפטרה בשנת תשנ"ז (1997), בריאה בסך הכול, בת 122. גם אחיה הגדול האריך ימים ונפטר בן 97, ושני הוריה נפטרו סביב גיל 90 בשנות השלושים של המאה העשרים, דבר נדיר מאוד באותם ימים. בעלה נפטר בגיל צעיר, וגם הבת היחידה שנולדה להם נפטרה צעירה, והיא השאירה נכד יחיד, שנהרג בתאונת דרכים ולא הותיר אחריו ילדים. כך שלמעשה הגברת קלמן נותרה בגיל שבעים בלי קרובי משפחה.
בגיל 90 היא החליטה לעשות עסק עם עורך דין ממכריה: הוא יתחייב לדאוג לפרנסתה עד יום מותה, ותמורת זאת יירש את הדירה שלה ותכולתה. עורך הדין שמח מאוד על העסקה – הוא יצטרך בסך הכול לפרנס אישה זקנה במשך זמן קצר, מקסימום כמה שנים בודדות, ואחר כך הדירה שלה תהיה שלו. אבל האדם בארץ חושב וה' בשמיים צוחק. הגברת קלמן האריכה ימים עוד ועוד, ועורך הדין נפטר ממחלת הסרטן הרבה לפניה, כאשר כבר שילם לה למעשה הרבה יותר ממחיר הדירה. אלמנתו, שהמשיכה לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, לפחות זכתה לראות בקיומו. כשהגברת קלמן נפטרה היא זכתה בדירה, דירה שהיא ובעלה שילמו עליה, בסך הכול, פי שלושה מערכה.
לתגובות: chanakatan@gmail.com