התחלה// לפני 58 שנה, נולד וגדל בירושלים. הבן הרביעי מתוך חמישה ילדים.
אבא// איוור (יצחק), בן 92, יליד אנגליה, כלכלן במקצועו. "אבא עבד במשך עשרות שנים כמזכיר ועדת הכספים של הכנסת. בכל בוקר צעד ברגל מהבית שלנו בקריית שמואל לעבודה בכנסת. זו הייתה עבודה תובענית סביב השעון. אבא הוא דוגמה ומופת למשרת ציבור, ועד היום הוא לא קופא על שמריו. איש עשייה וחסד. מאז שפרש הוא לא מפסיק ללמוד".
אמא// מרים, בת 90, ילידת גרמניה שעלתה לארץ לאחר השואה, במקצועה מורה. "כל שנות הילדות הייתה בבית והשקיעה בילדים. בהמשך עבדה עם ילדים עיוורים בעלי צרכים מיוחדים בעמותת קרן אור. אמא אהבה את העבודה, והתנדבה שם הרבה שנים לאחר מכן. היא הייתה הבית והמנוע של הכול".
ילדות// גדל בשכונת קריית שמואל הירושלמית. "בבניין שלנו גרו שכנים דתיים וחילונים בהרמוניה מופלאה. היה משהו רגוע ומכבד בשכונה. הבית היה בית ציוני דתי ומאוד תרבותי. כבר כילדים ההורים שלי חשפו אותנו לעולם התרבות, הלכנו לאופרות, קונצרטים ומוזיאונים. כילד זה סיקרן אותי, והסקרנות הזאת מלווה אותי עד היום".
בפנימייה של סבא// "כשהייתי ילד, את רוב החגים עשינו במוסד אומן בעפולה (כיום מרכז הילדים והנוער אמונה – ר"ג) שסבא שלי ניהל. היו שם ילדי רווחה ועולים, ובשבילי זו הייתה חוויה מיוחדת של היכרות עם עולם שלא הכרתי. קיבלנו מזה המון, ואולי שם נזרעו הזרעים של רגישות ודאגה למי שאין לו בית, שהובילו להחלטה להכניס למשפחתנו ילדי אומנה".
הסדר// היה חניך בבני עקיבא סניף מרכז ותלמיד הישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. משם פנה ללמוד בישיבת ההסדר במעלה אדומים. "בשיעור ג' עברנו למבנה הקבע. התרשמתי מאוד מראשי הישיבה הרב סבתו, הרב שילת והרב רבינוביץ', מהצניעות ומהתורה שלהם. הם בהחלט הותירו בי חותם".
שריונר// בצה"ל שירת כמפקד טנק בחיל השריון. "עזבתי את החבר'ה של ההסדר למסלול פיקוד, ומצאתי את עצמי בגדוד שבו אני הדתי היחיד. אבל עמוד השדרה האמוני־דתי שקיבלתי בבית ובישיבה בא לידי ביטוי בשירות".
צומת// בתום השירות עמד בפרשת דרכים האם ללמוד משפטים או פסיכולוגיה, והחליט ללכת לשנת לימודים אחת בבית הספר לטלוויזיה וקולנוע 'מעלה' שבדיוק נפתח. "מיותר לציין שכבר נשארתי לסיים שם את התואר. נשביתי בקסם של עולם הבימוי והצילום".
מעלה// בוגר המחזור הראשון של בית הספר מעלה לקולנוע ולטלוויזיה במגמת בימוי והפקה. "זו הייתה בזמנו מהפכה של ממש. באותה תקופה אפשר היה ללמוד קולנוע רק במקומות חילוניים מאוד, והנה הקימו חממה ליוצרים דתיים. רבים הרימו גבה. הכול היה ראשוני וניסיוני. הרגשנו שאנחנו עושים היסטוריה".
דוקו// "הלימודים ב'מעלה' היו בשבילי חוויה מכוננת, וגיליתי שם את העולם הדוקומנטרי שבו אני עוסק עד היום". בהמשך השלים גם תעודת הוראה בתקשורת במכללת ליפשיץ ותואר בתקשורת, יצירה וביקורת במכללה האקדמית ספיר. בלימודי החוץ של אוניברסיטת חיפה למד פסיכותרפיה, "כי בסיטואציות הדוקומנטריות יש המון מפגשים אנושיים שיש בהם היבט תרפויטי ורציתי להגיע עם כלים".
החצי השני// מירב, בת 56, גרפיקאית בהכשרתה. לפני שמונה שנים פתחה סטודיו לפסיפס. "היא אומנית מוכשרת, מעבירה סדנאות וחוגים לאנשים פרטיים ויוצרת פרויקטים קהילתיים בבתי ספר ומוסדות. לאורך השנים הייתי בעבודה אינטנסיבית סביב השעון, והיא זאת שאפשרה ומאפשרת לי להתמקד ביצירה. היא העוגן והבסיס להכול".
הנחת// חמישה. "שלושת הגדולים הם ילדיי הביולוגיים: עדי בן 30, רועי בן 28 ואיתיאל בן 25. ועוד שני ילדי אומנה: זוהר בן 16 ופריאל בן 14. השבוע בדיוק לפני 13 שנים הם הגיעו אלינו, שני ילדים קטנים עם טיטול ומוצץ. עם כל המורכבות, ברוך ה' הקשר בין האחים נפלא והם חלק בלתי נפרד מהבית שלנו. יש המון התמודדויות והמון אחריות על נשמות, ואנחנו עם הרבה תפילות שנצליח".
תעודה// בתחילת דרכו המקצועית שימש במאי ומפיק ראשי בחברת קונקורד תקשורת בינ"ל. במסגרת תפקידו ביים כ־25 סרטי דוקו לערוץ 2 ולערוץ 8, עשרות פרקים לסדרה 'פינות רחוב' ועוד. בתקופת עבודתו בקונקורד היה שותף מרכזי בפרויקט הענק של סטיבן ספילברג לתיעוד ניצולי השואה.
ניצולי השואה// "ראיינו אלפי ניצולי שואה. זה היה פרויקט עצום ממדים, שדרש מערך הפקה עם צוותי צילום שמצלמים 24/6 בכל הארץ, ושאב אותי לשלוש שנים אינטנסיביות. נכחתי בהרבה ראיונות ונחשפתי לסיפורי השואה בכל עוצמתם. הייתה תחושה של דחיפות, שצריך להגיע לאנשים כמה שיותר מהר כדי לשמר את הסיפור שלהם. זו זכות גדולה ואני מודה לקדוש ברוך הוא שגלגל אותה לידי".
ספילברג// על פרויקט תיעוד השואה של ספילברג יצר כבמאי את הסרט התיעודי "עדות חיה", בהשתתפות סטיבן ספילברג עצמו. "בדרך לא דרך הגענו להוליווד, ושם פגשתי איש מדהים שהביא את השואה לתודעת העולם והנציח אותה לדורות הבאים".
יהדות וטלוויזיה// היה ממקימי ערוץ התכלת ששידר בכבלים ובלוויין, ושימש כמפיק ראשי לצידו של אורי אורבך, שהיה מנהל התוכניות. "לכל הז'אנר הטלוויזיוני הקיים יצקנו תוכן יהודי שעד אז לא בא לידי ביטוי. עשינו את תוכנית המסעות 'היהודי הנודד' עם ג'קי לוי, תוכנית הסאטירה היהודית 'הפאשקעוויל' עם קובי אריאלי, הטלנובלה החסידית 'החצר', התוכנית הנשית 'הצנועות והחסודות' ועוד. הערוץ הראה לעולם הטלוויזיה שליהדות יש הרבה מה להציע".
הגירוש// בשנת 2005, במסגרת צילומי הסרט הדוקומנטרי 'האוסף של ידידיה', ליווה את משפחת אידלס מהיישוב מורג. "חוויתי איתם את הגירוש. זו הייתה חוויה קשה מאוד בשבילי. שבועות בודדים אחרי הגירוש שאלתי את עצמי איזה טוב אני יכול להביא לאנשי הגוש עם הכלים המקצועיים שיש לי, והחלטתי להעניק להם אפשרות לשמר את הסיפור שלהם".
הסיפור// כך הפיק וביים את פרויקט התיעוד "גוש קטיף - סיפור אנושי", שכיום מונה יותר מאלף ראיונות מצולמים. "התחלתי בצילומים שבועות בודדים אחרי הגירוש, וזה הלך והתרחב. בתוך כל הכאוס של הגירוש אפשרתי להם לשמר סיפור של חיים שלמים שהתפרקו לנגד עיניהם. מתוך הפרויקט נערכו כבר עשרות סרטים קצרים שניתנים לצפייה באתר מרכז מורשת גוש קטיף".
ערוץ מאיר// שימש מנכ"ל הערוץ. "יום אחד אני נקרא לפגישה עם הרב דב ביגון, שביקש להרחיב את ערוץ מאיר, שהיה אז באינטרנט. הרמתי את הכפפה והתחלתי לעשות טלוויזיה. פיתחנו תוכניות לילדים בדגש על תוכן חינוכי וחווייתי ומקצועיות ברמה גבוהה, ששודרו בערוצי הכבלים והלוויין של HOT ו־yes. שנים משמעותיות של תחושת שליחות והרבה סיפוק".
דוקו// לאורך השנים, פרט לכל הפרויקטים הגדולים, הוציא תחת ידיו סרטים דוקומנטריים רבים בשלל נושאים שנוגעים בליבת החברה הישראלית. "כשאני מאחורי עדשת המצלמה אני יכול לפגוש כל אדם ולהחזיק מורכבות. לשבת מול אדם, להקשיב לו גם אם אני לא מסכים איתו, כי מסקרן אותי לשמוע מה האמירה שלו לעולם".
ההתיישבות// בימים אלה מפיק במסגרת המועצה לשימור אתרים פרויקט תיעוד ייחודי מסוגו ובהיקפו על תולדות ההתיישבות. "אני בסוג של הגשמת חלום. כבר לפני עשור חשבתי ביחד עם נועם דמסקי שראוי לספר את סיפור ההתיישבות. לשמחתי, בסופו של דבר הרעיון קרם עור וגידים בעזרת השר סמוטריץ', שהאמין בפרויקט וגרם לו לצאת לפועל ביחד עם השרה סטרוק. שניהם הבינו את הערך ההיסטורי והחינוכי של תיעוד הקמת ההתיישבות".
החלוצים// "זה פרויקט חשוב של תיעוד דור מייסדי ההתיישבות. להבין מי הם החלוצים הללו ומה הניע אותם. זה דור שהגיע עם חזון ולהט להתיישב על אדמת הארץ. אני מדבר על יהודה ושומרון, הבקעה, הגולן, הקיבוצים ועוד. אנחנו מראיינים לא רק את הנהגת ההתיישבות, אלא גם אנשים מהשורה שוויתרו על חיי נוחות ונרתמו לקחת חלק במפעל הזה".
השראה// "בימים אלה אנחנו עומדים לסיים את השלב הראשון של 500 ראיונות, ואנחנו עם הפנים לשלב ב'. אנחנו מבינים את החשיבות ההיסטורית של מסמך מהסוג הזה. אני חוזר מימי צילום וחושב איזו זכות אדירה יש לי לפגוש את הדור שהקים מאפס יישובים, ישיבות, חקלאות. זה מעורר השראה".
במגרש הביתי:
מה הלוז// "אין לי סדר יום קבוע, כל יום ומה שהוא מזמן – צילומים, עריכה, פגישות ועוד. יש ימים שבהם אני יוצא לפני עלות השחר כדי להגיע למקומות הצילום השונים, ואז זוכה להכיר בתי כנסת ברחבי הארץ".
פלייליסט// "הכול מהכול, בעיקר בנסיעות ארוכות ותלוי מצב הרוח והמקצב המבוקש. אוהב וצריך גם הרבה שקט כדי לעכל ולעבד את כל מה שאני שומע, רואה וחווה בימי הצילום הארוכים".
השבת שלי// "אוהב את המעבר מהחולין לקודש. זמן לשתף ולהשתתף עם שאר בני הבית בחוויות השבוע".
דמות מופת// "אורי אורבך ז"ל, דמות של השראה וגעגוע. נפגשנו בערוץ התכלת ונפשנו נקשרה. אני מתגעגע לשיחות העומק איתו, לחשיבה המשותפת, לבהירות המחשבה שלו, לאמת שלו וגם להומור החד".
מפחיד אותי// "לא מפחד, משתדל".
משאלה// "מייחל שנצליח להכיל את המורכבויות של החברה הישראלית, להיות בהקשבה אמיתית ולהכיל, גם אם לא להסכים".
כשאהיה גדול// "להמשיך ליצור, להגיע ולגעת בפנימיות של אנשים ולהצליח לספר ולשמר את הסיפור שלהם".
לתגובות: rivki@besheva.co.il