פורים - הכבוד הלאומי

באופן שבו מתבצעות העסקאות עם השטן למען החזרת החטופים, מתגלה אכזריות אין-קץ של אויבינו, שעם ישראל מתקשה להאמין שמולו ישנם חיות טרף שכאלו.

התקשורת והשמאל הישראליים, הבוחנים כל דבר במבט פרטי ורגשני בלבד, מכנים זאת "טרור פסיכולוגי", אך מטרת האויב איננה רק לחץ פסיכולוגי להמשך העסקאות אלא השפלת כבוד ישראל ובכך הגדלת כבוד אומתם. מדובר במאבק על עצם כבודו של עם ישראל.

האם כבוד לאומי הוא ערך מהותי או עניין פרימיטיבי? והאם הוא שיקול מכריע בקבלת ההחלטות המדיניות? נראה שזהו אחד הנושאים המרכזיים במגילת אסתר. המגילה נפתחת בסעודת אחשוורוש, בה המלך מתהדר בבגדי כהן גדול ומשתמש בכלי המקדש, כדי להשפיל את עם ישראל וללעוג על נבואות הגאולה. הדבר חמור עד כדי כך שחז"ל מסבירים כי עונש היהודים נבע מהשתתפותם בסעודת אותו רשע. אחשוורוש אף הביא יהודים רבים בכך שדאג למאכלים כשרים כי ידע שיהודים רבים מקפידים על הלכות פרטיות אך אינם רגישים לכבוד הלאומי. רק מרדכי התנגד והזהיר שעצם ההשתתפות בסעודה מביאה לחורבן רוחני ולאבדן כבוד האומה.

גם ושתי המסרבת להשפלתה ע"י אחשוורוש לבוא ללא בגדים לא משום צניעות, אלא מסיבות אחרות לפי המדרש - עלתה בה צרעת או צמח לה זנב. בכך השפילה את המלך ולכן המליצו להורגה, כדי למנוע את השפלת כלל הגברים ע"י נשותיהן. לפי חז"ל, ושתי הייתה רגילה להשפיל את בנות ישראל שפחותיה שיעבדו בשבת וללא בגדים, ונענשה מידה כנגד מידה.

אסתר אינה חפצה "בכבוד" המדומה להיות מלכה ואינה מתקשטת לכבוד המלך יותר משנדרשה, ובכל זאת "מוצאת חן בעיני כל רואיה", משום שהגויים מעריכים דמויות ששומרות על ערכיהן, אמונתן ואצילותן. צניעותה מתבטאת גם בפן הנפשי בשמירת פרטיותה על עמה ומולדתה. זהו חלק מהכבוד העצמי שלה, ועל כך זוכה אסתר לשבחי חז"ל: "ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר". אסתר מייצגת את ערכי הצניעות והנאמנות הפנימית, ובכך היא עוד יותר מוצאת חן בעיני המלך.

מרדכי בסירובו העיקש להשתחוות להמן, בניגוד מוחלט לכל חכמי דורו שניסו להניאו מחשש להתגרות בגויים, קבע באופן ברור: שיהודי לא ישתחווה לגוי וישפיל את עצמו ואומתו – אפילו במחיר חייו וחיי עמו. כשהמן רואה זאת, זעמו מתמקד בכבוד העם הישראלי ומחליט להשמידו.

הכבוד בא אף בלבושו של אדם, כמו בבגדי אהרן הכהן שנעשו "לכבוד ולתפארת". עם הפלת הפור מרדכי קורע את בגדיו ולובש שק, ביטוי לאובדן הכבוד, אולם כשהעלילה מתהפכת לטובה עם תשובתם של ישראל, המן נאלץ להוביל את מרדכי בבגדי מלכות ברחובות העיר ולקרוא "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

זו נקודת השיא במגילה – השפלתו האדירה של המן ועליית כבודו של מרדכי וכבוד העם כולו. ולכן לכל היהודים "הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". המגילה מוכיחה אפוא שכבוד לאומי אינו מותרות, אלא יסוד בקיומו של עם ובייחוד בעם ישראל המגלה בכבודו את כבוד הקב"ה.

גם כיום, רבים מוכנים לספוג השפלות לאומיות מתוך תפיסה גלותית ומחולשה אמונית, אך הדבק בה' בכל מחיר שלא מוכן להשפיל את הכבוד הלאומי של ישראל - הוא שמנצח לבסוף. אויבינו זיהו באנשים כמו אגם ברגר (שתחיה לאורך שנים בטוב) ואורי דנינו הי"ד כוחות של גבורה ואמונה איתנה, ולכן דווקא הם זכו להערכה וליחס מיוחד. כשם שמרדכי ואסתר הובילו לשינוי מתוך עמידה איתנה על כבוד האומה, כך גם בימינו נדרשים מנהיגים שאינם נכנעים להשפלה ולכניעה.

עלינו להיאבק להכרית את זרע עמלק, להשיב את כבוד ישראל ובכך לגלות את כבוד ה' בעולם. ע"י ש"ישלטו היהודים המה בשונאיהם", יתקיים גם: "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".

הכותב הוא ראש בית המדרש בישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה

...