"ועשית על שוליו רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמוני זהב בתוכם סביב. פעמון זהב ורימון פעמון זהב ורימון על שולי המעיל סביב. והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה' ובצאתו ולא ימות" (שמות כח, לג-לה).
התורה מלמדת אותנו כיצד לנהוג בקרבה אל הקודש – לא להיכנס בחשאי אלא להשמיע קול. על פי הוראה זו מספר המדרש שרבי יוחנן נהג להשמיע קול בהיראותו לפני רבו רבי חנינא (ויקרא רבה, פרשה כא סימן ח).
מהו חוסר דרך הארץ בכניסה שקטה וחשאית בפני מי שגדול מאיתנו? מדוע נזקק אהרן הכהן לפעמונים במעילו? התשובה היא שהנוקט חשאיות בפני הזולת מבקשת להשאיר את כל הידע בידיו. ידע הוא כוח, ובכך שהוא איננו מיידע את הזולת שהוא נכנס למקומו, הוא מבקש לנקוט כוח עודף על פניו.
הזכות לפרטיות היא זכות של כל אזרח, והיא צריכה להישמר גם מול מי שהכוח בידיו. מרבים לדבר על זכות הציבור לדעת ועל חופש המידע של האזרח מול המדינה. אבל יש גם להגביל את הזכות הזאת, בעיקר ממי שיכולים לנצל את כוחם כדי לרגל אחרינו, הן במשק הכלכלי והן במקומות אחרים.
לחברות מסחריות כמו לממשלה יש ידע רב עלינו, האזרחים. היכולת של חברות גדולות לדלות עלינו מידע באמצעות השימוש שלנו בטלפונים הסלולאריים ובמדיות החברתיות רבה מאוד. בשימוש נכון והוגן, איסוף המידע הזה מאפשר להן ליצור בעבורנו ערך רב שמותאם להעדפותינו. אך חלק מן המידע מושג בלי אישור ועלול לשמש לאפיקים פחות חיוביים. חובת המדינה להגן על הזכות לפרטיות ועל פרטיותם של האזרחים.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'