המלחמה שנפתחה באסון של 7.10 רחוקה מלהסתיים. לצד החזיתות בהן לחמנו בשנה וחצי האחרונה מתגבשות זירות איום חדשות בכל הגבולות של מדינת ישראל.
השינויים במטכ"ל של צה"ל, כתוצאה מהמחדלים שנחשפו, חייבים להוביל להיווצרותו של מטכ"ל חדש שיתמודד האתגרים הנ"ל בגישה התקפית ששואפת להכרעה ברורה. החידוש חייב להיות הן בהרכב הפרסונלי של פורום המטכ"ל, והן בדרך הפעולה שלו במענה לאתגרים.
אסטרטגיית ניהול המלחמה של צה"ל חייבת לעבור מתפישת ההכלה וניהול האיומים ע"י מבצעים מוגבלים בזמן ובהיקף ("שיטת הפשיטות" במבצעים בודדים הקיימת כיום), לחתירה להשגת שלושת מרכיבי הנצחון הצבאי: הכרעת האויב והשמדת יכולותיו בכל מרחב בו הוא פועל, תפיסת המרחב ששימש את האויב ושליטה בו לאחר התפיסה, שלילת היתכנות השיקום של יכולות האויב לצורך סיכול חזרתו ללחימה.
על מנת להיות מוכן להשיג את הניצחון המלא, צה"ל חייב לשנות את דרך החשיבה ואופן הפעולה שלו בשני היבטים עיקריים: בהיבט הפרסונלי ובהיבט המערכתי-אסטרטגי.
בהיבט הפרסונלי הפיקוד הבכיר של צה"ל חייב להיות מורכב ממפקדים שרואים באויב מטרה להשמדה ולא צד למו"מ על הפסקת אש הבאה. אלופי המטכ"ל חייבים להיות בעלי יכולת לנהל לחימה במרחבים גדולים ולאורך זמן, ובעלי ניסיון מוכח בהפעלת כוחות קרקע גדולים בשילוב עם שריון וארטילריה. בנוסף, אלופי המטכ"ל חייבים גם להיות מנותקים מאידיאולוגיה פוליטית ומכל השפעה חיצונית, ולקבל החלטות לפי ההנחיות של הדרג המדיני הנבחר והצרכים המבצעיים בלבד.
הרכבת הפורום הבכיר של מפקדי צה"ל חייבת להיות עניינית ומקצועית ע"מ לזכות באמון של כלל לוחמי וקציני צה"ל, בסדיר ובמילואים.
בהיבט המערכתי-אסטרטגי המטכ"ל החדש צריך לנהל תהליך הצטיידות כפול. בראש ובראשונה הפיקוד הבכיר חייב לחמש את לוחמי צה"ל בדוקטרינת לחימה המבוססת על רוח הניצחון שהובילה את צה"ל עוד מימי דור תש"ח ונשכחה בעשורים האחרונים.
לצידה, המטכ"ל חייב לצייד את צה"ל בכלים ואמצעים התקפיים, אשר ישדרו לאויב מסר הרתעתי ברור.
האמונה בצדקת דרכינו ובחובתנו להבטיח את נצח ישראל בעזרת כלים עוצמתיים היא ערך יסוד של צה"ל כצבא עם ששואף להיות עם חופשי בארצנו, ומוכן להגן ללא פשרות על שאיפתו זו.
המטכ"ל החדש חייב לתעדף את בניין הכוח הצבאי כמשימת על, לצורך הגדלת הצבא לממדים שיהיו תואמים את האיומים – אלה שידועים לנו ואלה שמתפתחים כתוצאה מהתהליכים שמתרחשים סביבנו. במלחמה שהחלה ב-7.10 ראינו את קריסת הקונספציה של "הצבא הקטן והחכם", שבפועל הגבילה הן את חופש התמרון של צה"ל בזירות רבות הן את 'אורך נשימתו' במערכה שעודנה רחוקה מלהגיע להכרעה.
השינויים הנ"ל חייבים להתבצע בפרק זמן הקצר ביותר ע"מ לאפשר למדינת ישראל לנצח בחזיתות הפעילות כיום, ולהיערך לאתגרים אחרים בהמשך. צה"ל חייב לשאוף תמיד להקדים את האויב בכמה צעדים, ובכך להוביל להכרעה ברורה ומבלי להיות מופתע.
באשר לסוג המפקדים שצריכים להוביל את צה"ל בשיקום עוצמתו ולהכרעה ברורה של האויב, אלו שמות האלופים שזכו בתמיכה גורפת בסקרים ומחקרים שתנועת "המילואימניקים – דור הנצחון" ביצעה לאחרונה: אלוף רומן גופמן: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, הגיע מחיל השריון. גופמן שימש בין היתר מפקד מל"י, מפקד אוגדת הבשן, מפקד חטיבה 7, מפקד חטיבת עציון, קצין אג"ם של עוצבת געש ומפקד גדוד 75.
אלוף דוד זיני: מפקד פיקוד ההכשרות והאימונים ומפקד הגיס המטכ"לי, הגיע מחטיבת גולני. שימש בין היתר מפקד מל"י, מפקד קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, מפקד עוצבת עידן, מפקד ומקימה של חטיבת עוז, מפקד המרכז לאימונים באש במל"י, מפקד חטיבת אלכסנדרוני ומפקד יחידת אגוז.
אלוף דדו בר כליפא: ראש אגף כוח האדם, הגיע מחטיבת גבעתי. שירת כמפקד עוצבת געש, מפקד עוצבת סיני, מפקד חטיבת גבעתי, מפקד החטיבה הדרומית ברצועת עזה, נספח צה"ל במארינס, מפקד בא"ח גבעתי ומפקד גדוד שקד.
הם וקצינים אחרים שערכיותם ומקצועיותם לא מוטלות בספק, ראויים למלא לתפקידים בכירים במטכ"ל ולהוביל את לוחמי צה"ל להכרעת האויב ולניצחון במלחמה.
הכותב הוא רס"ן במיל חבר תנועת המילואימניקים דור הניצחון