על רקע העיסוק הגובר בשני העשורים האחרונים בציונות הדתית בסוגיית גיוס הבנות לצה"ל, שוחחנו עם הרבנית הילה נאור, מנכ"לית מכון 'מאמינות במדים' מבית אור תורה סטון, המשמשת כמלווה הרוחנית של חיילות במחלקת האיסוף הקרבי הנשית של צה"ל.
בראשית דבריה מספרת הרבנית נאור על תפקידה בפועל. היא מספרת על המפגשים השבועיים שלה עם החיילות במסגרת הפיילוט שהחל בנובמבר האחרון לבחינת יכולותיו של הצבא להעניק לבנות מסגרת המותאמת לאורח חייהן הדתי והאמוני.
המפגשים מתחילים לעיתים בתפילת שחרית ולעיתים מעט אחריה. הרבנית נאור מעבירה לבנות שיעור ולאחריו מקיימת איתן מפגשים אישיים על מגוון שאלות שעולות מהתנהלותן היומיומית בשורות הצבא. המפגשים השבועיים, היא מדגישה, מתקיימים בכל מקום בו נמצאות החיילות, בין אם בבסיסים ובין אם בתרגול בשטח.
לשאלתנו אודות הרקע ההלכתי הנדרש עבורה כמי שמשיבה מטבע הדברים לשאלות הלכתיות העולות מאורח החיים הצבאי, מציינת הרבנית נאור כי היא "בוגרת כולל 'דעה' של אור תורה סטון, כולל שמכשיר נשים ללימודי הלכה במשך חמש שנים, מקביל ללימודי הרבנות". לבד מזאת היא מציינת את רב הבסיס ורב החטיבה שמולם היא עובדת והם אלה שמעניקים תשובות הלכתיות הנוגעות לפקודות הצבא. זאת במקביל לשאלות שעולות בשיחות האישיות והקבוצתיות. באחרונה עלו שאלות סביב קריאת מגילה אבל היו גם שאלות על זמני התפילות, כאשר הסגל הקצה זמן מוקדם מדי לתפילה. תפקידה, היא אומרת, הוא גם לתת מענה לשאלת החיילות וגם לפנות לסגל ולהסביר את המורכבות ואת הצורך ההלכתי.
על רקע דבריה אלה, אנחנו שואלים את הרבנית נאור אם עמדתה דומה לעמדת אותם רבנים הטוענים כי מלכתחילה לא היו ממליצים לבת דתיה להתגייס, אך משהחליטה לעשות זאת הם ידאגו לחיזוק רוחני ולתמיכה אמונית עבורה, האם גם היא רואה את השירות כבדיעבד ולא כלכתחילה?
"אני מאוד מאמינה בצבא ובשירות של בנות בצבא. אני מאמינה שכל בת תעשה את מה שמתאים לה. אם מישהי תתלבט אם ללכת לשירות לאומי או לצבא לא אדחף אותה ללכת בהכרח לצבא רק כי אני חושבת שזה חשוב. אני חושבת שכל בת צריכה לתרום במקום שמתאים לה. אנחנו צריכים לתת מענה לרצון של הבנות ואם נקרא לזה בדיעבד, אז זה בדיעבד, אבל בסוף הבנות רוצות את השירות ובעקבות המלחמה רואים עליה גדולה יותר של בנות, ואם לא ניתן להן מענה נפספס אותן".
לתפיסתה של הרבנית נאור "בנות יכולות לשרת בצבא חד משמעית, ואם יש לנו את היכולת והאופציה במערכת הצבאית, אז אני רואה את זה כלכתחילה גדול מאוד. השאלה היא איך שומרים על הבנות, איך מאפשרים להן לשרת ולשמור על רמה אמונית ודתית" היא אומרת ומספרת על בנות שמספרות על התחזקות רוחנית שלהן תוך כדי השירות.
עם זאת אנחנו שואלים אם אין מתח בין האמירה לבנות שביכולתן לשמור על רמה רוחנית גבוהה ועם זאת לקבל את העובדה שהן פועלות בניגוד לעמדתם של מרבית רבני ופוסקי הציונות הדתית. "הייתי מזמינה את הבנות ללכת לשנה מדרשה. זה סופר-חשוב. אני רואה את ההבדל בין בנות שמתגייסות מיד אחרי תיכון לבין כאלה שמגיעות אחרי מדרשה ומגיעות מתוך עולם אמוני פנימי תורני חזק יותר ומשמעותי יותר והן מבררות לעצמן את השאלות הללו".
לשאלת העמידה של הבנות בנורמות הלכתיות כאשר עצם הדרך שבה בחרו מנוגדת לעמדת מרבית הפוסקים, משיבה הרבנית נאור ואומרת כי יש לשאול את הבנות ולגלות שהן לא בהכרח רואות את הדברים באופן הזה. "הראיה שלי והראיה של הרבנים שלה שונה, אנחנו לא רואים את הדברים באותו אופן. לפעמים שירות לאומי יכול להיות הרבה יותר מסובך ממה שקורה בצבא על המעטפת, המסגרת והפקודות שקיימות, כך שאני לא בהכרח מסכימה עם הרבנים האלה, וכשבת פונה אליי אני מציבה בפניה את הדברים זה מול זה".
לטעמה נכון היה לקיים שיח פתוח, ישיר ומלא בין הצדדים הרלוונטיים על מנת שגם הרבנים יכירו את המציאות הצבאית העכשווית, ועם זאת אנחנו שואלים ומזכירים שנכון לכעת קיימת פסיקה של רוב מניין ובניין של רבני הציונות הדתית והפסיקה הזו לא תומכת במסלול השירות הצבאי לבנות. איך מתיישב הדיסוננס בין בת שבוחרת בדרך מנוגדת לפוסקים לאמירה שבדרך בה בחרה יש נתיב אמוני תורני והלכתי?
"הייתי שמחה לשיח הלכתי פתוח בלי האשמות. כרגע השיח הזה לא קורה, לצערי. כשהבנות מגיעות אליי אני מתמודדת עם אותן בנות שמתלבטות או החליטו שהן הולכות לצבא. הן לא באות עם השאלה על עמדת הרב, זה כבר לא מעניין אותן והן לא שם", אומרת הרבנית נאור, ועל כך אנחנו שואלים אם אין בקביעתה שלה שעמדת הרבנים כבר לא מעניינת את הבנות סתירה לקביעה שמדובר בדרך שהיא לכתחילה? "במדרשה יש לנו שיעורים על זה לאורך כל השנה. אנחנו מביאות את הסוגיות והמקורות, רואות את הלכתחילה אחרי שכל החיים שלהן הן שמעו את הדעה הנוגדת ואחרי שהן החליטו שהן רוצות ללכת לצבא, אני מביאה להן את המקורות והסוגיות שמלמדות למה כן, ובכך לחזק אותן בהחלטה שלהן".
ובחזרה להתנהלות במסגרת המחלקה אותה היא מלווה, אנחנו שואלים אם מדובר במסלול שבו תישמר האפשרות לליווי רוחני שכזה לאורך כל השירות, או שמדובר בפרק זמן מסוים שאחריו הבנות מתערות בכל חלקי הצבא.
"באיסוף קרבי זה קל יחסית, כי הן בהכשרה ובפלוגה נשית שבה גם הסגל נשי. אחר כך יש גדוד מגדרי באיסוף קרבי, ושם יש בעיקר נשים והן חלק מהמערך הזה, כך שבאיסוף קרבי זה יותר קל. אם הפיילוט יתפשט מעבר לכך, לא ברור מה יהיה".
על רקע השיחה כולה שאלנו את הרבנית נאור אם ישנו סקר שבחן את אחוזי החילון של בנות דתיות לעומת החילון של בנים דתיים במסגרת הצבאית. על כך, היא אומרת, אין לה מידע והיא לא יודעת אם נעשה סקר שבחן זאת.