רמטכ"ל חדש נכנס לתפקידו. על רב אלוף אייל זמיר, האדם והקצין, ביקשנו לשמוע ממי שהיה מפקדו בקורס פו"מ, פיקוד ומטה, אל"מ במיל' ד"ר חנן שי, כיום חוקר במכון משגב למחקרי ביטחון לאומי.
"אנחנו מקבלים רמטכ"ל שהוא קודם כל מקצועי", אומר אל"מ במיל שי ומציין כי תכנית 'ברק' שעליה פיקד "הייתה תכנית שהוקמה כלקח מרכזי ממלחמת יום כיפור ומלחמת שלום הגליל ששם היו בעיות מצביאותיות משמעותיות והלקחים הופקו, תוקנו והוכנה תכנית פו"מ חדשה שהעניקה השכלה מקצועית רחבה מאוד לקצינים".
"אחד הדברים שעמדו במרכז התוכנית, הייתה הכשרת הקצינים להבנה שהמודיעין לעולם לא יוכל לספק התראה. אולי יספק ואולי לא, ולכן בתכנון ההגנה לעולם אין לקחת בחשבון שתהיה התראה. זה דבר שהוטמע שם לעומק. לצערינו הרב התוכנית נסגרה כחלק מהשינויים שנעשה משנת 94'-95' עד שנת 2004 והם שהביאונו עד היום. הצבא היום הוא לא מכריע אלא עוסק בכוונות האויב, מצבו התודעתי והקוגנטיבי והרגשי, כל מה שמנוגד לתורות צה"ל ולמה שנלמד שם, בקורס. ואני מקווה מאוד שאייל ישנה את זה ויחזיר את צה"ל למקורות שלו ולתורות המקוריות שלו".
שי מציין בדבריו כי הרמטכ"ל היוצא, הרצי הלוי, לא היה בתוכנית כזו שנמשכה שש שנים עד שנסגרה. "עמדתי בראשה ולכן אני מכיר את כל מי שהיה בה, והוא לא היה ואני חשוב שמרגישים את הדברים בהתבטאות המקצועית שלו. רואים שם ביטויים לא מקצועיים", הוא אומר ומציין כי מאז חלפו כשלושים שנה שבהן גדל דור שלא מכיר את תודעת ההכרעה שהייתה אז באותו קורס. "למזלנו אייל היה זמין מתחת ליד במשרד הביטחון, ולכן הוא בחירה מצוינת שגם יודע לאן צריך להביא וגם איך להביא את צה"ל לשם. זה היתרון הגדול שלו על כל אדם אחר".
בהתייחס לאופיו של אייל כאדם, אופי שמשפיע על תפקודו המקצועי, אומר אל"מ שי כי "הכשרה של מצביאים עובדת על החלק הקוגנטיבי וגם על החלק ההתנהגותי, האופי. אלה הדברים שבוחנים ומכשירים את הקצין. מפקד הקורס היה עם החניכים מאימוני הכושר של הבוקר ועד השעות המאוחרות מאוד. בכל יום לומדים ונמצאים באותה כיתה כך שברור ששמים לב גם לעניין האופי ומתחים אותו. נותנים הנחיות לגבי התכונות שמצביא זקוק להן ואייל ניחן בכל התכונות הללו. צריך לזכור שהוא בוגר הפנימייה הצבאית של תל אביב, כך שהוא כבר עבר את הכשרה הבסיסית שמכשירה אותו לפיקוד בכלל ופיקוד בכיר בפרט, כך שיש לנו עוד סיבה להאמין שמדובר בבחירה הטובה ביותר שניתן היה להעמיד לרשותו של צה"ל".
בדבריו מדגיש שי כי "גם אם היו מועמדים אחרים, היו איתם שתי בעיות: הם היו ללא השכלה נדרשת והתקלה שהייתה הייתה תקלה מקצועית כשצה"ל סטה מהתורות שלו מצבא מכריע לצבא מרתיע, ומי שלא מכיר את תורות ההכרעה לא מסוגל לחזור למקום שצריך, וכאן זה היתרון הגדול של אייל".
שי מזכיר את המאמר שהוא עצמו כתב ובו הסביר מדוע המליץ על אייל זמיר לרמטכ"לות בהיותו מועמד מול הרצי הלוי. במאמר זה תיאר שי את זמיר "כמי שיכול להשלים את מה שעשה כוכבי, כי מבחינת האופי הוא בעל האופי המתאים להדק את השורות. כוכבי השאיר דברים חשובים בצבא וזמיר יכול להדק את הדברים ולוודא שדברים יכולים להתנהל כמו שצריך. לצערי זה לא קרה אז והרצי נבחר". על הלוי מעיר אל"מ במיל' שי כי הוא ואחרים הם אנשים טובים מאוד, אך הם "קורבנות לכך שלא קיבלו את ההכשרה המתאימה והם לא אשמים בכך".
על דבריו אלה שאלנו אם יהיה בכוחו של זמיר לשנות את המטכ"ל כולו שגם הוא מצוי באותה תפיסה שאיפיינה את הרצי הלוי, תפיסת הצבא מרתיע ולא הצבא המכריע.
שי משיב ואומר: "יש לנו יתרון גדול מאחר ומדובר בארגון היררכי שעובד עם פקודות, וכשיבינו שאלו הפקודות וזו התורה ואותה צריך ליישם, יטמיעו אותם בצורה מהירה. יש לצה"ל ניסיון בכך ואחד הניסיונות הטובים היו במלחמת העצמאות. תוך כדי המלחמה בן גוריון בחר את האדם הטוב ביותר לפיתוח ההדרכה והתורות, חיים לסקוב. לסקוב עמד בראש צוות הפעלה שעבר בכל היחידות והטמיע את התורות. כך צריך לנהוג גם כעת. לבדוק את התורות, לקיים סמינר לכל המפקדים, בראשונה הבכירים ובהמשך האחרים, כי בפיקוד הזוטר נשארו התורות הישנות ולכן הבעיה המקצועית פחות קיימת אלא דווקא בפיקוד הבכיר. לאחר סמינר של כמה ימים או שבועיים שלושה, בהדרכה להנחות את הקצינים ויש מי שינחה אותם. הם לא לבד".
שי מציין בדבריו כי דווקא פיקוד הביניים עדיין אמון על תורת ההכרעה שלא שונתה. משום כך יהיה קל יותר להחזיר את הפיקוד הבכיר למתכונת שאותה הוא מכיר מימיו הלא רחוקים כפיקוד ביניים, הימים שקדמו לכניסתם למטכ"ל, המקום בו שונתה אצלם התודעה ההתקפית של צה"ל.