אלי אלי למה עזבתני
כל ריאיון עם אחינו ואחיותינו החטופים ששבים לספר מה עברו שם, הוא עבורי שיעור גדול לחיים ואני משתדל ללמוד את דבריהם ולהדהד אותם כמה שאפשר.
הריאיון עם אלי שרעבי, ששב מהשבי בעומק מנהרות החמאס, לאחר 491 ימים שבהם היה כבול ברגליו בשלשלאות ברזל כבדות, הוא מסמך אנושי ויהודי מצמרר. אלי איבד בקיבוץ בארי את אשתו ושתי בנותיו וגם את אחיו יוסי שנרצח בשבי.
את הדברים שתיאר בריאיון עם אילנה דיין, קשה לראות. כל נשיפת אוויר של אלי בניסיון לעצור לרגע ולחשוב (ויש לא מעט רגעים כאלה במשך הריאיון המטלטל הזה), גורמת גם לצופה לעצור לרגע את הנשימה יחד איתו. כל זה מבחינתי הוא חלק ממצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" שלנו, שבת "זכור" תשפ"ה. לא בכדי הזמין נשיא ארה"ב טראמפ את אלי לבית הלבן, לאחר שצפה בריאיון איתו. זהו ריאיון שאי אפשר להישאר אדישים אליו.
החלק הראשון, שבו אלי מספר על הרעב הנורא שהיה מנת חלקם, מזעזע וגורם לך לרצות להודות על כל רגע שבו אתה זוכה לפתוח את המקרר:
"את יודעת מה זה לפתוח מקרר? שאנשים יחשבו טוב טוב בבית כשהם פותחים מקרר, זה עולם ומלואו". אלי עוצר, כמו בעוד לא מעט רגעים בריאיון המצמרר הזה, חושב קצת, עוצר את הדמעות וממשיך: "זה עולם ומלואו לפתוח מקרר. המושג הזה בכלל, של אדם חופשי, לפתוח מקרר שיכול לקחת משם פרי או ירק או ביצה, או מים, או פרוסת לחם... על זה אתה חולם כל יום. לא אכפת לך מהמכות שאתה חוטף. ואתה חוטף מכות. שוברים לי את הצלעות. ולא אכפת לי. הרעב, תן לי עוד חצי פיתה... כמובן אפס אגו, מתחננים לאוכל, מתחננים לשירותים. מתחננים לכל דבר".
לפעמים קשה לישראלים שנולדו בארץ להבין מהי גלות במובן העמוק של המושג. "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" (דברים כח, סו). עמלק שווה בגימטריה למילה ספק (=240). ומה מבטא יותר את הספק מספק לגבי החיים עצמם, וכפירוש רש"י על הפסוק הזה: "על הספק, כל ספק קרוי תלוי שמא אמות היום בחרב הבא עלינו..."
יש משהו שמשגיח עליך
מראיינת: "אבל יש איזה דיאלוג שלך עם עצמך בעניין הזה, בואנ'ה, אל תשפיל את עצמך, או אתה אומר שכח מזה?"
אלי שרעבי: "אין דבר כזה. שכחו מזה. אנחנו מושפלים כל הזמן. אנחנו מוכים מדי פעם..."
"וכשאתה מצליח להשיג משהו, זה עולם ומלואו. זה הצלחה אדירה. להצליח להשיג פיתה לכולם, ולקבל את הרבע פיתה הזאת ולשמור אותה לעשר בלילה, אני לא יכול להסביר לך את ההרגשה של זה, זה ניצחון ענק... מחלקים אותה לארבע. כל אחד אוכל את הרבע פיתה שלו, את הרבע פיתה הזאת שאתה יכול לגמור בשלושה ביסים, אתה אוכל אותה במשך עשר דקות, רבע שעה, פירור־פירור כדי להבין שבאמת אכלת משהו שיחזיק אותך ללילה הזה. וזה לילה טוב. קיבלת רבע פיתה לעבור את הלילה הזה – זה לילה מעולה..."
אלי מנסה להמחיש לנו הצופים את החוויה והתחושה של הרעב, מתוך מושגים שמוכרים לציבור: "שכל יהודי שצם בכיפור, יחשוב מה עובר עליו אחרי ארוחה מפסקת דשנה של עוף ובשר והוא צם 24 שעות, אבל יום אחד. ומחכה לרגע שכבר יתקעו בשופר, שתהיה תפילת נעילה. אנחנו חווים את זה יום־יום, עם עשירית של ארוחה מפסקת. יום־יום".
"ארוחת שישי זה חלום, כמו חלום רחוק, פנטזיה מטורפת של לשבת מסביב לשולחן בשישי בערב עם המשפחה".
ואז, כמו ששמענו כבר כל כך הרבה פעמים, מעוד ועוד חטופים שיצאו מהשבי, משהו עמוק מתעורר בלב של אלי, והחיבור שלו לזהות היהודית ולאמונה, מתפרץ וגורם לו להחזיק מעמד גם בלב הגיהינום: "להתפלל. ואני לא בן אדם דתי. אני לא בן אדם דתי, ושם, מהיום הראשון שאני נחטף, בכל בוקר אני אומר 'שמע ישראל'".
מראיינת: מה שלא אמרת.
אלי שרעבי: "בחיים. אני עושה לעצמי קידוש. ואומר 'אשת חיל', בשביל אמא שלי ובשביל האחיות שלי. ובשביל אשתי והבנות שלי..."
מראיינת: "אתה יודע להסביר מה זה נתן לך?"
אלי שרעבי: "זה נותן המון כוח. כוח האמונה הוא מטורף".
מראיינת: "כאילו יש אלוהים במנהרה?"
אלי שרעבי: "יש משהו, יש משהו שמשגיח עליך. אתה מוצא בזה המון נחמה".
למה עזבתני
את מזמור כב בתהלים דרשו חכמים (מגילה טו, ב וברש"י פס' א) על מרדכי ואסתר בשושן הבירה: "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד. אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי" (א-ב).
לאחר הריאיון הזה, קשה לי שלא לחבר את הזעקה הזאת גם לאלי שרעבי, שאיבד את אשתו, את שתי בנותיו ואת אחיו, שאיבד שלושים קילו ממשקלו ונמצא 50 מטרים מתחת לאדמה בתת־תנאים, ועם כל זה – לא מאבד תקווה. לא מאבד את האמונה ושומר על הראש מעל המים.
בתוך הריאיון הזה, מזכיר אלי את דברי הרש גולדברג פולין הי"ד, שהיה איתו במנהרה לזמן קצר: "הרש אומר לנו משפט שמלווה אותנו ונותן לנו כוח, ולא מאפשר לנו לאבד את האמונה, אני מכיר אותו יומיים והוא אומר לי משפט שמלווה אותי. הוא אומר לי: "כשיש למה תמיד מוצאים את האיך".
דבריו של הרש, מתחברים לפירושו של הרב שמשון רפאל הירש לפרק הזה בתהלים, על המילים "אלי אלי למה עזבתני": "אלי אלי, אשר הכרתיך כמקור כוחי וכן גם היית עמדי. למה (מלרע), לשם איזו מטרה ולא למה (מלעיל) מאיזו סיבה".
הרב הירש זצ"ל וכמוהו גם הרש הי"ד, מבקשים למקד אותנו בניסיון להבין מה המשימה שלנו במצב הנתון שאליו נקלענו. לא שאלת ה"למה", אלא שאלת בשביל מה, לשם מה אנחנו פה, מה המטרה לשמה נשלחנו לפה. וכשיש למה תמיד מוצאים את האיך.
דע את האויב... ואת והאוהב
הגיליון ה־1500 של העלון "באהבה ובאמונה", הוא רגע בזמן להודות לה' יתברך על הזכות להפיץ את אור התורה הגואלת לרבבות עמך ישראל בתקופה סוערת של "חבלי משיח". אך כדברי מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, זוהי רק תחילת הקדנציה...
וזוהי גם ההזדמנות להביא חלק קטן מדבריו של רבנו הרב אלישע זצ"ל, שנכתבו על גבי הבמה הזאת, לפני כ־11 שנים, ערב שבת זכור התשע"ד, במאמר שכותרתו הייתה: "דע את האויב... ואת האוהב", דברים היפים לזמן הזה כשם שהיו יפים לימים ההם:
"שבת זכור עם פורים ומגילת אסתר, עם משלוחי מנות ומתנות לאחים החלשים כלכלית, וחיוב הביסום תוך כדי משמעת עצמית, כל אלה מהווים מנוף לתיקון כוחות הנפש וליישור המידות.
אין אנו חוששים להתמודד מול מידות מקולקלות.
אויבנו, הם 'אויבי עמך', הם נוכרים הרוצים להשמידנו ולפגוע בנפשותינו, בצניעותנו, באחדותנו, במוסריותנו.
ואוהבינו, הם כלל עמך בית ישראל, כלל אחינו הנתונים בצרה, לעתים של קליפות עמלקיות, המנסות לזרוע בנו כעס ושנאה, ייאוש ופחד, חמדת ממון ומחלוקות לא לשם שמים.
ובא פורים כיום כיפורים, ומסיר מאיתנו את הערלה החיצונית, ומקבץ נדחי ישראל וגואלנו, 'מל את לבבנו ואת לבב זרענו' (דברים ל) ומטהר לבנו לעבדו באמת.
כשייפתח הלב, כשתטהרנה המידות, כשתתיישר הדעת, כשיתקדש המעשה – נפגוש ונקלוט את מה שלמעלה מן השמש, מקודם אליה, מעליה, להיות עם חופשי בארצנו, משוחרר בשחרור עליון מכל סברות אומות העולם ודמיונותיהם, ונהיה אנחנו אמיתיים עם עצמיותנו הנצחית, היהודית, הציונית, התורנית, המוסרית, הקהילתית, החברתית, המשפחתית.
כי לב טהור ברא לנו אלקים ורוח נכון חדש בקרבנו (על פי תהילים נא ואורות ישראל ה' טז).
ונתפלל לשבת של מלחמה וניצחון על עמלק, שנהיה מקור הברכה לפורים שמח באמת, בכל מרחבי עמנו, ארצנו, מדינתנו ותורתנו.
ויברך ה' את כל מגיני ארץ קודשנו בכל גווניהם ותפקידיהם ובכל מקומות מושבותם".
מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר